בית הספר מאבד את הרלוונטיות שלו - הגיעה העת לשינוי מהותי

לפני למעלה מ-200 שנה פתיחת שנת הלימודים לא הייתה מנת חלקם של מרבית הילדים בעולם המערבי. אמנם בעם ישראל נהוג היה לשלוח את הילדים ל"חיידר" ולתלמוד תורה, אך היו אלה לימודים דתיים בעיקרם ורק מעטים המשיכו ללמוד מעבר לכך. החברה הייתה זקוקה לצעירים בעבודות השדה ובמלאכות פשוטות ולשם כך מספיק היה להביט במבוגרים ולחקות את מעשיהם.

המהפכה התעשייתית הובילה לצורך בהכשרתם של הילדים בבית הספר במגוון של מקצועות. כעת על הצעירים היה ללמוד לא רק לימודי קודש אלא בעיקר לימודים מקצועיים שיכשירו אותם לשוק העבודה המודרני וכפועל יוצא יתרמו לחוסנה הכלכלי והחברתי של המדינה. רק מעטים פנו להמשך לימודים באוניברסיטאות ובמכללות והם היו בבחינת האליטה האינטלקטואלית של מדינתם.

תעודת הבגרות הפכה לחזות הכול

מאז ועד היום חונכו דורות רבים על בסיס האמונה כי "ללמוד זה דבר חשוב" ו"בלי לימודים לא ייצא ממך דבר". חלקנו אמנם התנגד להנחות אלו ומצא את עצמו בנתיבים אחרים בחיים, אבל ככל שחלפו השנים יותר ויותר תלמידים סיימו 12 שנות לימוד ורבים מהם נעשו זכאים לתעודת בגרות. תעודה זו הפכה לחזות הכול וראשי עיר מתהדרים בהצלחת תלמידיהם בה ופסטיבל תקשורתי שלם נחגג סביבה שנה אחר שנה.

בחזית ההשכלה הגבוהה נפתחו אוניברסיטאות נוספות ומכללות רבות עומדות כעת לרשות אנשים צעירים ומבוגרים כאחד המעוניינים לרכוש השכלה אקדמית בתחומי דעת כמעט אין סופיים. רבים מתהדרים בתעודה אקדמית שפעמים רבות אינה עונה על צורכי שוק העבודה. למרבה הצער, גם לעיתים איכותה מוטלת בספק. ספקים רבים מדי לתארים אקדמיים יש בארצנו הקטנה.

האם בית ספר חשוב גם בימינו? האם תעודה אקדמית אכן עונה על צורכי שוק העבודה גם אם בעקיפין? האם עדיין ניתן לראות בתעודת הבגרות ובתעודה אקדמית מסמך בעל ערך לשוק העבודה? אחרי הכול, רק פרומיל מהידע האנושי נלמד בבית הספר ותחומי דעת רבים אינם באים בו לידי ביטוי. כך, מקצועות רבים משוועים לעובדים שתעודה אקדמית ותעודת בגרות אינן רלוונטיות בהכרח לכישורים ולמיומנויות הנדרשים בהם.

לפיכך, לא מפליא שבסקטורים תעסוקתיים אחדים כבר לא מתעניינים בתעודותיו של הצעיר; כישוריו ויכולותיו נמדדים בצורות אחרות. בסקטורים אחרים בוחרים להעסיק אקדמאים כי "יש רבים מהם, אז למה לא בעצם?".

אז מה בעצם מעניק בית הספר לדור ה-Y הנחשף לידע רב שלא באמצעות המורה בכיתה ורבים מבניו ובנותיו פיתחו יכולות למידה עצמאיות בזכות רשת האינטרנט?

ראשית, מסגרת חברתית נהדרת בה ילדים ונערים נמצאים עם בני גילם ומפתחים את כישוריהם השונים. ראינו כמה חסרה הייתה לרבים מהם מסגרת זו בזמן הקורונה. המשפחה המורחבת שהייתה פעם זירת התפתחותו החברתית של הילד כבר ממזמן איננה בעולמנו למעט אולי בחברה החרדית.

שנית, כאשר דור ה-Y אינו זקוק למורה כמקור ידע, אין זה אומר שילדים ונערים אינם זקוקים למורה כמבוגר המביע רגשות חיוביים כלפיהם וכפועל יוצא תורם להתפתחותה של אינטליגנציה רגשית בקרבם. הקשר הרגשי הזה היה חסר כל כך בתקופת הקורונה וכולי תקווה שהמורים יחזקו רכיב זה בעבודתם בשנה הקרובה.

שלישית, הואיל וקיים פער בין המקצועות הנלמדים בבית הספר כבר עשרות בשנים לבין המיומנויות והכישורים הנדרשים מדור ה-Y בבגרותו, הגיעה העת להקמת ועדת מומחים מתחום החינוך, העסקים, המסחר, האקדמיה ועוד שתנסח את הידע לו זקוק האדם הצעיר בחברה היום. אין ספק שידע רלוונטי יניע יותר צעירים לרכשו בדיוק כפי שהם עושים בחיפושיהם באינטרנט.

לבסוף, הקורונה והמבצע האחרון בעזה הוכיחו לנו כמה מפוצלת ואלימה היא החברה הישראלית. חינוך לערכים של סובלנות, שוויון, הגינות והוגנות הוא צורך השעה על מנת שגם לדורות הבאים תהיה ישראל מדינה בטוחה ונעימה למחייה.

הכותב הוא חוקר בבית הספר לחינוך, אונ' תל אביב. מחבר הספר: "שישה ימים אחרונים"