בהחלט ניתן לתבוע מורים המסרבים להתחסן

אחרי חודשים ארוכים של החופש הגדול, מערכת החינוך נפתחת כסדרה מחדש למרות החששות בצל מגפת הקורונה. בנוסף לכל הבעיות והאתגרים הניצבים בפני מערכת החינוך בפתיחת שנת לימודים, נדמה כי השנה הזו מורכבת יותר מקודמתה, שבה מערכת החינוך ברובה התנהלה באמצעות זום.

שנת הלימודים הנוכחית נפתחת בעולם בו יש חיסונים שמאפשרים לנו כחברה לחזור לשגרת חיים נורמליים כפי שהיה טרום מגפת הקורונה. אלא שעם כניסת החיסונים לחיינו, יש לא מעט מתנגדים לרעיון המסרבים להתחסן, בהם גם לא מעט מורים והורים שמסרבים גם לחסן את ילדיהם (מעל גיל 12).

בממשלה עדיין מתלבטים ולא יודעים כיצד לנהוג באותה הקבוצה. האם לחייבם להתחסן? האם ניתן בכלל לפעול בדרך זו? האם לחייב את המורים להציג בדיקות קורונה לעיתים תכופות? האם להוציא אותם לחל"ת, ואולי בכלל לנקוט באופן אחר אשר טרם הוצע על-ידי מאן דהוא?

נניח שמורה שמסרב להתחסן מגיע חולה לכיתה. כתוצאה מכך כל התלמידים בכיתה נכנסים לבידוד לפרק זמן ממושך. נניח שאותו מורה גם מדביק חלק מהילדים בנגיף - יש לכך השפעה אדירה גם על ההורים שנאלצים לשהות בבידוד בבית יחד עם הילדים. לדבר כזה יש כמובן השלכות כלכליות, כל שכן כאשר הילדים נדבקים יכולות להיות לכך השפעות בריאותיות שיכולות גם לגרור נזק בטווח הארוך, כמו עייפות כרונית, כאבי שרירים ועוד. האם ניתן לתבוע בתביעת נזיקין אזרחית את אותו מורה ואת בית הספר שהעסיק אותו?

הצצה לחברה החרדית תראה שהרב חיים קנייבסקי, המנהיג החרדי, הזכור לנו היטב מהגלים הקודמים של מחלת הקורונה, לא מהסס אף הפעם להיות עצמאי ובלתי תלוי בפסיקתו ולקבוע באופן חד-משמעי כי מורים ואנשי חינוך אשר לא יתחסנו לא יגיעו למקום עבודתם ובעצם יצאו לחופשה כפויה.

הרב מנמק החלטתו הדרמטית בכך ש"יש ליטול את החיסונים על-מנת למנוע ביטול תורה וחולי".

הרב קנייבסקי מתייחס בפסיקתו הן לנזק הגופני הפוטנציאלי של התלמידים ובני משפחתם, והן לנזק הכלכלי הגלום בימי הבידוד שייכפו על משפחות הילדים שיידבקו בקורונה. 

אפשר בהחלט להגיש תביעת נזיקין פרטנית

בהיותי עורכת דין העוסקת בדיני נזיקין ובתובענות ייצוגיות, אני סבורה כי בסיטואציות מסוימות אפשר בהחלט לתבוע תביעת נזיקין פרטנית נגד הורה ששלח לבית הספר את ילדו החולה בקורונה, נגד מורה שסירב להתחסן - או אפילו להגיש תביעה ייצוגית נגד ארגון כלשהו שיש לו אחריות להתנהלות המורים כציבור.

לעניין תביעה נזיקית פרטנית יהא על התובע להוכיח את הרקע העובדתי ולהניח את הבסיס המשפטי לתביעתו. במקרה הנדון יהא עליו להוכיח כי המורה הנתבע ידע, או היה חייב לדעת, כי הוא נושא את נגיף הקורונה, וכי על אף ידיעה זו הוא בחר להגיע לבית הספר, בא במגע עם התובע או עם אדם אחר שבתורו בא במגע אתו, ובכך גרם להדבקתו של התובע במחלה.

התנהגות כזו מהווה רשלנות רבתי וייתכן שאף עבירה על החוק, ותזכה את התובע בפיצויים על נזקיו הפיזיים והנפשיים כתוצאה מהמחלה. כמו כן, ידוע לכל כי הדבקות תלמיד במחלה גוררת אחריה בהכרח הדבקות ולמצער חובת בידוד של הורים, אחים וקרובים. גם הללו ספגו נזקים מהתנהגותו הרשלנית של המורה המדובר, וייתכן שנזקם של הללו היה צפוי במידה מספקת שתצדיק תביעה גם מצדם. עם זאת, מדובר במגפה, ויש נקודה שמעבר לה התפשטות המחלה בקרב אחרים תחרוג מהקשר הסיבתי בין ההתנהלות הפסולה לבין הנזק, ובכך תישלל האפשרות לתבוע פיצויים. 

ניתן לשקול גם תביעה ייצוגית

אפשרות אחרת שניתן לשקול היא הגשת תביעה ייצוגית, שבה הנדבק ישמש תובע ייצוגי, היינו כעין נציג של כלל מי שנחשפו למחלה במוסד החינוכי בו עבד המורה הבלתי מחוסן, והנתבעים יהיו ארגונים שתמכו או עודדו התנהגות של מורים כמתואר לעיל, או רשויות שלא מנעו באמצעות חקיקה או הוראות מינהליות את האפשרות של מורים לא מחוסנים להגיע לשטח המוסד החינוכי. הליך כזה יחייב עמידה בקריטריונים של תביעה ייצוגית.

יש לציין כי ככל שהנתבע היא הרשות, הקריטריונים הם חמורים יותר. מאידך, היתרון בתביעה ייצוגית הוא שגם תלמידים שנפגעו קלות יחסית, במידה שלא הייתה מצדיקה עלויות הגשת תביעה פרטנית, ייהנו מפיצוי כלשהו בגין נזקם. לאלה ניתן גם להוסיף הורים או בני משפחה שנאלצו להיכנס לבידוד עקב הדבקות ילדם.

ניתן גם לנסות ולשכנע את בית המשפט כי מבחינת המדיניות השיפוטית יש מקום להחמיר עם מורים המסרבים להתחסן או להיבדק. טיעון זה יכול להמריץ את בית המשפט להכיר בתביעה הייצוגית ולהיעתר לה.

הכותבת היא מנהלת מחלקת נזיקין במשרד חדד רוט שנהר