האם האינטליגנציה המלאכותית יכולה להחזיק אנשים "בחיים" לאחר מותם?

מה היה קורה לו אברהם לינקולן היה יכול לנאום בפני הקונגרס היום? או שסבתא רבתא הייתה יכולה להמשיך לנהל את העסק המשפחתי?

חוקרים ויזמים מתחילים לחשוב איך אינטליגנציה מלאכותית יכולה לייצר גרסאות של אנשים לאחר מותם - לא רק כהעתקים סטטיים לטובת משפחותיהם אלא כישויות דיגיטליות מתפתחות שיכולות להנהיג חברות או להשפיע על אירועים עולמיים.

כמה סטארט-אפים כבר צופים ביקוש גדול לאישיות אלקטרוניות, כולל החברה Replika, אפליקציה הלומדת לשכפל בן אדם בצורת רובוט היכול לנהל שיחות כתובות באינטרנט; ו-HereAfter AI, המקליטה סיפורי חיים של אנשים ומשתמשת בהם לייצור העתק המאוחסן ברמקול חכם.

גם חברות טכנולוגיה גדולות מכירות בפוטנציאל: במיקרוסופט לאחרונה רשמו פטנט על שיטה לשימוש ברובוטי שיחה לשימור דמויות היסטוריות ואנשים חיים. דוברת של מיקרוסופט אומרת FH אין תוכניות להשתמש בשיטה.

דמויות דיגיטליות עשויות לקבל צורות רבות, החל מרובוטי שיחה דרך חיות אלקטרוניות וכלה בהקרנות תלת ממדיות שנעות ומדברות כמו הדבר האמיתי. לרוב אינטליגנציה מלאכותית היא מרכיב מרכזי בבניית ואימון הדמויות לתקשר עם אנשים. כבר עתה ישנן הולוגרמות של מוזיקאים שנפטרו כבר, כולל רוי אורביסון וטופאק שאקור, שהופיעו על הבמה.

במסגרת הפטנט של מיקרוסופט, שניים מהממציאים בחברה, דסטין אברמסון וג'וזף ג'ונסון, מתארים רובוט שיחה המשתמש בנתונים מרשתות חברתיות, הקלטות קוליות וחומר כתוב על-מנת "לאמן רובוט שיחה לדבר ולעשות אינטראקציות במסגרת האישיות של אדם ספציפי". האדם הזה, כך רשום בפטנט, "עשוי להיות דמות מההווה או העבר (או גרסה שלו), כמו למשל חבר, קרוב משפחה, מכר, ידוען, דמות בדיונית או דמות היסטורית". הפטנט מתאר איך רובוט השיחה יכול לחקות את קולו של אדם ולעשות אינטראקציות תוך שימוש בדימויים דו- או תלת-ממדיים "על-מנת ליצור חוויית שיחה יותר ריאליסטית ויותר אנושית".

כשדמויות דיגיטליות יתקרבו לדבר האמיתי, הן עשויות להיות מסוגלות ללמוד ולהתפתח עוד לאחר מות המקור, ולהסתגל לאירועים חדשים כשהם קורים. זה יעניק להן סוג של חיי נצח דיגיטליים - לא רק יכול לשמר את האישיות אלא לאפשר לה להמשיך לחיות באופן מדומה.

דמויות "בנות אלמוות" כאלה יכולות להמשיך לעשות אינטראקציות עם המשפחות שלהן, חברים או קרובים הרבה אחרי מותם, ולהיות חלק מהמחקר ההיסטורי והגנאלוגי. הן יכולות גם להישלח לחלל על גבי חלליות לחקר היקום ולהגיע רחוק יותר ממה שיכול כל אדם במשך ימי חייו, כך אמר דיוויד ברדן, סופר והמנכ"ל של Daden, חברה בריטית המייצרות רובוטי שיחה.

אנשים חיים עשויים להשתמש בשכפולים דיגיטליים של עצמם שכותבים דואר אלקטרוני או משוחחים עם מכרים על-מנת להצליח לעבוד ביעילות גדולה יותר, או למלא את מקומם כשהם בחופשה, אומר ברדן. קל לראות תחום זה מתפתח במהירות כשמנהל בסגנון אלון מאסק עשוי לרצות להשתמש באישיות דיגיטלית על-מנת לנהל חברה אחרי מותו, אמר.

"אנשים שהקימו ארגונים או חברות לא באמת רוצים להעביר את המושכות הלאה", אמר. "למה לא פשוט לתת אותן לאיזה משהו מתוכנן שימשיך לפתח את החברה בהתאם למחשבה המקורית שלהם?" 

ויש גם חסרונות

כמו הרבה חזונות של העתיד, גם לזה יש חסרונות. ראשית, דמויות מדומות הן בלתי מושלמות מטבען בגלל שהן לרוב מבוססות על דיבור, כתיבה, פוסטים ברשתות חברתיות ונתונים אחרים שלאו דווקא לוכדים את המהות של בן אדם מסוים. לדמות דיגיטלית שנבנתה דרך אינטליגנציה מלאכותית אין מודעות.

החברה עשויה להיאלץ להתמודד עם שאלות כמו מי הבעלים של דמות דיגיטלית של מישהו שנפטר ושל כל מה שהדמות עושה. האם לדמויות מדומות צריכות להיות זכויות? האם המשמעות של קיומן היא שאנשים לא יוכלו להתאבל באופן מלא על אובדן חברים או קרובים שהשתמרו בצורה כזו?

ניתן ליצור דמויות גם ללא ידיעת המקור שלהן או הסכמתן, אם קיים לגביהן מספיק מידע ציבורי ללמד מודל של אינטליגנציה מלאכותית לחקות את הדמות האמיתית. ניתן יהיה להחיות דמויות היסטוריות, בין אם הן רוצות בכך או לא.

העתקים מוצלחים של אנשים מפורסמים או פוליטיקאים עשויים לאפשר להם להשפיע על אירועים עתידיים ולעצב את העולם לאחר מותם. דיוויד סיסטו, פילוסוף באוניברסיטת טורין באיטליה וסופר שהתמקד בנושא המוות בתרבות הדיגיטלית, אומר שהוא מקווה שלא יהיה אפשרי לפוליטיקאי כמו ראש הממשלה האיטלקי לשעבר סילביו ברלוסקוני שתהיה לו דמות דיגיטלית שתמשיך לפעול ללא הפסקה בחלל הציבורי אחרי מותו.

מכמה בחינות, אומר סיסטו, רוח רפאים דיגיטלית היא רק המשך לדרך בה אנשים רצו להישאר קרובים אל המתים או לתקשר איתם לאורך ההיסטוריה האנושית.