ישראל ויהדות ארה"ב - לעצור רגע לפני התהום

ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי על מצבו של העם היהודי מגלה שהשנה החולפת הייתה עגומה והביאה בכנפיה שחיקה רב ממדית בחוסנו. אחד הזרזים המשמעותיים לשחיקה הזו היא היחסים הרעים של מדינת ישראל ורוב היהודים בארה"ב. על ממשלת בנט-לפיד מוטלת החובה לעשות הכל כדי שבתום ימי כהונתה, ישראל לא תהיה מילה גסה בקהילות יהודיות רבות בארצות הברית. בביקורו הקצר בארה"ב בנט "דילג" על מפגש עם הקהילה היהודית, אבל שומה עליו להקדיש גם לסוגיה הזו תשומת לב פוליטית משמעותית.

סקר פיו על יהודי ארה"ב שהתפרסם לפני שלושה חודשים מגלה שחיקה גדלה והולכת בתמיכה בישראל בקרב יהודי ארה"ב ושחיקה גדולה אף יותר בקרב יהודים צעירים. סקרים נוספים, בהם כאלו המראים שלא מעט יהודים רואים בישראל מדינת אפרטהייד, ממחישים שיהודי ארה"ב הולכים ומתרחקים ממדינת ישראל. בקהילות רבות כבר לא מזכירים את ישראל בדרשות שבת וחגים, בכמה קהילות דגל ישראל כבר לא מונף, ובקצוות יש אנטי-ציונות של ממש הכוללת את שלילת זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית.

רוב היהודים בארה"ב, כ-75%, שייכים לאגף השמאלני-פרוגרסיבי של הפוליטיקה האמריקאית. בשנים האחרונות, בעיקר הצעירים שבהם הולכים ומקצינים. ברני סנדרס היהודי, סמן שמאלי-קיצוני ועמדותיו, הופכים למקובלים יותר ויותר בקרב היהודים שם. בשנים הללו, ישראל הפכה ימנית ומסורתית יותר. על כן לא מפתיע ששני הנושאים העומדים בלב המחלוקת בין ישראל לרוב היהודים בארה"ב הם השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ויחסי דת ומדינה בישראל.

ברור שהנושא שמכביד יותר על היחסים הללו, הוא מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים. בעוד שבקרב יהודי ארה"ב פתרון שתי המדינות הוא המינימום שמחייב את ישראל, ויש ביניהם שכבר תומכים במדינה דו-לאומית, בישראל התקדמות מדינית מול הפלסטינים בכלל לא על הפרק. הפער הזה, המביא כשלעצמו להקצנה של היהודים והתרחקות שלהם מישראל, קשה מאוד לגישור. בעוד שעבור ישראל מדובר בסוגיית ליבה של ביטחון לאומי, ובאיום ממשי על הקיום, עבור יהודי ארה"ב זו עוד סוגייה של זכויות אדם שחייבים לפתור. ההשפעה עליהם ועל חייהם בהקשר הזה קטנה.

לעומת זאת בנושא האחר, יחסי דת-ומדינה בישראל, לממשלה הנוכחית יש הזדמנות לפריצת דרך. הביקורת המרכזית שיש ליהודי ארה"ב שמשתייכים ברובם לזרמים הלא אורתודוכסיים, נוגעת לחוסר נכונותו של הממסד הדתי בישראל ושל מדינת ישראל להכיר בהם. לאי ההכרה הזו יש ביטוי בשורה של סוגיות כמו הגיור, נישואין וגירושין, תפילה ברחבת הכותל ועוד. כל עוד החרדים היו בממשלה, הם הטילו וטו על כל שינוי בסוגיות הללו. כדי לשמר את ממשלתו, נתניהו ויתר למעשה על יהודי ארה"ב ופנה לגייס תמיכה לענייניה של ישראל אצל האוונגליסטים. הממשלה הנוכחית שונה, וזו הזדמנות היסטורית.

הרכבה הייחודי של הממשלה, ונכונותם של רוב השותפים בה לקדם רפורמות שהיו תקועות שנים, מאפשר לקדם שינוי גם ביחסי דת-ומדינה. שינוי כזה לא חייב להיות דרמטי. די לפתור את סוגיית התפילה בכותל, לקדם רפורמות בשירותי הדת, ולהותיר את ההכרה של בית המשפט בגיור רפורמי, כדי לשדר ליהודי ארה"ב שסופרים אותם, רואים אותם ומוכנים להתחשב גם באמונותיהם ותפיסות עולמם.

אלו מיהודי ארה"ב שעוד מתעניינים בישראל ובנעשה בה, תולים תקוות רבות בממשלה החדשה. תקוותם היא שלאחר שנים של זלזול והתעלמות מצד ממשלת ישראל, הם יזכו ליותר הבנה או לפחות לאוזן קשבת, ונכונות רצינית לשמוע אותם. על הממשלה ועל ראש הממשלה מוטלת בעניין הזה אחריות כבדה. שיקום היחסים עם הקהילה היהודית בארה"ב הוא קריטי. יש בכך אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה, אבל גם אינטרס ערכי של שיפור הלכידות היהודית והאחווה בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.

הכותב הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהוד ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס"