האם נכס חיצוני של בני זוג נחשב לרכוש משותף?

לאחרונה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין חשוב אשר הותיר על כנה את פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבעה כי נכסים שהיו רשומים במשך עשרות שנים רק על שם הבעל יהיו משותפים לו ולרעייתו.

עובדות המקרה:
מדובר בזוג שחי ביחד 58 שנים (עד לפטירת הבעל) והביא לעולם חמש בנות. לאורך השנים צבר הבעל קרקעות ודירות יקרות-ערך באזור המרכז. את הקרקעות הוא קיבל במתנה מאביו, רשם אותם על שמו ולא שיתף בהן את רעייתו.

המציאות המשפטית המוכרת לנו היא שכל זכות שמתקבלת במתנה אצל אחד מבני הזוג ונרשמת רק על שמו היא זכות נפרדת שלו - או כפי שמכונה בפסיקה "נכס חיצוני".

במקרה שלפנינו, בצוואתו הוריש הבעל את הקרקעות שקיבל מאביו לבנותיו. האלמנה לא הסכימה להשלים עם המצב וביקשה מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לקבוע כי היא בעלת מחצית הזכויות בקרקעות הללו.

ההחלטה:
בית המשפט דחה את תביעתה של האלמנה והסביר כי לאור העובדה שהקרקעות ניתנו במתנה מאביו של הבעל ונרשמו רק על שמו, הרי שזהו נכס חיצוני. האלמנה ערערה למחוזי, שהפך את ההחלטה וקבע כי היא שותפה לכל הזכויות הללו, והסביר כי הקרקעות משותפות כיוון שהצדדים חיו ביחד שנים רבות, ולכן לגיטימי שהאלמנה ציפתה לקבל מחצית מהזכויות בנכסים. בנוסף ציינו שופטי המחוזי כי אם לבעלה היה חשוב לשמור על ההפרדה הרכושית, היה עליו להחתים את רעייתו על הסכם ממון.

העליון:
בית המשפט העליון אישרר את הקביעה של המחוזי, ובכך קיבע את המציאות המשפטית לפיה נישואים ארוכים מהווים כשלעצמם משקל מספק כדי לשאוב אל תוך השיתוף הזוגי גם נכסים חיצוניים מובהקים.

בהחלטתו כתב שופט העליון עוזי פוגלמן כי "בדגש על נישואיהם הממושכים של בני הזוג - הנכסים החיצוניים ישותפו. בית המשפט המחוזי עמד על התנהלותם הכלכלית והמשפחתית של בני הזוג לאורך שנות נישואיהם ועל הראיות שהביאו הצדדים במסגרת ההליך, תוך מתן משקל גם לשתיקתו של המנוח ולכך שהוא לא הבהיר ולו בבדל מסמך או באמצעות כל אינדיקציה אחרת שהוא לא רואה בה שותפה לכל הרכוש שנצבר בתקופת החיים המשותפים".

המשמעות:
פסק הדין מהווה קריאת השכמה לבעלי רכוש שבטוחים כי רכושם נפרד מכיוון שהתקבל במתנה או בירושה, ומאחר שהוא רשום רק על שמם, ולמעשה מורה להם לערוך הסכם ממון.

בע"ם 3674/21

הכותבים הם שותפים מייסדים במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה