כל כמה זמן צריך להתרחץ? הסלבס שלא מתקלחים מציתים דיון סוער

בצרפת של המאה ה־18 להתקלח לא היה באופנה. ראשית כל, לא היו מקלחות. מים נקיים היו נדירים. בעיניים מודרניות, לצרפתים שלפני המהפכה הצרפתית היה אפשר לכל הפחות לומר להישטף מפעם לפעם. במיוחד בגלל שהסניטציה הציבורית הייתה בסיסית והביוב זרם באוויר הפתוח. ברומן ההיסטורי של פטריק זיסקינד מ־1985 "בושם", הוא מתאר את התקופה כמסריחה: "... בערים הייתה צחנה שגברים ונשים מודרניים לא יכולים היו לתאר לעצמם".

אבל לצרפתים הייתה גרסה שלהם לניקיון היומי. רבים זילפו בושם על גופם והחליפו בגדים בבגדים נקיים. בקצה השני, ברומא העתיקה, במאה הראשונה, התרחצו שעות רבות ביום, בקבוצות גדולות (אם כי לא השתמשו בסבון). במקומות רבים בעולם, כולל חלקים מהודו, הנהר או הבאר הקרובה הם עדיין המקום בו מנקים את הגוף - ואת הבגדים, והכלים. כפי שכתבה קתרין אשנבורג בספרה מ־2008 על ההיסטוריה של הרחצה, "כל הלכלוך על הניקיון", "יותר מאשר בעין או באף, הניקיון נמצא בראשו של המתבונן".

זו פרספקטיבה שכדאי לזכור למי שנמצא בדיון המקוון של ימינו לגבי מקלחות. החודש, השחקן השלומפר באופן חינני ג'ייק גילנהול נתן למגזין "וניטי פייר" ריאיון משוחרר בו אמר שהוא חושב ש"פחות חשוב" להתרחץ. הוא המשיך: "אני חושב שיש עולם שלם של אי רחצה שגם עוזר לשמירה על העור, והגוף שלנו מנקה את עצמו". (הוא אמר גם שהוא מופתע שהליפה - ספוג הרחצה הקשה - מקורה בטבע).

 ג'ייק ג'ילנהול / צילום: Shutterstock

נראה ש"העולם של אי רחצה" לא עובר רחוק מהוליווד, בהתחשב בכמות הידוענים שנתנו את דעותם בנושא היגיינה. בהופעה בפודקסט "מומחי מקלדת" הקיץ, השחקנים אשטון קוצ'ר ומילה קוניס תיארו את גישתם המשוחררת לניקיון עצמם וילדיהם. קוטשר אמר: "אני שוטף את בית השחי והמפשעה כל יום, ושום דבר אחר אף פעם". בכל הנוגע לילדים, אמר, "אם אתם רואים עליהם לכלוך, תנקו אותם, אחרת אין טעם". לאחר שהנושא התפוצץ בטוויטר, דווין "דה רוק" ג'ונסון נתן דעה הפוכה ואמר שהוא מתקלח שלוש פעמים ביום. הידוענים האלה סירבו להגיב על הנושא לטור הנוכחי.

הרופאים חלוקים בדעותיהם, אבל רבים נצמדים לכלל האצבע

הרופאים עצמם חלוקים בדעותיהם על כמות הרחצה הראויה. אבל רבים נצמדים ככלל אצבע להנחיה להתרחץ פעם אחת כל 24 שעות. "אנו ממליצים למטופלים להתרחץ כל יום", אמר ד"ר קורי ל' הרטמן, דרמטולוג ומייסד Skin Wellness Dermatology מבירמינגהם, אלבמה. הוא הבהיר שאין צורך לשפשף באופן אגרסיבי סבון מייבש על כל חלק מהגוף כל יום - מספיק לתת לבועות הסבון לעבור על הרגליים. אבל, הוא ציין, "יש לנו כזו הצטברות של לכלוך ושל זעה ושמן ושאריות מהסביבה שאנו לא יודעים אפילו שאנו נושאים כל יום על העור שלנו, ואנחנו באמת צריכים להסיר את זה. זה מעודד בקטריות, זה מעודד גדילה של אורגניזמים אחרים, וזה פשוט רעיון טוב להיפטר מזה".

אבל לא רק ידוענים מתנגדים להוראה להתרחץ כל יום. למרות שאמריקאים רבים - בעלי הכשרה רפואית או בלעדיה - משבחים את החשיבות של מקלחת יומית ודיאודורנט, ישנן כל מיני סיבות לכך שלאחרונה רבים מטילים בכך ספק. חלק מהמתנגדים מציינים את החשיבות של שמירה על ההגנה הטבעית של העור, ה"מיקרוביום" - הבקטריות החיוביות שחיות עליו. במאמר מ־2016 במגזין של האקדמיה האירופית לדרמטולוגיה וחקר מחלות מין, תואר העור והמיקרוארוגניזמים החיים עלו כ"מגן השומר על הגוף נגד מתקפות חיצוניות". למרות שהמגן הזה לרוב יכול לעמוד בפני סבון ומים, ישנם אנשים עם מחלות כמו אקזמה שמוצאים שרחצה תכופה עם סבון חזק מחריפה את מצבם. פעילי איכות הסביבה מעודדים חיסכון במים על ידי פחות רחצה (מקלחת ממוצעת משתמשת ב־80 ליטר מים). וכמובן ישנם הנונקונפורמיסטים שפשוט לא רוצים להיצמד למנהגי היגיינה סטנדרטיים.

ג'יימס המבלין, רופא ומחבר ספרים, דיבר בשבחה של הרחצה המועטה בספרו מ־2020: "נקי: המדע החדש של עור ויופי ולעשות פחות". בספר, הוא מתאר את המסע שלו להשתחרר מרודנות הסבון. חמש שנים לפני שכתב את הספר, עזב משרה בתשלום גבוה כרופא על מנת לנסות ידו כעיתונאי, ומצא שהוא רוצה "לצרוך פחות" בסך הכל. הוא קיצץ בצריכת האלכוהול, הקפאין, אינטרנט בפס רחב, נהיגה - ורחצה. אם כי בתחילה הניסוי שלו היה בעיקר תולדה של ניסיון להתייעל, בסופו של דבר הטיל ספק בכל התפיסות שלנו לגבי ניקיון. הוא מתאר את הספר כ"הזמנה לאמץ את המורכבות של העולם סביבנו ועל העור שלנו". כיום, החלק היחיד בגופו שהמבלין רוחץ באופן שגרתי הן ידיו.

"לדעת שאני חוסכת מים כל שבוע על ידי דילוג על מקלחות עושה לי הרגשה טובה"

הבידוד הכפוי של הקורונה נתן לאנשים רבים הזדמנות לבחון את תדירות המקלחות. ג'ים ארנולד, לדוגמא, סופר בן 66 מלוס אנג'לס, אמר שבזמן המגפה יצא מהבית פחות ושם לב שבאקלים היבש בו הוא חי הוא לא מזיע הרבה. אז הוא התחיל להתרחץ פעם בשבוע, במין חזרה לילדותו בוויסקונסין, אז כילד אחד מתוך שמונה הרחצה הייתה טקס שבועי. הוא היה משועשע כשידוענים כמו גילנהול הביעו את העמדה שלהם נגד רחצה מיותרת וחשוב, 'ובכן, אני לא היחיד שהבין שלא צריך לעשות את זה'.

ארנולד גם אוהב לחסוך מים בקליפורניה מוכת הבצורת, אם כי הודה ש"כשמסתכלים על התמונה הגדולה, אדם אחד במקלחת זה כנראה לא בזבוז מים עצום". שרה קריג, מתאמת תקשורת ופרויקטים בת 41 מססקצ'וון, קנדה, מתרחצת בערך אחת לשלושה ימים והצביעה על תרומתה לאיכות הסביבה. היא הסבירה: "לדעת שאני חוסכת מים כל שבוע על ידי דילוג על מקלחות עושה לי הרגשה טובה".

לפני כמה שנים אומרת קריג שהייתה לה הארה כשישבה באמבטיה: למה אני מתרחצת אם איני מלוכלכת? זה הוביל אותה להטיל ספק ב"התניה החברתית" בנושא הרחצה, אבל גם את בבשמים והקרמים שמשווקים לנו ללא הרף. היא אמרה שמוצרים אלה "מנסים להסתיר את המהות הטבעית שלנו וזה פשוט לא נחוץ".

מדובר בתמהיל בעל ניחוח משכר: איכות הסביבה, בריאות העור, שיווק. אבל עבור אנשים רבים השאלה פשוטה למדי: האם הם מסריחים? ארנולד, קריג והמבלין כולם אמרו שאינם מסריחים. הרטמן אמר שאדם עשוי לא להיות השופט הטוב ביותר של ריח הגוף שלו. "זה תפקידם של האנשים סביבך, לקבוע, יקירי", אמר. "אתה לא הולך להריח את זה".

עבור פטריק ברטוש, יועץ תקשורת בן 41 מהולנד שקרא את ספרו של המבלין, זה לא שווה את הסיכון. "אף על פי שאני מסכים באופן בסיסי עם הספר, אני עדיין מתרחץ כל יום או לפחות כל יומיים כשאני לא יוצא הרבה מהבית". הוא מזיע הרבה בגלל היפרהידרוזיס, והסביר, "אם לא אתרחץ באופן שגרתי, לא אוכל לנהל חיי חברה". אולי בסופו של דבר, הרחצה נוגעת לאחרים יותר מאשר לנו.