לפעול למציאת דרכים "עוקפות פוליטיקאים" להקמת ועדות חקירה

ב-26 באפריל 2018, יצא לדרכו טיול גיבוש של המכינה הקדם צבאית בני ציון, שהסתיים באסון בו תשע נערות ונער אחד מצאו את מותם הטרגי, והותירו בלב משפחותיהם וקרוביהם חור שלא יתאחה עוד.

כמי שליוותה את המשפחות האבלות בשנים שמאז האסון, אני יכולה להעיד ממקור ראשון עד כמה ההליכים המשפטיים הרגילים, חסרים את היכולת להקהות את כאב האובדן. ההליך הנזיקי לעולם לא ישיב את המצב לקדמותו ולא ייתן מרפא לנפשן המיוסרת של משפחות הנספים. גם ההליך הפלילי, הנמשך כבר שנים בתקווה שיביא בסופו של יום לענישת האחראים לאסון, לא ייתן מזור לחלל האין סופי שנפער בגופם של אם ואב שאיבדו את ביתם או בנם בדמי ימיהם באסון שניתן היה למנוע אותו.

מההתחלה, משפחות הנספים הציבו לנגד עיניהן, בנחישות אין סופית ומתוך שליחות שנגזרה עליהן בלית ברירה, לפעול להקמת ועדה בלתי תלויה לחקר האסון, במטרה למנוע אסונות כאלה בעתיד ולחסוך ממשפחות אחרות את אותו סבל תהומי. המשפחות פעלו להעלאת האסון בתקשורת, במכתבים לגורמים השונים, בקיום עצרות ובפגישות עם כל שרי חינוך בשנים הרלוונטיות (וביניהם ראש הממשלה בנט, רפי פרץ וח"כ יואב גלנט). לא מן הנמנע להניח, כי שיקולים פוליטיים הם שעמדו ביסוד ההחלטה שלא להקים ועדת חקירה.

רק כעבור שלוש שנים מהאסון, מצאו משפחות הנספים נכונות אמיתית לפעול בעניין אצל שר ההתיישבות לשעבר, ח"כ צחי הנגבי, אשר באישור שר המשפטים דאז, ח"כ בני גנץ, הקים ועדת בדיקה ממשלתית עם סמכויות חקירה. ייתכן כי גם ההחלטה להקים ועדת בדיקה בסופו של דבר, הייתה נגועה בשיקולים פוליטיים כאלה או אחרים. גם העובדה כי מדובר בשר חדש במשרד חדש שאינו קשור לאסון, "סייעה" כנראה לשר להחליט על הקמת הוועדה.

באותה תקופה, עוד לא הייתי חלק מהזירה הפוליטית. כשותפה במשרד עורכי דין ובהיותי מצוידת בכלים משפטיים בלבד, נדהמתי עד כמה השיקול הפוליטי משחק תפקיד באפשרות הקמת הוועדה המתבקשת כל כך. לתדהמתי, העובדה שהמחדלים טרם תוקנו, שאין פיקוח מספק על פעילות המכינות, אין סנקציות למפרים ולמעשה הכתובת לאסון הבא עדיין על הקיר, שיחקה תפקיד משני בלבד.

למעשה, המעורבות של הפוליטיקה בהקמת ועדת חקירה נראית כבלתי נמנעת בהתחשב במצב החוקי הקיים, בו סעיף 1 לחוק ועדות חקירה, מקנה את הסמכות להקמת ועדת חקירה בידי הממשלה ב" עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור ".

התפקיד המרכזי של הפוליטיקה בהקמת ועדה, היווה גורם משמעותי בבחירתי להצטרף לזירה הפוליטית.

זמן קצר לאחר שנבחרתי לכנסת, אירע האסון הנורא בהר מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר במדינת ישראל, שבו נספו ארבעים וחמישה גברים ונערים. גם הפעם, גיליתי לצערי את היחס ההופכי שבין גודל האסון לבין הפוליטיקה הקטנה שבהתנגדות להקמת וועדה לחקירת הנסיבות שהובילו להתרחשותו.

מייד לאחר האסון שיגרתי מכתב לרוה"מ לשעבר, ח"כ בנימין נתניהו, השר לביטחון פנים דאז, ח"כ אמיר אוחנה ושר המשפטים דאז, ח"כ בני גנץ, בדרישה להקים מיידית ועדת חקירה ממלכתית. מיותר לציין שמלבד השר גנץ, יתר הנמענים לא טרחו להשיב למכתבי.

בהיותי נוכחת בדיוני הוועדה המסדרת, נדהמתי מהעובדה הבלתי נתפסת, שחברי סיעות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית, הצביעו, באופן בלתי נתפס ממש, נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון. נדהמתי מהעובדה שאותם חברי כנסת, שמתיימרים לייצג את הקהילות והמגזרים שנפגעו במישרין מהאסון במירון, העדיפו שיקולים פוליטיים של פחד, ציניות, שטנה וחוסר אמון בוועדה שמכונה "ממלכתית" ובראשה עומד שופט בית המשפט העליון, על פני הקמת הוועדה, שהיא עשיית צדק עם המתים ואף יותר מכך - עם החיים.

לשמחתי, ההחלטה הראשונה של ממשלת בנט-לפיד הייתה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון במירון. סברתי ואני סבורה ביתר שאת עתה, כשניתן לצפות בעבודת ועדת החקירה מדי יום, כי לוועדת החקירה ממלכתית ערך רב בפן הציבורי, כבר בעצם הקמתה. מדינת ישראל מודיעה קבל עם ועדה, כי היא לא מוכנה להשלים עם אבדן מיותר של חיי אזרחיה. מדינת ישראל מבהירה כי היא אינה מתרפסת בפני משילותן הלכאורית של אוטונומיות ואינטרסים פוליטיים רבי עוצמה ככל שיהיו, ולא תאפשר כרסום במעמדה השלטוני, המשטרי והמערכתי.

למרבה הצער, אסונות היו ויהיו גם בעתיד. אבל ההבנה הזאת אינה מצריכה מאיתנו להשלים עם אסונות שאינם גזרות גורל. עלינו לעשות הכל כדי למנוע את היווצרות הנסיבות המהוות קרקע פוריה להתרחשותם. כאשר מדובר באסון שכבר אירע, קיימת חובה ממעלה ראשונה לבצע בחינה וחקירה מערכתית רחבה של כלל הגורמים המעורבים באסון, לרבות משרדי הממשלה אשר היו אמונים משך שנים על אישורים ופיקוח. לא ניתן לסמוך על כך שיקרה שינוי במציאות הפוליטית - חילופי ממשלה (כמו באסון מירון) או חילופי שר (כמו באסון צפית) - שיאפשר את הקמתה של ועדת חקירה, ויש לפעול לצמצום השיקול הפוליטי ומציאת דרכים נוספות, "עוקפות פוליטיקאים", להקמת ועדות חקירה. רק כך ניתן יהיה להפיק לקחים מהאסון הכואב ולמנוע את היווצרות האסון הבא.

הכותבת היא יו"ר ועדת העבודה והרווחה וחברה בוועדה למינוי שופטים