בשורה טובה לבנקאים: התחרות שוב נדחתה

בחייו של אזרח ישראלי אין הרבה דברים קבועים ויציבים. מהפכים פוליטיים, מגפות, מלחמות, מפולות כלכליות ומה לא. אפילו מזג האוויר נהיה הפכפך עקב ההתחממות הגלובלית. לכן, כמה מנחם שיש דבר אחד קבוע- מדי רבעון משחררים הבנקים את הדוחות הכספיים שלהם ומגלים לנו שהם חזקים מכל השינויים. הכלכלה עולה או יורדת? המכונה הבנקאית מרוויחה 10 מיליארד שקל בשנה, כל שנה. פיקס.

לפני כחמש שנים משרד האוצר קבע שהרווחים הללו מופרזים, מגיעים על חשבון אזרחי ישראל ואבחן שהבעיה נובעת מחוסר תחרות. הפתרון שקבע האוצר: רפורמה בבנקים. החוק להגברת התחרות בשוק הבנקאות (הידוע בשם "חוק שטרום") נכנס לתוקפו בינואר 2017 ועימו חבילת שינויים שהיו אמורים להגביר את התחרות.

באופן תקדימי ממש, כלל החוק מנגנון של ועדת יישום. הוועדה מורכבת מנציגי האוצר והרגולטורים הבכירים ומטרתה לעקוב אחרי יישום הרפורמה הלכה למעשה ולהגיב למצבים מתפתחים, שכן המחוקקים הבינו כי השוק משתנה ונדרשת תגובה רגולטורית להתפתחויות, שבמועד חקיקת החוק לא ניתן לחזותן.

ועדת היישום לא ממלאת את התפקיד שהמחוקק ייעד לה. במקום לתבוע בעלות על יישום הרפורמה ולנהל אותה, כפי שרצה המחוקק, הוועדה מתמקדת בפרסום דוחות מחקריים על מצב התחרות במשק, חסרי המלצות מעשיות. בכל פעם שוועדת היישום מפרסמת דוח אנחנו עוצרים את נשימתנו בציפייה, אולי הפעם סוף סוף יתברר כי אזרחי ישראל החלו ליהנות מפירות הרפורמה? והנה בדוח האחרון שפורסם באמצע אוגוסט הייתה לוועדת היישום בשורה: לא! אמנם התחרות בין הבנקים עדיין לא הובילה לירידת עמלות והוזלת ריביות, אך ועדת היישום בטוחה- על סמך בדיקות שונות שעשתה - כי ברגע שמנגנון השוואת המחירים יחל לפעול, האזרחים יקבלו כלי מיקוח מול הבנקים ויחלו לחסוך כסף.

מנגנון השוואת המחירים הוא למעשה ממשק טכנולוגי, שמאפשר לכל לקוח לקבל מהבנק שלו מידע על מצבו הפיננסי ולהעבירו לבנק אחר, חברת אשראי או פינטק שיכולים להציע לו ריביות או עמלות נמוכות יותר. השוואת המחירים פותרת חסם תחרותי משמעותי, כיוון שגוף שנותן אשראי אך לא מכיר את ההיסטוריה הפיננסית שלנו יתקשה לקבוע מה רמת הסיכון שלנו. בלי ידע על רמת הסיכון המדויקת, נותן האשראי נאלץ לקחת ריבית "ספייר" וכך מתקשה להתחרות בבנק "שלנו", שיש לו מידע מפורט עלינו. כלומר מערכת השוואת המחירים היא נדבך קריטי בהתניידות בין בנקים והוזלת הריביות.

מה הסטטוס שלו? שאלה טובה. מסיבות שונות ומשונות מנגנון השוואת המחירים נדחה משנה לשנה. המחוקק קצב לפיקוח על הבנקים תשעה חודשים לקבוע את התקנות הנדרשות להקמת המערכת, אך ההיריון של התקנות התארך ונמשך למעלה מארבע שנים. ארבע שנים! לאחר שסוף סוף פורסמו התקנות, פנו הבנקים אל המפקח בנהי ודמעות על כמות העבודה הרבה שיש להם, על הקושי לעבוד בקורונה ועל מה לא, וקיבלו מהפיקוח זמן נדיב ליישום המנגנון וגם הארכה. מה בוער?

לאור הקביעה הטרייה והנחרצת של ועדת היישום, רק מתבקש לצפות לזירוז מיוחד של הקמת מנגנון השוואת המחירים. ואכן, בצמוד לדוח ועדת היישום פורסמה טיוטת "חוק שירות מידע פיננסי". למימוש המנגנון נקבע לוח זמנים מדורג. ובכן, כמה זמן לוקח להקים ממשק תקשורת בין הבנקים, שעל הפרטים שלו דנים כבר ארבע שנים? נקצר לכם את השורה התחתונה: לא תוכלו להשוות מחירים של ריביות על אשראי גם בשנה וחצי הקרובות, לפחות. ואם תרצו לבצע השוואת עמלות על פעולות בניירות ערך, עמלות שהכניסו לבנקים 2.9 מיליארד שקל רק בשנה שעברה, תצטרכו לחכות שנתיים.

מדוע באמת היישום לוקח כל כך הרבה זמן? כי הכול תלוי באינטרס של הבנקים. פועלים ולאומי כבר הוכיחו עם פפר וביט שכאשר יש להם מניע הם דווקא מסוגלים לבצע שינויים טכנולוגיים מהירים. אך הממשק, שהיה אמור לקחת חודשים בודדים, רק יגרום להם להפסדים. ניכר שהם מצליחים "לערבב" את משרד האוצר והפיקוח על הבנקים, ולשכנע אותם שפרויקט מורכב הרבה פחות מאפליקציות התשלום שלהם צריך לקחת שנים על שנים.

אם משרד האוצר לא יתעשת ויתקן את לוח הזמנים למימוש - זמן סביר הוא חודשים בודדים, בפרט כיוון שההערכות להקמת והפעלת הממשק הייתה אמורה להתחיל לפני שנים - הוא יסדר לבנקים עוד שנתיים נהדרות של רווחים על חשבון הציבור. תיקון: עוד שנתיים לפחות, הרי מי מבטיח שהבנקים לא יצליחו להשיג דחיה נוספת?

הכותב הוא יו"ר משותף של עמותת צדק פיננסי, שפועלת למען הגברת התחרות, השקיפות והיושר במערכת הפיננסית