ענף החקלאות בישראל זקוק לעדכון גרסה

משבר החקלאים תפס כותרות רבות לאחרונה. קהילה חשובה זו רבת זכויות במדינת ישראל ועל אף היותי עירוני מגיל ינקות הרגשתי אמפתיה רבה למאבקם. כמתבונן מהצד, האסטרטגיה הננקטת וחלק מהטיעונים שגויים בעיני. איני חולק על אמינותם אך הם אינם משיגים את התוצאה הנדרשת. ניתן לשכנע בדרכים אחרות על הצורך של המדינה להקצות סכומים גדולים מכספי משלמי המסים לתמיכה חכמה יותר עבור הענף המצוי במשבר. נראה כי הציבור מתקשה להצטרף לתמיכה גורפת במאבק כל עוד הקמפיין מתמקד בקריאה "עזרו לנו".

עסקים רבים נמצאים במצוקה כלכלית, צריך לדעת כיצד לבקש ולהראות נכונות לשינוי באמצעות תוכנית אסטרטגית. רוב החברות בקשיים בהן נתקלתי מאשימות את המחסור בכסף כמקור לבעיה. במקרים נדירים בלבד זו הבעיה האמיתית. הנכונות לשינוי ותוכנית אמיצה מושכים בד"כ אחריהם גם את העזרה הכספית. בכלכלה חופשית, כפי שיש בישראל ובמרבית מדינות המערב, קורות תמורות עם הזמן וכפי שחברה מבצעת שינויים בתחומי פעילותה, בתמהיל המוצרים שלה ובכוח-האדם שלה לקראת כניסה לתחומים מבטיחים ורווחיים יותר, כך חלקים בענף זה צריכים להשתנות על-מנת לזכות בתמיכה כמבוקש.

קבלת השינוי ע"י העוסקים בדבר היא החלק הקשה ביותר בתהליך הבראה. הטיעון שעובד טורקי הינו זול בהרבה מעובד בישראל אינו טיעון שנקלט היטב בציבור. טיעון שכזה יכול להגיע מכל תעשיין לגבי עלות העסקת עובדיו. אכן ראוי שתיבדק העלות שמשיתה המדינה על החקלאים בהקשר של העסקת עובדים זרים, היא אכן גבוהה מאוד, אך את הניתוח ההשוואתי יש לערוך מול מדינות מקבילות בהתפתחותן הכלכלית.

אין להמשיך לעשות את אותם הדברים שעשינו קודם ורק לבקש סבסוד. עסקים רבים בישראל נמצאים במשבר, חלק לא מבוטל בשל יבוא זול ודי איכותי. אם ענף חקלאות ירוויח רק אם יסבסדו לו את עלות המים או אף נתח מעלות העסקת עובדיו אין לו זכות קיום. אם המדינה הייתה תומכת בחברות תעשייה, שירותים או בחנויות מקומיות על-פי טיעון זה, באמצעות כסף ציבורי, כלכלת ישראל הייתה קורסת תחת הנטל. החקלאים בנו את מדינתנו, התיישבו ביישובי ספר, הפריחו את השממה ותרמו ועדיין תורמים רבות בדרכים שונות לביטחון ולכלכת המדינה וראוי שיקבלו עזרה.

ענפי חקלאות שאינם כלכליים יותר צריכים לעבור שינוי, באמצעות החקלאים והמדינה, ולא לעבור לרווחיות מדומה באמצעות סבסוד מים וכוח-אדם אלא על-ידי תמיכה כספית של המדינה, בהטבות מיסוי, בהדרכה, במענקי השקעה שנועדו להעביר חקלאים לענפים מבטיחים יותר. בואו לא נחזור לתוכנית ההיטלים על יבוא שרק הרדימה את החברות המקומיות במקום להתיישר עם התחרות מחו"ל בתחומים הרלוונטיים.

בדומה לתוכנית מפעל מאושר תוכל המדינה לקבוע קריטריונים לתמיכה כלכלית וסיוע בהדרכה למעבר לענפי חקלאות או ענפים אחרים התואמים את יתרונותיה של ישראל מול המתחרים מחו"ל. התמיכה הכלכלית יכולה להתבצע גם בשיתוף עם הבנקים. כך נשתכנע אנחנו, משלמי המסים, שהתוכנית קבילה וכוללת מאמץ של כולם, החקלאים, המדינה ומשלמי המסים לצורך תמיכה בענף חשוב זה. החקלאים מאוגדים באיגודים רבים הפוגעים ביכולתם לפעול ככוח משמעותי עם כיוון ברור. גם לשמרנות המאפיינת את התחום יש מחיר.

הייתה מתבקשת כאן התארגנות ליוזמה שתרכז בגוף אחד, חברה או שותפות, שעובד עם כל חקלאי שיחפוץ. החקלאים יכולים לספק את תוצרתם לאותו גוף, למרלו"ג אחד המנוהל ע"י מיטב אנשי הלוגיסטיקה ומגובה במערכת הזמנות אינטרנטית ומערכת הפצה הן לרשתות, למכולות, למסעדות ולבתים.

כל חקלאי המספק לגוף זה יהיה שותף ברווחיו על-פי מפתח התלוי בהיקף עבודתו מולו. מנגנון זה ייתן תמריץ להצטרפות כולם למערכת אחת אחידה שרוכשת במחיר הוגן ומקטינה פערי תיווך בלתי נסבלים הקיימים בתחום ומאידך מתמודדת במחיר עם התחרות מצד היבוא מבלי לרושש את החקלאים. יש לחקלאים כוח פוטנציאלי עצום שאינו מנוצל כיום הן בשל ריבוי המייצגים והן בשל השמרנות וההרגל לעבוד מול מתווכים קיימים. מבנה זה אינו מתאים לאורגן שמנסה להוביל תהליך הבראה. שם צריך ריכוזיות בקבלת ההחלטות, אחדות דעים, יכולת להתארגן מול גופים מממנים, יזמים ומשקיעים ועוד.

הכותב הוא יו"ר קרן הגידור אוורסט ויו"ר חברת מטרו וואן הנסחרת בבורסה האמריקאית