"הלקח הגדול ביותר של אחד־עשר בספטמבר", אמר ג'ו ביידן בנאום מוקלט ערב יום השנה ה־20, "הוא שאחדותנו היא מקור החוזק הגדול ביותר שלנו".
קשה לחשוב על איפיון הולם פחות מ"אחדות" לתאר את מצב אמריקה, עשרים שנה לאחר קריסת המגדלים התאומים. היא קרועה לגזרים. הימים האחרונים המחישו את דרגת הפיצול והקיטוב בשיעורי אינטנסיביות כמעט חסרי תקדים.
מלחמה רבת־חזיתות מתנהלת עכשיו בין הממשלה הפדרלית בוושינגטון, שמנהיגים הדמוקרטים, לממשלותיהן של שורת מדינות, שמנהיגים הרפובליקאים.
הלוחמת הבולטת ביותר היא טקסס, המדינה השנייה בגודל אוכלוסייתה. בתוך שבוע אחד היא נקלעה למאבקים משפטיים, שיש להם פוטנציאל היסטורי, נגד הממשלה הפדרלית. אחד הוא תוצאה של חוק דרקוני נגד הפלות מלאכותיות, שנכנס לתוקפו בטקסס בשבוע שעבר. השני הוא תוצאה של הודעת הנשיא ביידן, שממשלו יטיל על חברות במגזר הפרטי לחייב את עובדיהן להתחסן נגד נגיף הקורונה.
על זה צריך להוסיף חקיקה שנויה במחלוקת בטקסס, המחמירה את הפיקוח על הצבעה בבחירות. הדמוקרטים מאמינים, שהיא נועדה להפחית את שיעור ההצבעה של בני מיעוטים, בייחוד היספאנים ושחורים. הם נוטים להצביע לטובת הדמוקרטים, בהפרשים גדולים. התוצאה תיראה כבר בעוד 14 חודשים, בבחירות אמצע־הקדנציה לקונגרס.
סכסוך בולט אחר בין טקסס לממשלה הפדרלית נוגע לגבול הארוך עם מקסיקו. מאז נכנס ביידן לבית הלבן, הגבול הזה נפרץ לרווחה. יותר ממיליון בני אדם הסתננו דרכו באופן לא חוקי. הממשל בוושינגטון הפגין מידה מפתיעה של חוסר אונים, הגובה מחיר פוליטי כבד מן הנשיא. זה הנושא שעליו ביידן מקבל את הציונים הנמוכים ביותר בסקרי דעת הקהל.
ההפלות שהפילו את המתונים
נראה שהאיום הגדול ביותר על אחדותה של ארה"ב נובע מן הסכסוכים על ההפלות ועל החיסונים. כשלעצמם הם חמורים מאוד, אבל הם חמורים שבעתיים מפני שהם הפכו למטאפורות על האיבה ועל החשד בין שתי האמריקות: זו העירונית, רבת־הצבעים, החילונית, הנוטה למפלגה הדמוקרטית; וזו העירונית־פחות, המתגוררת בפרוורים מרוחקים או באזורים כפריים, הנוצרית, הנוטה למפלגה הרפובליקאית.
ההתנגדות להפלות מלאכותיות התחילה ללכד את זו האחרונה בשנות ה־70 של המאה שעברה, לאחר שבית המשפט העליון העניק מעמד חוקי להפלות. עד אותו הזמן הן היו חוקיות רק בארבע מ־50 המדינות.
לא זו בלבד שפסיקת בית המשפט לא שמה קץ לוויכוח, אלא שהיא ליבתה אותו. היא עודדה מיליוני מצביעים עם מסורת של אדישות פוליטית להתחיל להצביע בבחירות, להתארגן ולתרום כספים. היעד המוצהר היה לבחור נשיא וקונגרס, אשר יטו את בית המשפט ימינה.
הואיל ושופטי בית המשפט מתמנים לכל חייהם, התחלופה היא אטית מאוד. המוני מצביעים שוכנעו להעמיד את הרכב בית המשפט בראש סדר יומם, להתעלם כמעט מכל עניין אחר, ולהצביע פעם אחר פעם לטובת מועמדים פוליטיים, שהבטיחו להיאבק ב"רו נגד ווייד". זה שמו של התיק שבו העליון פסק לטובת זכותן של נשים לסיים את הריונן.
השינוי המסיבי בהרכב הבוחרים אפשר תחילה את החיסול הכמעט מלא של האגף המתון והפרגמטי בתוך המפלגה הרפובליקאית, ואחר כך את עליית הימין השמרני לשלטון, בקונגרס ובבית הלבן. תחילה זה היה ימין מסורתי, עם עקרונות כלכליים וחברתיים שמרניים. לבסוף זה היה ימין פופוליסטי, עם ערב־רב של רעיונות שלא כולם היו ניתנים למיקום אידיאולוגי. הימין הזה ודונלד טראמפ מצאו זה את זה ב־2016, והם מוסיפים להחזיק ידיים.
הפגנה מול בית המשפט העליון בוושינגטון הבירה בשבוע שעבר נגד חוק ההפלות בטקסס / צילום: Reuters, ANDREW KELLY
רוב חייו, טראמפ תמך בזכות האישה להפלה מלאכותית. הוא שינה את דעתו כאשר החליט להתמודד על כהונת הנשיא. במהלך ארבע שנותיו בבית הלבן הוא קיבל הזדמנות נדירה למנות שלושה חברים חדשים לבית המשפט העליון (מתוך תשעה). השלישית נכנסה לכהונתה רק עשרה ימים לפני הבחירות שבהן טראמפ נוצח. הפרי נקטף בתחילת החודש, כאשר היא היטתה את הכף נגד עתירה לבית המשפט לעכב את החלתו של החוק הטקסני.
ולמלשינים תהיה תקווה
החוק הזה מחמיר במידה בלתי רגילה. לא זו בלבד שהוא מגביל הפלה מלאכותית לששת השבועות הראשונים של ההיריון, אלא שהוא קורא לאזרחים מן המניין להלשין על אלה הממלאים תפקיד כלשהו בהסדרת הפלה. למלשינים מוצע פרס של 10,000 דולר. באנגלית אמריקאית ניתן לאנשים כאלה התואר "ויג'ילאנטי", אלה המתנדבים לאכוף את החוק מפני שאיבדו את האמון ביכולת האכיפה של הממשלה או בנכונותה לאכוף.
כל זמן שפסיקת 1973 עומדת בעינה, החוק החדש בטקסס סותר את חוקת ארה"ב. כך ממש הכריז שר המשפטים הפדרלי, מריק גארלנד, כאשר הודיע שמשרדו יפתח מאבק משפטי נגד החוק. יש ספק מועט שהעניין הזה יחייב דיון מלא בבית המשפט העליון. או אז, "רו נגד ווייד" תהיה תלויה על בלימה, והמהפכה השמרנית־פופוליסטית תעמוד על סף ניצחון.
"המחטף השלטוני הזה"
בעוד שאת התגובות הרגשיות העמוקות של מתנגדי ההפלות אפשר להבין, ביחוד על רקע דתי, קצת יותר קשה להבין את עוצמת ההתנגדות הרגשית והפוליטית לחיסון נגד נגיף הקורונה. בסוף השבוע שעבר פקעה סבלנותו (המוגבלת מלכתחילה) של הנשיא ביידן. הוא נשא נאום נרגז, שבו הודיע על שינוי חשוב בדרך טיפולו במגפה.
בעוד שערב השבעתו, בסוף השנה שעברה, הוא הבטיח שלא יאכוף חיסונים או מסיכות, עכשיו הוא אומר שהפצרות ורצון טוב לא יספיקו עוד. הוא אינו מוכן לקבל את זכותם הטבעית של 80 מיליון אמריקאים שלא להתחסן.
הוא מתכוון לצמצם את המספר הזה באמצעות הטלתה של חובת התחסנות על עובדים בשירות המדינה ובמגזר הפרטי. וזה בדיוק מה שעורר את כעסו של מושל טקסס, גרג אבוט. "התקפה על עולם העסקים הפרטי", צייץ המושל, והודיע שהוא מוציא צו אקזקוטיבי "להגן על זכותם של טקסאנים לבחור אם הם רוצים לקבל את חיסון הקוביד". והוא הוסיף: "טקסס כבר מתחילה לפעול נגד המחטף השלטוני הזה".
מושלים רפובליקאים נוספים הצטרפו אל אבוט. מושלת דרום דקוטה, קריסטי נואם צייצה, "ג'ו ביידן, ניפגש בבית המשפט".
דרום דקוטה, במעלה המערב התיכון, היא אמנם אחת המדינות קטנות־האוכלוסין ביותר של ארה"ב, אבל המושלת נואם מוזכרת כטוענת אפשרית לנשיאות ב־2024, או בתאריך פוסט־טראמפי כלשהו.
"כעס, פחד, תרעומת"
לג'ורג' בוש הבן היה ביום שבת משהו להגיד על האווירה הציבורית, המניבה התנגשויות כאלה. באזכרה לנופלי אסון התאומים, הנשיא הרפובליקאי לשעבר, בעצמו מטקסס, אמר: "כוח של זדון נכנס אל חיינו המשותפים, והוא הופך כל אי־הסכמה להתנצחות, וכל התנצחות לעימות בין תרבויות. הפוליטיקה שלנו הפכה במידה רבה לפנייה גלויה אל כעס, אל פחד ואל תרעומת. כל זה מעורר בנו חרדה לגורל ארצנו ולעתידנו המשותף".
אנחנו יודעים שאחד־עשר בספטמבר פתח עידן חדש, וארה"ב יצאה ממנו מוחלשת, גם חיצונית וגם פנימית. הסכנה הגדולה ביותר היא אבדן המכנה המשותף. משנה לשנה צוברת תנופה ההתרחקות מתחושת השותפות. בימים האחרונים ממש היא מתקרבת להיות ריצה מבוהלת.
_________________
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny־globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
