חוק ההסדרים 2021 לימד את האוצר לקח שנשכח זה מכבר. אם רוצים לקחת כסף מהציבור, צריך לוודא שני דברים על הציבור הזה: ראשית, שלא תהיה לו קבוצת כוח מרוכזת; ושנית, עדיף שהוא יהיה צעיר, רדום וחסר כל אכפתיות על מה לוקחים לו ולמה.
היכן שהלקח לא נלמד, הרפורמה צומצמו, עוקרו ונדחו. כך זה לגבי החקלאים, וכך לגבי גיל הפרישה לנשים, ואם נוסיף את הלבנת תוספת הרמטכ"ל, קיבלנו שלושה כישלנות מהדהדים של האוצר. מי זוכר שהעלאת גיל הפרישה אושרה ב-2014 או שצה"ל התחייב להוריד את הפנסיות ב-30% ובינתיים מעלה אותן?
אבל האוצר קרוב מאוד לקחת חזרה לכיס כמעט 5 מיליארד שקל בשנה בדיוק לפי המתכון מעלה, מהציבור הכללי, כשרוב הנזק ייגרם לשכבות חלשות - ולצעירים. בדיוק האוכלוסיות ששותקות.
אגרות החוב המיועדות הן שריד מתקופת קרנות הפנסיה הוותיקות. בפשרה בין האוצר להסתדרות לפני 27 שנים, עת נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות והגירעוניות למצטרפים חדשים.
בהתאם להסכם, לקרנות הפנסיה החדשות הוקצו אג"ח בריבית של 4.8% צמודה למדד, ריבית שבאותה עת נחשבה לממוצעת, ולכן שימשה כעוגן בלבד.
היות שאף אחד לא חשב על זה לעומק, אומץ הסדר פשוט ולא חכם: כל חוסך יקבל 30% מהחיסכון שלו, ללא הבדלי גיל, קרבה לפנסיה או שכר. כך בני 20 ובני 60 קיבלו את אותו אחוז, ומקבלי שכר של 20 אלף שקל קיבלו פי 4 ממקבלי שכר של 5,000 שקל.
עם השנים קרו שני תהליכים פיננסיים מהותיים שהפכו את האג"ח המיועדות לסוביסדיה להמונים החוסכים: האחד, ירידת הריבית בארץ ובעולם יצרה פער מהותי בין הריבית על האג"ח המיועדות לריבית שהאוצר משלם על חוב רגיל. אם ננקוב ב4% בשנה, לא נחטא בהרבה לאמת, והמשמעות היא שעל כל 1,000 שקלישאנחנו חוסכים בקרן פנסיה, המדינה מסבסדת אותנו ב-40 שקל בשנה.
התהליך השני שהביא את הסובסידיה לשווי של כמעט 5 מיליארד שקל בשנה הוא באופן אבסורדי שכולו פרי פועלו של האוצר עצמו. האוצר הוא זה שדחף לתוכנית פנסיית חובה כדי להקטין את תשלומי קצבאות השלמת ההכנסה שמשלם משרד האוצר, ולמעשה הביא לכך שהשווי המצרפי של האג"ח המיועדות זינק מ-50 מיליארד שקל ל-120 מיליארד שקל בתוך פחות מעשור.
רק לפני 4 שנים אישר משרד האוצר, בהליך עקום במיוחד, רפורמה במיועדות שהייתה אמורה להעביר את רוב האג"ח לבני 60 ויותר כדי להגן על הפנסיה שלהם. גם אז אטם האוצר את אוזניו מלקרוא הצעות מומחיי פנסיה לחלוקה שוויונית יותר של האג"ח, אפילו תוך הקטנת הסובסידיה אך תוך שמירת העוגן - בפרט למקבלי השכר הנמוך.
וכאן מגיע הקאץ' בהצעת האוצר המיתממת להבטחת תשואה מינימלית: ההבדל בין החזקה של החוסך באג"ח עצמה, ישירות על-ידי קרן הפנסיה שלו, לבין ההבטחה של האוצר, דומה להבדל למגורים בדירה בבעלותך לבין מגורים בדירה שכורה מהממשלה. אם האוצר כבר שינה את הכללים פעמיים, פשוט כי היה נוח לו די ברור מה שווה ההבטחה, ודאי ביום סגריר בו יידרש האוצר לשלוף את הכסף - מתוך כיס שבכלל לא קיים.
המבוגרים? הם כבר נהנו מ-25 שנים של סובסידיה. מקבלי השכר הגבוה? ימשיכו ליהנות מהטבות המס. מי אכל אותה? צעירים ומקבלי שכר מינימום. חזקה על אלה ואלה שיישארו דוממים, חזקה על חברי הכנסת שמתיימרים לייצג אותם שלא יתעסקו עם נושא מורכב ומשמים. בכל מקום נורמלי, פגיעה בצעירים וחלשים זו עילה למרד. אצלנו זו הבטחה להעברה חלקה של הנושא.
הכותב הוא ראש ההתמחות במימון, הקריה האקדמית אונו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
