היוזמה המדינית נמחקה מהלקסיקון הציוני: מקבלי ההחלטות שרויים באשליה

ראש הממשלה נפתלי בנט מתוכנן להיפגש בקרוב עם נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי. הוא ישאל כיצד מתכוונת ישראל להתקדם בתהליך המדיני עם הפלסטינים? תשובתו הצפויה של בנט נמסרה טרם ביקורו בבית הלבן וגם לאחר המפגש שבין שר הביטחון בני גנץ עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמד עבאס, והמסר הוא שממשלתו לא תקדם תהליך מדיני עם הרשות הפלסטינית, אך תסכים לפעול למען שיפור הכלכלה ומרקם החיים הפלסטיני ביהודה ושומרון.

ללא הידברות מדינית, איך מתכוונת ממשלת שני הקטבים בישראל להתמודד עם משמעויות החמורות של הידוק השרשרת העבה שבה כבול עתידה של מדינת ישראל עם אוכלוסייה פלסטינית גדלה. הנהגת ישראל שרויה באשליות ובמרחב נוחות שלא נדרש לקבל החלטות עכשיו. רובנו איננו ערים לתסבוכת, הבלתי ניתנת לפרימה, בין התיישבות פלסטינית ליהודית ביהודה ושומרון, איננו מודעים לכך שהגדר הביטחונית פרוצה ואין דרך לעצור את מי שחפץ לעבור משטחי הרשות הפלסטינית לתחומי ישראל ולהפך. בפועל אנו גולשים בחסות המבוי המדיני הסתום והפלונטר המסתבך למציאות של מדינה אחת, מבלי להבין את המשמעויות.

במכון למחקרי ביטחון לאומי בחנו מניפת תרחישים עתידיים אפשריים ולצידם חלופות לישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני. התכלית ביצור חזון המדינה - יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומוסרית. נצפו ונבדקו תריסר חלופות לישראל מול תרחישים עתידיים אפשריים, על מנת לאתר את החלופה שתתמודד בהצלחה עם תרחישי העתיד. מהבדיקה עלה כי מרבית החלופות נחסמות ככל שחולף הזמן, ובכלל זה חלופת 'שתי מדינות לשני עמים' הגוברת בהתאמתה לעתיד על פני האחרות, אך הבעיה שהיא אינה ברת התכנות בעתיד הקרוב, לאור המצב הפוליטי, גם במערכת הישראלית וגם במערכת הפלסטינית. מסקנת המחקר שעדיין לא מאוחר! עלינו לשנות כוון וליטול את היוזמה, לחתור למציאות של שתי ישויות מדיניות נפרדות ומובחנות - היפרדות מדינית, גיאוגרפית ודמוגרפית מהפלסטינים, ופתיחת נתיבים לעתיד לשם סיום השליטה בפלסטינים, להבטחת רוב יהודי מוצק בישראל הדמוקרטית, מבלי לפגוע בביטחון.

לפיכך, גובש מתווה המקדם את האינטרסים של ישראל ונשען על ארבע רגליים: (1) הסדרי מעבר או לפחות שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, כדי להגדיל את מרחב ההסכמות במגוון רחב של סוגיות, ליישמן בשטח וללמוד את ההשלכות; (2) צעדי היפרדות , בעדיפות בתאום עם הרשות, אך גם באופן עצמאי, להפגנת נחישות ישראלית בעיצוב מציאות של שתי ישויות מדינתיות נפרדות, וצמצום החיכוך בין האוכלוסיות; (3) השארת מפתחות הביטחון בידי צה"ל , המשך חופש פעולה מבצעי בכל שטחי יהודה ושומרון מקו הירדן מערבה, תוך קיום שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות; (4) גיוס מדינות המפרץ, מצרים וירדן למתן ערבויות לרשות בעבור נכונותה לשחק באופן חיובי ולסייע בבניית התשתיות למדינה פלסטינית עתידית.

יתרונו של המתווה בהיותו מודולרי ומייצר גמישות רבה: הוא מאפשר לישראל לבחור כל הזמן בנתיב המתאים לתנאים המשתנים בסביבתה האסטרטגית. יישומו יאפשר לישראל: חיזוק רכיבי הביטחון; שמירת האינטרסים המדיניים והטריטוריאליים שלה; חיזוק הלגיטימציה ומעמדה הבינלאומי והאזורי, באמצעות הוכחת רצינות כוונותיה בהתקדמות למציאות של שתי מדינות. בצד הרשות הפלסטינית: חיזוק התשתיות, המשילות והכלכלה, לישראל אינטרס בקיומה של רשות מתפקדת, יציבה ומשתפת פעולה.

במקום מדיניות מגיבה ונטולת יוזמה, יש לנקוט במדיניות מעצבת ופעילה, המתבסס על היתרונות האסטרטגיים הבאים: ממשל אמריקאי מחויב לביטחון ועתיד ישראל, המצפה מאיתנו לפרוץ דרך בסכסוך עם הפלסטינים; מדינות ערב פרגמטיות הנכונות לשתף פעולה עם ישראל; היחלשות כוח הווטו הפלסטיני ותביעתם החד-צדדית ל-"הכול או לא כלום"; שני שליש מהציבור בישראל תומך בהיפרדות מהפלסטינים, וכ-55 אחוזים עדיין רואים את חלופת 'שתי מדינות לשני עמים' כעדיפה על פני החלופות האחרות; הקהילה הבינלאומית ממוקדת בבעיות עולמיות אחרות, אך תרתם לסייע אם ישראל תציג מהלכים המקדמים מציאות של שתי מדינות; ישראל חזקה, יכולה לשלוט בתהליך מעמדת כוח, וגם אם משהו ישתבש, מצבה הביטחוני לא יורע.

הכותב הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב