הנתונים מראים - המדינה עומדת להפקיר את המובטלים

לפני שלושה חודשים החליטה מדינת ישראל על הפסקת חדה ומהירה של המדיניות שליוותה אותנו לאורך כל תקופת הקורונה, וחתכה באחת את דמי האבטלה לכל המובטלים בגילאי 45 ומטה. המטרה הייתה לעודד אותם לחזור לשוק העבודה, שבדיוק התאושש אז כתוצאה ממבצע החיסונים המוצלח.

חודשיים וחצי לאחר תחילת ביצוע ההחלטה, וחודש לפני שדמי האבטלה מתבטלים גיל לבני 45 ומעלה, והתוצאות של ההחלטה הדרמטית מוטלות בספק ומצריכות חשיבה מחודשת. האבטלה בחודש יולי, בו בוטלו לראשונה דמי האבטלה, אמנם ירדה ב-14%, אבל מגמת הירידה בשיעורי האבטלה בישראל החלה כבר בחודש מרץ, ונראית קשורה בעיקר לפתיחת המשק ולא להכרח שנוצר לחזור לעבודה בעקבות ביטול דמי האבטלה. בנוסף, במחצית הראשונה של חודש מרץ עלו שיעורי האבטלה ב-8%, ומחקו כמחצית מהירידה שנרשמה בחודש שעבר.

המשבר חסר התקדים שאנחנו נמצאים במרכזו מקשה לדעת מהם הגורמים לתוצאות המאכזבות האלה, אבל העובדות הן כי למעלה מ-300,000 ישראלים נותרו ללא עבודה, כמחציתם כבר אינם מקבלים דמי אבטלה דווקא בתקופת החגים, והחצי השני אמור להפסיק לקבל אותם בעוד כחודש. מדובר במצב בלתי נסבל, שמדינת ישראל חייבת לתת לו מענה. העובדה כי על פי תחזיות ה-OECD, שיעורי התעסוקה בישראל יחזרו אחרונים מבין כל מדינות הארגון למצב בו היו לפני הקורונה, רק בשנת 2025, מדגישה עוד יותר את הצורך הדחוף במענה ממשלתי.

לפי תקדימים מהעולם, וכפי שטענה לאחרונה הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג, במהלך משברים גדולים בא לידי ביטוי ביתר שאת הפער בין כישוריהם של המובטלים למשרות הפנויות במשק. במהלך השנה וחצי האחרונות פספסה מדינת ישראל את ההזדמנות האדירה שהייתה לה לשיפור מצבם התעסוקתי של אזרחי ישראל על ידי ביצוע הכשרות מקצועיות למובטלים שגם כך נשארו בביתם.

ניתן עכשיו לתקן באופן חלקי את הכשל, ולפתוח באופן מיידי במבצע נרחב של הכשרות מקצועיות, שישדרגו את יכולותיהם המקצועיות של המובטלים, ויקלו עליהם לאייש את המשרות הפנויות. בדומה למודל שהציע משרד האוצר במתווה להעלאת גיל הפרישה לנשים, יש לתת למשתתפים כ-2,500 שקל דמי קיום, שיתמרצו אותם להשתתף בהכשרות, ויקלו עליהם את ההתמודדות עם תקופת האבטלה.

על ידי מהלך כזה נרוויח רווח משולש - תמיכה באזרחים בטווח הקצר, הגדלת התמריץ לחזרה לעבודה בטווח הקצר והבינוני ושיפור היכולות התעסוקתיות ואיתן הפריון והצמיחה בטווח הארוך. למסיימי ההכשרות המקצועיות שעדיין לא מצאו עבודה, ניתן לשקול לתת את קצבת הקיום החדשה, הנמוכה יחסית והזמנית שהציע שירות התעסוקה, שאמורה לאפשר קיום בכבוד תוך מניעת התדרדרות לתלות בקצבאות קיום.

בקצה השני של שוק העבודה ישראלי, ישנן משרות שרף הכניסה אליהן נמוך והן אינן מצריכות הכשרות מיוחדות, שם הבעיות אחרות. שוק העבודה בישראל מאופיין בפערים גדולים במיוחד, ביחס למדינות אחרות במערב, בין שכרם של עובדים בעלי השכלה לשכרם עובדים חסרי השכלה. השכר הנמוך בעבודות אלה מונע מעובדים שעבדו בעבודות דומות לשוב ולעבוד בעבודות אלה, למרות שדרושות שם עוד ידיים עובדות. על מדינת ישראל לעודד שיפור תנאים במשרות אלה על ידי הגדלת מס ההכנסה השלילי ושיפור דרמטי של שיעורי המיצוי הנמוכים שלו על ידי הפיכתו לאוטומטי, העלאת שכר המינימום (בדומה למה שנעשה בעצם ימי הקורונה ב-28 מבין 32 מדינות ה-OECD), עידוד התאגדויות עובדים ועוד.

ביצוע צעדים אלה, יחד עם שינוי מודל החל"ת הגמיש שמוצע בישראל, כך שיהיה משתלם ופשוט יותר, יוכל לתת מענה צודק וטוב יותר לאתגר התעסוקה המשמעותי שאיתו עדיין מתמודדת מדינת ישראל, בלי להפקיר את האזרחים בשעת צרה, ועם מתן אופק ועידוד ליציאתם המחודשת לשוק העבודה.

הכותב הוא מנהל המדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון