נסיגה לתפארת: הנסיגה של סער מיוזמת פיצול תפקיד היועמ"ש מדאיגה במיוחד

הנסיגה המסתמנת של שר המשפטים גדעון סער מהיוזמה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אולי לא זוכה להד תקשורתי וציבורי כמו הבטחות אחרות שפוזרו בתקופת הבחירות והופרו ברגל גסה, אך היא עשויה להתברר כהתקפלות המשמעותית ביותר שסיפקה לנו ממשלת הטלאים הזו.

תוכנית הדגל של סער היתה אמורה לשים סוף לפיאסקו המתמשך המאפיין את תפקיד היועמ"ש עשרות שנים, כשהוא חובש בעת ובעונה אחת שני כובעים הסותרים האחד את השני: מצד אחד הוא אוחז בתפקיד ראש התביעה הכללית, כלומר מי שבידיו הסמכות העליונה להחליט על ניהול הליכים פליליים נגד כל אחד מאזרחי המדינה לרבות פוליטיקאים; ומצד שני הוא גם מי שתפקידו לספק ייעוץ משפטי עבור הפוליטיקאים שיושבים בממשלה, לפרש עבורם את הוראות הדין, ולאפשר להם לבצע את מדיניותם באופן חוקי. שני הכובעים שחובש היועמ"ש בעת ובעונה אחת מעניקים לו כוח רב עוצמה ומובילים לכך שהוא משמש הלכה למעשה כמי שמתווה את המדיניות, ולא חברי הממשלה.

לאחרונה דווח במספר כלי תקשורת כי סער לא מתכוון להוציא לפועל את היוזמה האקוטית הזו לפני כניסתו לתפקיד של היועמ"ש הבא בפברואר 2022, למרות שהוא עצמו היה מי שהעלה אותה על הנס ואף השתמש בה כדי למשוך מצביעים שמאסו בשלטון המשפטנים שפשט במחוזותינו.

כך למשל, רק לפני כשמונה חודשים הצדיק סער את הפיצול באומרו כי בידי היועמ"ש נמצא "ריכוז סמכויות קיצוני" ואך קבע נחרצות כי "המצב שבו אותו אדם גם מייעץ לראש הממשלה ולשרים בענייני מדיניות וגם מורה על חקירתם והעמדתם לדין, הוא לא הגיוני ונגוע בניגוד עניינים מובנה".

גם באתר האינטרנט של מפלגת "תקווה חדשה", שם כנראה עדיין לא עודכנו בדבר נסיגתו של יו"ר המפלגה מהיוזמה, מוקדש מקום נכבד למה שמכונה "תוכנית סער לתיקון מערכת המשפט". בסעיף 2 לאותה תוכנית נכתב כי המצב כיום "מעניק לאדם שאינו נבחר ציבור כוח קיצוני"; כי יש בידי היועמ"ש סמכויות בקשר לייצוג הממשלה שמהוות "מונופול"; וכי שני הכובעים בהם מחזיק היועמ"ש מהווים "ניגוד עניינים אינהרנטי." מפלגתו של סער אף מצהירה כי מהלך פיצול תפקיד היועמ"ש הוא מהלך הכרחי ש"יחזק את הדמוקרטיה".

והנה מתגלה כי גם במקרה של סער, כמו מרבית מי שמרכיבים את הממשלה הזו אשר הפרו באופן סדרתי את הבטחותיהם וויתרו על האידאולוגיה שלהם רק בשביל לאחוז בהגה, הבטחות לחוד, ומציאות לחוד. אלא שלטעמי, במקרה של סער מדובר בהפרה חמורה ומדאיגה אפילו יותר.

ראשית, הדבר מדאיג מעצם העובדה כי ניכר שסער באמת התכוון לבצע את המהלך. סער היה חבר ועדת החוקה וחבר הוועדה לבחירת השופטים שנים רבות, ואני השתכנעתי כי הוא יודע על מה הוא מדבר ואכן מאמין שמדובר במהלך קריטי שנדרש. הוויתור של סער על ערכיו ואמונותיו היא תמרור אזהרה חמור מפני ויתורים אידאואולגיים נוספים שהוא או חברי ממשלה אחרים עלולים לבצע.

אלא שההתקפלות של סער מדאיגה גם בשל הסיבה שבגינה, לפי הדיווחים בתקשורת, גנז את תוכניתו: התנגדותו העזה למהלך של הדרג המקצועי במשרד המשפטים, ובראשו היועמ"ש הנוכחי, אביחי מנדלבליט. העובדה שפעם נוספת מי שאחראים על המילה האחרונה הם המשפטנים, והעדות החיה לכך שהם מחזיקים ביותר כוח מאשר השר הממונה עליהם, היא הוכחה נוספת לטיפול השורש הנדרש במשרד המשפטים.

לבסוף, חשוב לשים לב לכך שסער כבר התגבר על התנגדות מפלגות השמאל וכלל את פיצול תפקיד היועמ"ש בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו רק לפני מספר חודשים. ללמדנו, פעם נוספת, כי גם התגברות על מכשולים פוליטיים משמעותיים אינה ערובה להצלחה במשימה הקשה באמת - שכנוע הפקידים. כל מי שחפץ בשלטון דמוקרטי תקין צריך להיות מוטרד מאוד מכך.

הכותב הוא עורך דין פלילי, מומחה למשפט פלילי, פשיעה כלכלית ועבירות צווארון לבן ומכהן כיו"ר משותף של הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין