נפלו בין הכיסאות: ילדיהם של הורים גרושים זקוקים להגנת משרד הבריאות

בחודשים האחרונים מגיעים יותר ויותר מקרים לבית המשפט לענייני משפחה, אשר מדגישים את העובדה שמנסחי תקנות הקורונה שכחו לקחת בחשבון את גורלם של ילדים להורים גרושים שאינם רואים עין בעין (גם) את אופן ההתנהלות הראויה עבור ילדיהם נוכח התפשטות המגפה. כך קורה שעל כל מקרה של חוסר הסכמה בין ההורים - בין אם מדובר בחובת עטיית המסכות, ביצוע בדיקות תכופות לגילוי קורונה או הסוגיה החשובה של מתן חיסון לילד - נותר הילד חשוף בצריח, כשרק צו שיפוטי יכול לסייע לו.

אין זה סוד כי נושא הטיפול בילדים הקטינים הוא קרקע פורייה למחלוקות בין הורים גרושים רבים. הדבר נכון בימי שגרה ובא לידי ביטוי בין היתר בתחומים כמו חינוך, בריאות וחלוקת האחריות בין ההורים; אך בתקופת הקורונה מפציע גם במופעים חדשים לגמרי שיכולים להשפיע באופן מהותי על רווחת הילד: מה עושים, למשל, כאשר אבא מתנגד לכך שבנו יעטה מסכה לבית הספר ובכלל? האם ניתן לערוך לילד בדיקת קורונה כדי לקצר את תקופת הבידוד שלו, חרף התנגדות האם? וכמובן - האם ניתן לחסן ילד שאחד מהוריו הגרושים מתנגד לכך? אלה הם רק חלק מהפניות הרבות המתקבלות במשרדי ומהמקרים הרבים שהולכים ונערמים על שולחנו של בית המשפט לענייני משפחה לאחרונה, כאשר הניסיון מלמד כי על כל מקרה שמגיע לבית המשפט יש עוד מקרים רבים.

לפי הדין הקיים כיום, הורות משותפת של הורים גרושים מחייבת כל אחד מהם לטפל בבריאות ילדם ואף מעניקה להם את הזכות לקבל החלטות הרלוונטיות אליה, וכל זאת ללא כל קשר לסוגיית המשמורת על הילד. גם טיפול בילד שנמצא בקשר רופף מאוד עם אחד מהוריו ומתגורר עם ההורה השני, כפוף להסכמת שני ההורים. או בשפה משפטית יותר: למעט מקרים חריגים, שני ההורים הם אפוטרופוסים של ילדיהם הקטינים, וכל פעולה רפואית שלו או התנהלות במסגרת חינוכית צריכות להיעשות בהסכמת שניהם. בהתאם, קופות החולים ומוסדות החינוך צריכים לקבל את אישור שני ההורים הפרודים כדי לחסן את הילד.

היעדר הסכמה בין הורים ביחס לשאלה האם לחסן את הילד אינו דבר חדש. הוא קיים כבר שנים רבות וצבר תאוצה בעיקר בעשור האחרון עם עליית קרנם של מתנגדי חיסונים. יומנם של בתי המשפט לענייני משפחה גדוש בעימותים בין הורים גרושים בקשר לחיסוני השגרה הניתנים בבתי הספר. על פניו, מדובר באותה גברת בשינוי אדרת. אלא שבכל זאת ההתנהלות נוכח התפשטות נגיף הקורונה מעלה על השולחן שאלות תקדימיות.

כך למשל, ביחס לחיסונים שכבר הפכו לחלק משגרת החיסונים לפני שנים רבות, קיימות המלצות מפורטות של משרד הבריאות גם ביחס לשאלה מהי מידת הסיכון הנשקף לילד לא מחוסן, בהתאם לסוג החיסון, הרקע הבריאותי של הילד והמחלה שהחיסון נועד למנוע. הקורונה, לעומת זאת, היא עולם חדש.

כך, עם השנים התפתחה בבתי המשפט לענייני משפט הלכה הקובעת כי על-פי רוב, נטל ההוכחה הוא על ההורה שמסרב לחסן את הילד, ובלבד שהמלצות משרד הבריאות קובעות כי החיסון נחוץ ונדרש. בכל הנוגע לחיסון הקורונה, ההמלצות של משרד הבריאות אולי חד-משמעיות, אך הן בהחלט "רזות" יותר ונוחות יותר לאיתגור.

לעניות דעתי, על הממשלה להתקין תקנות, גם אם באופן זמני, אשר יתמכו במדיניות הממשלה להגביר את קצב החיסונים באוכלוסייה. תקנות כאלה גם יעשו חסד עם אותם ילדים שלמרבה הצער מוצבים במוקד הסכסוך בין הוריהם. הדבר יחסוך להורים את הצורך בפניה לבית המשפט ויקל על העומס במערכת המשפט.

הכותבת היא הבעלים של פירמת עורכי הדין סומך קרם המתמחה בדיני משפחה