משבר ההוראה: זו לא הכמות, זו האיכות

דוח "Education at a Glance" השנתי של ארגון ה-OECD שפורסם לאחרונה, מציג מגמות ונתונים הנוגעים למערכות החינוך של 38 המדינות החברות בארגון ובכללן ישראל. ממצאי הדוח יכולים לעזור לנו למצוא את התשובה לאחת השאלות המטרידות את קברניטי מערכת החינוך בארץ כבר זמן רב: מדוע ההישגים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים נמוכים.

ובכן, מתברר שלתלמידים פה לא חסרות שעות לימוד; למעשה, התלמידות והתלמידים בישראל לומדים יותר שעות, ימים ושנים מעמיתיהם במדינות ה-OECD. תלמידים ותלמידות בבתי הספר היסודיים בישראל לומדים בממוצע 938 שעות בשנה, לעומת 807 שעות במדינות המפותחות. בחטיבות הביניים לומדים בישראל 989 שעות לעומת 923 שעות במדינות המפותחות.

בהתאמה, גם מספר ימי הלימוד המקובל בישראל גדול מזה שב-OECD. לשם השוואה, בבתי הספר היסודיים בישראל לומדים 214 ימים בשנה לעומת ממוצע של 186 ימי לימוד בלבד במדינות ה-OECD (פער של 28 ימי לימוד בשנה) בחטיבות הביניים בישראל לומדים 205 ימים לעומת 184 בלבד במדינות ה-OECD (פער של 21 ימי לימוד בשנה), ובתיכון בישראל לומדים 194 ימים לעומת 182 ב-OECD (פער של 12 ימי לימוד).

בנוסף, ישראל היא אחת המדינות עם הכי הרבה שנות חינוך חובה. בעוד שבמדינות ה-OECD חובה ללמוד כ-11 שנים בממוצע, בישראל נמשך חינוך חובה 15 שנה - מגיל 3 ועד 18.

איכות המורים היא הגורם המכריע 

אם מבחינת כמות אנחנו נותנים לתלמידים ולתלמידות בישראל הרבה יותר זמן לימודי, מדוע התוצאות כל-כך מאכזבות? מדוע במחקרים הבינלאומיים, הבוחנים אוריינות בתחומי שפת אם, מתמטיקה ומדעים, משתרכת מדינת ישראל הרחק מאחור, קרוב לתחתית טבלת מדינות ה-OECD? ככל הנראה הבעיה שלנו אינה בכמות אלא באיכות.

מחקרים מגלים כי מבין כל הגורמים התלויים במערכת החינוך, הגורם המשפיע ביותר מכל על הישגי התלמידים הוא איכותם של המורים. מסקנתו של דוח מקינזי אינה מותירה מקום לספק: "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". אם אנחנו לא מצליחים להביא את התלמידות והתלמידים בישראל להישגים טובים דיים, אנחנו לא צריכים להוסיף להם עוד שעות וימים של למידה, אלא להתמקד במשיכת כוח-אדם איכותי למערכת החינוך, שימורו ופיתוחו.

נתונים שפורסמו לאחרונה מלמדים כי הציון הפסיכומטרי הממוצע של הפונים ללימודי הוראה בישראל בשנה שעברה היה נמוך משמעותית מזה של כלל הנבחנים. בעוד שהציון הממוצע של 11 אלף המורות והמורים לעתיד היה 506 בלבד, הציון הממוצע של כלל הנבחנים היה 561. מורות ומורים אמנם לא נמדדים ביכולות אקדמיות בלבד, ונדרשים מהם גם כישורים בין אישיים וסגולות אישיותיות, אך הנתונים הללו לא מותירים מקום לספק: אלה שמגיעים ללימודי החינוך אינם יכולים לחלץ את התלמידות ותלמידים בישראל מהמקום הנמוך בו הם נמצאים במבחני ההישגים הבינלאומיים.

כדי להביא אל לימודי ההוראה ולאחר מכן אל כיתות הלימוד את הטובים ביותר, נדרש שינוי במבנה השכר במערכת החינוך, כך שמראשית דרכם של המורות והמורים המתחילים - ולא רק בחלוף השנים - הם יקבלו שכר הולם וראוי. נדרש גם שינוי בנקודת המבט הציבורית על המורות והמורים ועל מקצוע ההוראה: הרבה פחות התנשאות, זלזול וביקורתיות, והרבה יותר הערכה והכרת טובה. יותר מכל, נדרשת החלטה ברורה של קברניטי מערכת החינוך הישראלית לעשות את כל מה שרק אפשר כדי להביא לבתי הספר את אלה שהיינו רוצים כי יהיו המורות והמורים של הילדות והילדים שלנו.

הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב