המדינה חייבת להתייחס לקהילות הישראלים בתפוצות

מים רבים זרמו מאז קראו להם נפולת של נמושות. לא עוד מתי-מעט ישראלים שעזבו לחפש הרפתקאות מעבר לים, אלא כמיליון איש ואישה על טפם. מהטובים ביותר שיש. חוקרות מצטיינות, מדענים מבריקים, נשות עסקים ויזמים מהמוצלחים שצמחו בישראל עושים חיל בתפוצות. כואבים איתנו כשקשה, מחרישים איתנו כשעצוב וממשיכים בשגרת החיים בשעון החוף המזרחי, ניו יורק, הונג קונג, ברלין.

עבודה, ילדים, שיחת זום עם סבא וסבתא בחולון. איפה זה פוגש את מדינת ישראל? זהו, שזה לא פוגש.

המדינה רגילה לפעול עם יהדות התפוצות, מול הקהילות היהודיות, תנועות הנוער, הפדרציות, הסטודנטים בקמפוסים. הטעמים תמיד היו ברורים - רצון לשמור על קשר, לקבל עזרה פוליטית ותרומות ולפתח מנהיגות יהודית. וגם פילנתרופיה.

הרבה כסף זרם מהתפוצות לישראל. לדוגמה, עד לשנים האחרונות יהדות ארה"ב הייתה חוד החנית בהסברה הישראלית, בשתדלנות בעבור ישראל ובתרומות. אולם בלי ששמנו לב צמחה בקרב יהדות ארה"ב, כבמקומות אחרים ברחבי העולם, קהילה משמעותית לא פחות המקושרת לאליטה העסקית והתקשורתית - קהילות הישראלים שהיגרו לפרק זמן מוגבל שהפך לבלתי מוגבל.

בבוסטון, למשל, גרים מעל 30 אלף ישראלים, חוקרים, מדענים והייטקיסטים, החיים במקביל לקהילה היהודית. קהילה בגודל שכונה שלמה או מועצה אזורית, כולה דוברת עברית שם מעבר לים. איך נראית השבת שלהם? האם הם מציינים את החגים הדתיים והלאומיים? ואם כן, איך הם עושים זאת כשהיהדות של היהודים שם מרגישה להם גלותית ומרוחקת? ואילו חגים ילדיהם ונכדיהם יציינו בחודש הקרוב, של מדינת ישראל או ארה"ב? ובהיבט של קהילות הישראלים, ארה"ב היא אספקלריא לאוסטרליה, דרום אפריקה, אנגליה ומקומות נוספים.

בפרוס שנת תשפ"ב, הגיע הזמן שלראשונה נדבר על תפוצה חדשה שקמה בעשורים האחרונים והתעצמה בשקט-בשקט, טיפין-טיפין, אבל זקוקה לנו לא פחות מהקהילות היהודיות - הישראלים בתפוצות. אני קוראת למדינת ישראל לעשות חשבון נפש. מי הם הישראלים בתפוצות? איך עוזרים להם לשמור על הישראליות שלהם גם בקרב ילדיהם ונכדיהם? איך זה שחגי תשרי, שבעבורנו הם סימן לאחדות ומשפחה, בעבור ישראלים רבים בתפוצות הם מקור לבלבול ותלישות זהותית?

מחד גיסא, הזהות הישראלית שלהם בתפוצות ללא עיגונה לזהות "ציונית" או "יהודית" - חסרת משמעות; ומאידך גיסא, הישראלים אינם מתחברים לקהילה היהודית המקומית שמנהגיה נתפסים פעמים רבות כ"גלותיים" ומנוכרים. על רקע זה חשוב לפתח זהות ישראלית-ציונית-יהודית חזקה לישראלים, לבני הישראלים ומשפחותיהם.

בהיעדר זהות ישראלית יהודית המתכתבת עם אורח חייהם "החילוני" בתפוצות ,אין באפשרותנו לחבר את דור הישראלים הצעיר לעם היהודי ולמדינת הלאום היהודי. וכיום אין אלטרנטיבה. לא השכלנו לפתח דיאלוג וערוצי פעילות עם הישראלים בתפוצות, ומדינת ישראל וממשלת ישראל צריכים להכות על חטא שלא זיהו את הקהילה הישראלית ואת צרכיה, כי במאבק על ילדיהם ונכדיהם כיום כולנו מפסידים בגדול.

פרופיל הישראלי שחי בחו"ל השתנה בעשור האחרון. אנו מדברים על אנשים המחזיקים בכוח פוליטי וכלכלי שיש בו כדי לסייע למדינת ישראל לא רק במישור של יחסי החוץ אלא גם ככוח מניב ליצירת דיאלוג אחר עם הקהילות היהודיות; מדובר במשאב הסברתי ומערך רשתי של קשרים מניבים לישראל ברחבי העולם, בעל פוטנציאל להפוך לאבן שואבת למשאבים ולפעילות פילנטרופית חשובה.

אולם על-מנת שישראל תוכל להרוויח מתפוצת ישראלים חזקה, עלינו להתגייס בעבורם באותו האופן ולהשקיע. צריך להבין שהישראלים וילדיהם בתפוצות נמצאים במצב רגיש בהרבה מיהודי שנולד שם. הישראלי צריך לעבוד קשה יותר להיטמע כי הוא נתפס בעיני הקהילה הרחבה שבה הוא חי כמייצג של ישראל,. אנחנו, ממשלת ישראל והמוסדות הלאומיים, צריכים לתת להם כלים להתמודד עם תעמולה אנטי-ישראלית, לדעת לחבק ולהשקיע בחינוך של הדור השני והשלישי.

צריך לשנות את התודעה שלנו, כי הסיפור השתנה. אם פעם התרומות הגיעו מהקהילה היהודית למדינת ישראל הענייה והצעירה, היום המדינה חזקה וכבר לא כל-כך צעירה. הקהילות היהודיות ברחבי העולם מבינות זאת ודואגות לעצמן. כיום, יותר כספי תרומות נשארים בקהילה לטובת צרכים מקומיים, וכמו שמדינת ישראל קיבלה עזרה בראשית דרכה לצמיחתה ועיצובה, היום הישראלים בתפוצות צריכים עזרה בהצמחת קהילות, כי זה תהליך שכמעט בלתי אפשרי לעשותו לבד, ויש חשש שעד שהם יעשו זאת, נאבד את הדור השני והשלישי. היום מדינת ישראל חזקה, ואזרחיה ברחבי העולם זקוקים לה. אז היכן את, ממשלת ישראל?

אל לנו להתייחס לישראלים בתפוצות רק כאשר ישראל זקוקה לעזרתם בהסברה בזמן מצוקה! ממשלת ישראל חייבת להשקיע בפיתוח הזהות היהודית החילונית בקהילה הישראלית בתפוצות יחד עם טיפוח קשר משמעותי בלתי אמצעי עם מדינת ישראל. עלינו להשקיע בפיתוח תכנים חדשים ותכניות מותאמים לצורכי קהילות ישראליות ברחבי העולם. עלינו להשקיע בהקניית השפה העברית לדור השני והשלישי, לשמירה על תרבות ישראלית, ולפיתוח טקסי חיים הרלוונטיים לחיים שם, לחבר אותם לקהילות היהודיות ולשלבם בהנהגות היהודיות העולמיות. יש לראות בקהילה הישראלית בתפוצות כהשקעה נכונה, גשר שבין "הישראליות" ל"יהדות".

אם רק נסתכל מסביב - גלי האנטישמיות, האסלאם הקיצוני ומערך היחסים המורכב של הישראלים עם הקהילות היהודיות במרחב שבו הם חיים - יוצרים מורכבות באשר ליכולתם של הישראלים בתפוצות לשמור על זהותם. בהיעדר תוכנית לאומית וממשלתית רחבה אשר תיתן מענה לצרכיהם בתפוצות, אנו מאבדים את הדור השני והשלישי וייתכן שלא נגיע לדור רביעי של הישראלים, ומכאן הדחיפות.

יש לנו מחויבות כלפיהם. עלינו להעמיד את האמצעים על-מנת להצמיח איתם יהדות חדשה, יהדות שבישראל היא מובנית מאליה ובחו"ל איננה קיימת. צריך לבנות סיפור חדש ומארג יחסים אחר מהצרכים הללו: שליחים ייעודיים, למידה ווירטואלית, תוכניות להקניית השפה העברית ומפגשים הם רק חלק מצעדים שעל המדינה ליישם כחלק מחשיבה כוללנית ורחבה בנוגע לישראלים בתפוצות וילדיהם.

התפוצה הישראלית היא עובדה קיימת עם עוצמה ונוכחות בשטח. כי ככל שמדינת ישראל תגדל, תתעצם ותתעשר - כך גם תגדל ותתעצם התפוצה שלה ברחבי העולם, הם חלק מבשרנו ודמנו. הם האחים והאחיות שלנו; הם בני הדודים; הם החברים הכי טובים; הם המורה או החבר/ה מהצבא; והכי חשוב - הם שותפי הגורל המיידיים שלנו, כי מה שקורה לנו כאן משפיע עליהם שבעתיים.

אני פונה לממשלת ישראל בקריאה: חלון ההזדמנויות שלנו לפיתוח זהות ישראלית יהודית בעבור הקהילות הישראליות בתפוצות הולך ונסגר. אם לא נפעל מיידית, מדינת ישראל תפסיק להיות רלוונטית בעבור בניהם ובנותיהם.

הכותבת היא חברת הנהלת ההסתדרות הציונית וחברת נאמני הסוכנות היהודית, יו"ר המחלקה לארגון וקשר עם ישראלים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית