ניצול האלימות בחברה הערבית לפגיעה מכוונת בזכויות בסיסיות

בימים האחרונים התפרסמה יוזמת משרד המשפטים "לקדם באופן מואץ" נקיטת "אמצעים דחופים" למאבק בפשיעה ובפרט הפשיעה ב"חברה הערבית". תזכיר החוק מבקש להרחיב את סמכויות המשטרה לערוך חיפוש ללא צו בית משפט ומתיר למשטרה לחדור למרחב פרטי ולתפוס ראיות הקשורות לעבירת פשע חמור.

כידוע, הכלל הוא כי חיפוש במרחב הפרטי מחייב צו שניתן על-ידי שופט בית המשפט. על השופט לבחון את קיומו של חשד סביר המצדיק חדירה למרחב הפרטי של אדם, והאם קיימים אמצעים חודרניים פחות להשיג את התכלית המבוקשת. כך אמורה לפעול רשות אכיפה במדינה דמוקרטית.

חריג לכלל הוא חיפוש שמבוצע ללא צו שופט. פקודת סדר הדין הפלילי קובעת ארבע עילות לחיפוש במרחב הפרטי ללא הזדקקות לצו בית משפט: כאשר שוטר סובר כי במקום החיפוש מתבצע פשע, או שבוצע שם פשע זה מקרוב; כאשר המחזיק בבית פונה לעזרת המשטרה; כאשר אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה, ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה; וכאשר השוטר נמצא במרדף אחרי אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית. נראה כי עילות אלה מאופיינות ביכולתו של השוטר לחדול את ביצועה של העבירה. עתה מבקש משרד המשפטים להרחיב את הסמכות גם לאיסוף ראיות.

בנסיבות אלה, הטענה העולה מתזכיר החוק כי "התיקון המוצע מבקש להרחיב במעט את סמכויות החיפוש הנתונות למשטרה", אינה מדויקת.

התזכיר אומנם מפרט את המורכבות הניצבת בפני המשטרה בפיענוח פשעים בקרב החברה הערבית והרצון "להביא אף לעליה בהיקף כלי הנשק והאמל"ח הנתפסים בטווח הזמן המיידי", אולם ברור כי הרחבת סמכויות זו אינה מוגבלת לביצוען של עבירות במגזר כזה או אחר, ותחול כמובן ובאופן שווה על כלל אזרחי המדינה.

התזכיר מבקש לעקוף הצעת חוק העומדת על שולחן הכנסת מספר שנים. הצעת חוק זו עוסקת במכלול הסמכויות בתחום רגיש זה והיא תולדה של פעילות ממושכת של רשויות האכיפה ומשרד המשפטים (גילוי נאות: כיועץ משפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות היה מעורב הח"מ בעבודת המטה הקשורה להצעת חוק החיפוש החדש).

תזכיר החוק מציין כי אומנם הצעת החוק מצויה "בשלבים אחרונים" ערב הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכנסת. אם כן, נשאל מדוע לא מקודמת הצעת החוק, ונדרש הוספת "טלאי" כה חודרני בדלת האחורית?

המשמעות ברורה:באמתלה של גל הפשיעה בחברה הערבית, מבקשות המשטרה ורשויות חקירה נוספות בעלות סמכויות דומות, לערוך תיקון משמעותי ולהרחיב את סמכויותיהן תוך ביטול הביקורת השיפוטית הנדרשת כיום על חיפוש שכזה.

תזכיר החוק מציין כי "דוגמה מובהקת היא כאשר ישנה מצלמה המתעדת אירוע מסוים, ויש צורך בהשגתה במהירות רבה, מחשש שתושמד או תיעלם", אך בפועל, חיפוש ללא צו כאמור יהא אפשרי גם לתפיסת מכשיר טלפון סלולרי או כל מסמך אחר הקשורים בעבירה כלכלית של הלבנת הון, המהווה פשע חמור, ובעיקר גם למקרים שאין בהם כל דחיפות, וכל תכליתם לעקוף את הביקורת השיפוטית הנדרשת כיום.

מצופה היה כי הרחבת סמכויות משמעותית זו תחייב פרוצדורה מחמירה ודרכי פעולה מידתיות שבהם יידרש השוטר טרם עריכת החיפוש, אולם התזכיר נמנע מלהורות כן. ראוי היה לקבוע, לדוגמה, כי טרם עריכת חיפוש שכזה יינתן אישור מנומק בכתב מקצין משטרה בכיר בדרגת מפקד תחנה.

אשר על כן, תמוהה טענת משרד המשפטים לפיה נקיטת אותם אמצעים דחופים עשויה לחזק את תחושת הביטחון האישי של האזרחים, כאשר על-פי תזכיר החוק כל שוטר יכול לחדור למרחב הפרטי של אדם ולתפוס כל ראיה העולה על רוחו, ללא כל מגבלה על הפעלת הסמכות, על סוג העניינים שבגדרה מופעלת הסמכות וללא כל ביקורת שיפוטית בדבר נחיצותה.

הכותב הוא שותף במשרד סבוראי, שחם-שביט, מומחה בעבירות כלכליות ועבירות צווארון לבן, לשעבר היועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות ערך