רוצים לחזק את מערכת המזון הישראלית? צמצמו את בזבוז המזון

ממשלת ישראל הציגה לאחרונה את התוכנית הלאומית שלה למשק המזון במסגרת ועידת האו"ם, כשבתוכה התייחסויות להיבטים שונים של משק המזון וחוסנה התזונתי של ישראל.

התקווה הגדולה היא שהתוכנית, לצד הצעות ההחלטות הנלוות שאמורות להיות מוגשות לאישור הממשלה, יזכו ליישום בטווח הזמן הקרוב ויתורגמו לצעדים אופרטיביים וחקיקתיים משמעותיים שיאפשרו לישראל לחזק את מערכת המזון שלה, החשובה לא פחות ממערכות הביטחון, הבריאות והחינוך. בינתיים, למרות ההבטחות, לא הועברה החלטת ממשלה ולא נקבע מנגנון ליישום ההצעה - והחשש הוא שהתוכנית תהפוך לעוד מסמך מדיניות ללא שיניים בשטח.

בעוד המדינה מציינת בשמחה את הצגת התוכנית המדוברת, חשוב לזכור כי יש תחום אחד שלא זוכה עדיין לשום התייחסות ממשלתית בפועל, למרות התייחסות של דוח מבקר המדינה משנת 2015 והעובדה שאף הצגנו בפני כל המשרדים הרלוונטיים את הצעדים הקונקרטיים הנדרשים - וזהו המחדל העצום של בזבוז המזון.

בזבוז מזון הוא פרדוקס ענק הפוגע ביעילות מערכת המזון המקומית, ומהווה איום אמיתי על חוסנה כמו גם על משאבים סביבתיים חשובים. בזבוז המזון אחראי ל-11% מפליטות גזי החממה בעולם, ולכ-8% בישראל לבדה. את הנזק הזה - שאת תוצאותיו אפשר לראות בשיטפונות בארה"ב, במפולות הבוץ בטורקיה ובהתמוטטות הקרחונים בקוטב, ישראל יכולה לתקן, אם רק תעסוק בצמצום בזבוז מזון, ולא רק בהצלתו.

מהשדה ועד הסופרמרקט: כך ניתן להגיע לשינוי

כדי לעשות זאת, צריך החלטות ממשלה מקומיות וכמה צעדים רגולטוריים מידיים, תחת משרדי הכלכלה, הגנת הסביבה, הבריאות, החינוך והחקלאות. הצעדים ברורים כך גם הדרך ליישומם. ראשית, על ישראל לקבוע יעד לאומי וחיוב מדידה בשטח בפועל, ולא הערכות בלבד, של בזבוז מזון, תוך חיוב צמצום הבזבוז בחברות ההסעדה הממשלתיות, בבתי החולים, במוסדות החינוך, בצה"ל ועוד. קביעת יעד נוסף תיעשה ברמת השלטון המקומי - כולל תמרוץ כראוי.

שנית, יש לקדם חקיקה שמתעדפת חקלאות מקומית, ומגבילה היקפי ייבוא על מנת לחזק את חוסן המערכת התזונתית בישראל ואת החקלאים המקומיים ולוודא שישראל יכולה לספק תזונה לעצמה - בעצמה.

בעיה כואבת נוספת שיכולה להיפתר בחקיקה פשוטה היא השלכת המזון בסופרמרקטים. מניעה גורפת באמצעות חקיקה, לצד יצירת מנגנוני תמחור דינמי למזון שמתקרב לפגות תוקף - תביא לייעול ולצמצום דרמטי בבזבוז המזון. חקיקה נוספת, קלה לביצוע, נדרשת כדי להסדיר את תאריכי התפוגה לכדי שניים בלבד, אחת מסיבות הבזבוז הגדולים כיום. לא עוד ניסוחים פתלתלים ומעורפלים, השלכת מזון לפח למרות שהוא מצוין לאכילה ולא עוד סימון מוצרים שאין סיבה לתת להם תוקף. הכל יהיה שקוף וברור לצרכן.

גם השלכת פסולת של בתי עסק, דוגמת מסעדות וכו', דורשת שינוי מיידי. בחינת צעד של מיסוי הפסולת באמצעות הארנונה, יכול להביא לצמצום דרמטי בבזבוז המזון במרחב הזה.

היבט חשוב נוסף, שלא נדרש בחקיקה אלא רק בהחלטה ראויה, קשור בחינוך. אם נכניס תימה בנושא בזבוז המזון במערכת החינוך מהגיל הצעיר, נוכל להביא לשינוי בכל בית בישראל. לא מסובך, אפשרי, תסכימו איתי בוודאי שראוי שכל ילד בישראל ידע מנין מגיע המזון (ולא, הוא לא מגיע מהסופר), ילמד להעריך אותו ויימנע כתוצאה מכך מהשלכתו המיותרת. לצד זאת, יש לקדם מהלכים ציבוריים להעלאת המודעות לנושא - כמו יום הצמבו"ז שכבר נוסד בישראל בידי הארגון שלנו. הרחבת מהלכים אלה, וגם תמיכה בטכנולוגיות וסטארטאפים שעוסקים בתחום ויספקו פתרונות בשטח - כל אלה יחד יביאו לשינוי מהיר ואפשרי.

הוועידה באו"ם חשובה - היא חייבה את ישראל סוף סוף לספק אמירה ברורה על משק המזון שלה, מה שלא נעשה קודם לכן, אבל אסור לעצור שם. בשמונה צעדים פשוטים, שהוסברו פה, אפשר לעשות בישראל לא פחות ממהפכה שתוביל לחוסן, קיימות, התייעלות, וסדרי עדיפויות נכונים של מערכת המזון כולה. הגיע הזמן לשינוי.

הכותבת היא מנכ"לית וממייסדי ארגון The Natural Step ישראל, הפועל למען צמצום בזבוז המזון וקיימות