ועדת הערר המחוזית מרכז בראשות סיגלית אסייג צרויה דחתה תביעה של הבנקים הפועלים, לאומי, מזרחי טפחות, דיסקונט והבנק הבינלאומי הראשון לפצות אותם ב-80 מיליון שקל, עקב הסבת שטחים סחירים למסילות ברזל ולמחסנים של הרכבת במתחם תעסוקה חדש באזור רמלה. הבנקים טענו כי מכוח הסדר הקיבוצים שנחתם לפני כ-30 שנה יש להם זכויות בקרקע שנמצאת בקיבוץ נצר סירני ונכללה באותן קרקעות. ואולם ועדת הערר קבעה, כי הם אינם נחשבים לבעלי זכויות בקרקע.
הסדר הקיבוצים נחתם ב-1989 בין המדינה לקיבוצים, לאחר שאלה נקלעו לחובות של מיליארדים לבנקים, שלא יכלו לעמוד בהם. ההסדר, שאליו התלוו מאוחר יותר הסדרים פרטניים, קבע בין היתר כי בעת שהקיבוצים ישיבו את הקרקעות שלהם למדינה זו תמכור אותן במכרזים, ומהתמורות בעבורן יועברו כ-20% לבנקים. כך היה גם בשטחים חקלאיים שהיו של קיבוץ נצר סירני, עליו התחייבו רמ"י והממשלה על העברת כ-18% מן התמורות שיתקבלו על הקרקעות- לידי בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי טפחות, בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי הראשון. על הקרקעות נרשמו שיעבודים על שם הבנקים.
לימים הוחלט על הקמת מתחם תעסוקה על קרקעות של רמלה, גזר וחבל מודיעין, תחת השם רג"ם (ראשי תיבות של שלוש הרשויות המקומיות שבשטחן הוא יוקם), ששטחו כ-3,000 דונם, ובו מתוכננים 1.35 מיליון מ"ר לבנייה. המתחם ממוקם ביציאה המזרחית מרמלה, מערבית לתוואי כביש 6 מזרחית לכביש 40, וצפונית לכביש 44. חלק מהמתחם נכלל ברשימת קרקעות ההשבה של קיבוץ נצר סירני, שעליהן התחייבה המדינה להעביר לבנקים כחמישית מהתמורה, בעת שיווקן במכרזי רמ"י.
במרץ 2018 אושרה על מתחם הרג"ם תוכנית חדשה, לפיה ימקמו במתחם הזה את מחסני רכבת ישראל, וכך נוצר מצב שבו כשליש מכלל אזור רג"ם עבר שינוי ייעוד לדרך (לצורך משיכת מסילות הברזל והקמת מחסני הרכבת) והוא נגרע מסך השטחים הסחירים.
הבנקים וחברה נוספת אס.ג'י אחזקות טקסטיל בע"מ הגישו תביעות פיצויים של 80 מיליון שקל על ירידת הערך שהתוכנית הזו הסבה ל-1,039 דונם מכלל שטחי המתחם, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. כמקובל בתביעות הללו, הן הוגשו לוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה שבשטחן התוכנית חלה - רמלה, גזר וחבל מודיעין. שלוש הוועדות דנו בתביעות לפני כשנה, והחליטו, כל אחת לחוד, לדחות אותן, כשהנימוק העיקרי לדחייה היה, שלפי חוק התכנון והבנייה - אין לבנקים זכויות בקרקעות, שיכולות לאפשר להם לתבוע את הפיצויים הללו.
לאור זאת הוגשו עררים לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מרכז נגד שלוש הוועדות המקומיות ורכבת ישראל ובהם טענו הבנקים כי נרשמו לזכותם הערות אזהרה על הקרקעות וכי הזכויות שלהם בקרקע אינן תיאורטיות או ערטילאיות.
מנגד טענו הוועדות, כי הבנקים אינם בעלי זכויות קנייניות במקרקעין, אלא בעלי זכות חוזית ועתידית לחלק מהתמורה על הקרקעות, לכשזו תתקבל, וכי התביעות שהגישו מתבססות על פרשנות מרחיקת לכת לפסיקות שונות של בתי משפט.
ועדת הערר קיבלה את עמדת הוועדות המקומיות, וקבעה, כי "הזכות לתמורה במקרקעין היא זכות לקבלת סכום קצוב שניתן להחזר באמצעות מכירת חלקים שונים במקרקעין. הזכות של העוררים היא בחוב ולא במקרקעין".
עוד כתבה הוועדה, כי לא התעלמה מכך שבפני הבנקים העוררים עומדות אלטרנטיבות נוספות להגיש תביעה כנגד המדינה, באם הם סבורים שהמדינה לא עמדה בהסכם כלפיהם, ולאור זאת היא דחתה את העררים.
"מדובר בהחלטה משמעותית וחשובה ביותר של ועדת הערר העוסקת בפרשנות של חקיקה ראשית. ועדת הערר בהחלטתה מייצרת ודאות לוועדות המקומיות במגזר הכפרי בכל הנוגע לחשיפתן לתביעות לפי סעיף 197 לפי חוק התכנון והבנייה ביחס לאלפי דונמים של קרקעות השבה שבתחומן אשר נכללו בהסכם המטה להסדר הקיבוצים", הגיב עו"ד אריאל שיין, היועץ המשפטי של הוועדה המקומית חבל מודיעין.
את הבנקים ייצגו בתיק עוה"ד תמר מגדל, איתי רוזנברג וליהי מרקמן; את הוועדה המקומית חבל מודיעין ייצגו עוה"ד שיין ועידו בלוך ממשרד בראש סומך; את הרכבת ייצגו טלי ענבר וברק כהן ממשרד בלטר גוט אלוני ועו"ד שחר כהן; עוה"ד רותם ארביב קופלניקוב ואברהם יורקביץ ממשרד שרקון בן עמי אשר ושות' ייצגו את הוועדות גזר ורמלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
