"משחק הדיונון" של נטפליקס היא הלהיט שאף אחד לא רצה - עד שכולם רצו

סדרת הדרמה הדיסטופית "משחק הדיונון" עשויה להפוך ללהיט הגדול ביותר של נטפליקס אי-פעם. אבל במשך עשור, אולפנים מקומיים דחו את הרעיון של הסדרה הבדיונית כגרוטסקי מדי ולא מציאותי.

העלילה סובבת סביב מבוגרים מרוששים המשחקים במשחקי ילדים קוריאניים מסורתיים באי מבודד. מי שנפסל - נרצח. מנצח יחיד מקבל פרס כספי בגובה כ־40 מיליון דולר.

כעת "משחק הדיונון", שעלתה לשירות הסטרימינג לראשונה ב־17 בספטמבר, היא תופעה עולמית. סרטוני טיק טוק של אנשים המשחזרים את משחקי הילדים נעשו ויראליים, בעוד שמוכרים באינטרנט ממהרים למכור תחפושות לליל כל הקדושים של "משחק הדיונון". הסדרה הייתה ללהיט מספר 1 ביותר מ־90 מדינות, כולל ארה"ב - הפתעה אפילו למנהלי נטפליקס.

על-פי כל מדד אפשרי, סדרת ההישרדות הקוריאנית נמצאת על המסלול לנצח את השיאניות הנוכחיות של שירות הסרטים והסדרות - "ברידג'רטון" ו"לופין" - מבחינת נפח השעות שנצפו וכמות המנויים שראו לפחות שתי דקות מהתוכנית, כך אמרה מיניאנג קים, המפקחת על פעילות ההפקה של נטפליקס בכל אזור אסיה והאוקיינוס השקט חוץ מהודו.

"היא עדיין מתפשטת", אמרה קים. "לא ראינו שום דבר צומח במהירות ובאגרסיביות כמו 'משחק הדיונון'".

מכר את המחשב הנייד באמצע כתיבת התסריט

על אף הצלחתה הפתאומית, "משחק הדיונון" היא אחד ההימורים המשתלמים שעשתה נטפליקס המשקיעה בתוכן קוריאני כבר כמה שנים. ענקית הסטרימינג האמריקאית השקיעה כ־700 מיליון דולר על סרטים וסדרות מקוריאה מ־2015 עד 2020, כך אומרים בחברה. רק השנה מתכננת נטפליקס להוציא חצי מיליארד דולר בקוריאה.

ניתן להשוות נתון זה לכ־400 מיליון דולר שהוקצו לתוכן הודי ב־2019 ו־2020 ולכ־17 מיליארד דולר שהוציאה נטפליקס על תוכן בכל העולם השנה.

הפופולריות של "משחק הדיונון" מגיעה בזמן שנטפליקס מתמודדת עם תחרות חסרת תקדים, כששירותי סטרימינג מתחרים תרים אחר להיטים מקוריים שיוכלו ללכוד את תשומת-לב הצופים במדינות רבות ולהיבדל זה מזה.

יוצר "משחק הדיונון" הוואנג דונג־יוק הגה את הרעיון לסדרה לפני יותר מעשור, בזמן שגר עם אמו וסבתו. הוא היה צריך להפסיק לכתוב את התסריט בשלב מסוים: הוא נאלץ למכור את המחשב הנייד שלו שהיה שווה 675 דולר כדי שיהיה לו כסף.

בזמנו, משקיעים פוטנציאליים ושחקנים התנערו מהרציחות הברוטליות ומאי-הסבירות שאנשים יתחרו זה בזה עד המוות בשביל כסף. אבל לפני שנתיים חשבו בנטפליקס שהמאבק המעמדי המתואר ב"משחק הדיונון" משקף את המציאות.

כשמגפת הקורונה פגעה בכלכלת העולם, היא החריפה את הפער בין עשירים לעניים, כך אמר הוואנג, בן 50 כיום. אפילו הפצת החיסונים משתנה מאוד על בסיס עושרה או עוניה של כל מדינה, אמר. "העולם השתנה", אמר הוואנג. "כל הנקודות האלה הפכו את הסיפור למאוד מציאותי לאנשים, בהשוואה ללפני עשר שנים".

"הופתעתי לשמוע שהתוכנית מצליחה כל-כך יפה מחוץ לקוריאה"

הבאזז נבנה במהירות. הקדימון של נטפליקס ל"משחק הדיונון" ביוטיוב כבר צבר יותר מ־14 מיליון צפיות - יותר מכפליים ממה שהשיגו הקדימונים של "ברידג'רטון" ו"לופין".

דרום קוריאנים כבר חגגו את אבן-הדרך של הפיכת "משחק הדיונון" לתוכנית במקום הראשון בנטפליקס בארה"ב ובשאר העולם. התקשורת המקומית תייגה אותה כ"פרזיט" השני, בהתייחסות לסרט זוכה האוסקר. התייחסויות לסדרה אפילו חדרו למרוץ לנשיאות קוריאה, כשכמה מועמדים הוציאו כרזות פרודיות שאתגרו את היריבים לתחרויות ברוח הסדרה.

"הופתעתי לשמוע שהתוכנית מצליחה כל-כך יפה מחוץ לקוריאה, וחשבתי שאולי הפופולריות של פופ קוריאני נתנה לאנשים עניין בתוכן קוריאני", אמר קוון סה־און, בן 27 העובד בבית קפה. "הרציחות חסרות הרחמים לכדו את תשומת-הלב, ומגוון הדמויות השונות הפכו את הסדרה למעניינת".

"משחק הדיונון" עברה כמה שלבים של קישוט בדרכה להפוך ללהיט כלל־עולמי. בגלל הפוטנציאל למחסום שפה, נטפליקס הבליטה את הצד החזותי, הלבישה את המתחרים בחליפות טרינינג ירוקות ובנתה תפאורות צבעוניות המזכירות גן שעשועים. כמה מהכללים של משחקי הילדים הקוריאניים עברו הפשטה או שינוי.

אמריקאים רבים נהנים לצפות בסדרות זרות עם דיבוב בשפה האנגלית, במקום כתוביות - בחירה שהאלגוריתם של נטפליקס יכול לעשות באופן אוטומטי בהתבסס על דברים שצפו בהם בעבר.

לסדרות דרמה קוריאניות כבר זמן רב בסיס מעריצים ברחבי אסיה, והן נצפות גם באירופה, בדרום אמריקה ובארה"ב דרך אתרי סטרימינג אחרים כמו Viki והשירות שכבר אינו קיים DramaFever Corp. אבל היריבים האלה לא מפיקים תוכן מקורי בהפקות יקרות או מתגאות בכמות הצופים שיש לנטפליקס, שהחלה לפעול בדרום קוריאה ב־2016.

"ראיתי את כל הסדרה בבינג'"

מאז הציגה נטפליקס כ־80 סרטים וסדרות מקוריאה, והצפייה בארה"ב בדרמות קוריאניות הוכפלה בשנתיים האחרונות, כך אומרים בחברה.

להיטים קודמים מקוריאה, הזמינים בנטפליקס ובמקומות אחרים, לרוב עוסקים בסיפורי אהבה או בסיפורי סינדרלה על האליטות המרושעות - לעתים קרובות שניהם גם יחד באותה סדרה. כמה מההצלחות הקודמות של נטפליקס בסדרות קוריאניות פעלו לפי המודל הזה, כולל "Crash Landing on You", סדרה מ־2019 שעלילתה מספרת על יורשת דרום קוריאנית המגיעה לצפון קוריאה כשגלשן הרוח שלה מתרסק שם.

אבל סדרות חדשות החלו לשבור את התבנית הזו ולזכות במספר צופים רב יותר מקהל המעריצים הקבוע של הסדרות הקוריאניות. למשל "Sweet Home", סדרת מתח אפוקליפטית שיצאה בשנה שעברה, הגיעה למקום השלישי בנטפליקס בארה"ב.

כ־95% מצופי "משחק הדיונון" נמצאים מחוץ לדרום קוריאה. לסדרה נכתבו כתוביות ב־31 שפות, והיא דובבה ל־13 שפות, נמסר מהחברה. קים, המנהלת של אזור אסיה, אמרה כי למרות שהתוכנית מאוד קוריאנית, יש לה משיכה אוניברסלית בגלל שהיא מציבה שאלה מוסרית פשוטה: מי אנחנו? "אנחנו לא סוסים, אנחנו כולנו בני אדם", אמרה. "זו השאלה שהסדרה זורקת אל הצופים".

בריטני צ'אנג, סטודנטית בת 22 מאוניברסיטת סינגפור, מעולם לא צפתה בדרמה קוריאנית, אבל בעידוד חבריה - והאלגוריתם של נטפליקס - ראתה את הקדימון ותהתה למה המתחרים פונים אחד נגד השני. "משחק הדיונון" הזכירה לה את "משחקי הרעב", עוד סיפור אלים על הישרדות. "ראיתי את כל הסדרה בבינג'", אמרה.

"משחק הדיונון" היא סיפור של אנשים שהם אנדרדוג, ומדברת אל כל מי שנמצא במאבק, אל קהלים צעירים, במידה רבה כמו שלהקת ה־K־פופ BTS הפכה לקולו של דור המילניאל, אמרה סוק־יאנג קים, מנהלת תאטרון ולימודי פרפורמנס באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס.

"קוריאה היא כבר לא מקום אקזוטי שיש לו רק תרבות מעריצים מצומצמת", אמרה קים, שכתבה ספר על תעשיית המוזיקה של דרום קוריאה. "זה מרכז תרבותי גדול עם בולטות גדולה בהוליווד ובמצעדי הפזמונים".