הדמוקרטים רוצים מדינת רווחה כמו באירופה, רק עם מיסוי בסגנון אמריקאי

החבילה הפיסקלית בגובה 3.5 טריליון דולר שהדמוקרטים מקווים להעביר בקרוב מהווה הרחבה שאפתנית של רשת הביטחון החברתית וכוללת הקצאות מימון שגרתיות על ילדים, ימי מחלה וחופשה מעבודה של ההורים, וכן חינוך חינם לפני גן חובה ולימודים אקדמיים בחינם. כמה ישלמו רוב האמריקאים על כל ההטבות החדשות האלה? שום דבר.

בהובלת הנשיא ג'ו ביידן, הדמוקרטים מנסים להעתיק את מדינות הרווחה המקיפות האופייניות למערב אירופה אבל בלי המסים הגבוהים, שהאירופאים לרוב משלמים.

במסגרת ההצעה של הדמוקרטים, 90% ממשקי הבית האמריקאים ישלמו אותה רמה של מסים או פחות מכך, כך ניתן ללמוד מניתוח שנעשה בשבוע שעבר על ידי מרכז מדיניות המס. האחוז העליון לעומת זאת של העשירים ביותר ישלמו את כל המסים החדשים שיוטלו בשנה הבאה.

הפיכת המגמה של החרפת אי השוויון

מדינת הרווחה האמריקאית מעולם לא נועדה להיות "משולמת על ידי המשתמשים". ההטבות אמורות להיות נדיבות יותר כלפי העניים והמסים אמורים להיות גבוהים יותר לעשירים. עם זאת, הפילוג בין מי שמקבל את ההטבות למי שמשלם עליהן יהיה חריף במיוחד בהנהגת ביידן. זו התוצאה הלוגית של שתי עדיפויות מרכזיות: מילוי פערים ארוכי שנים ברשת הביטחון החברתית לרוב האמריקאים, והפיכת המגמה של החרפת אי שוויון בהכנסה, שעזרה לעשירים ביותר.

  

ביחס לכלכלות מתועשות, ארצות הברית נמצאת בשוליים במדדים רבים של תמיכה ממשלתית. היא מוציאה בקושי אחוז אחד מהתמ"ג שלה על הטבות ישירות למשפחות עם ילדים, ובכך מדורגת שלישית לפני הסוף בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD). לא במקרה, ארצות הברית היא גם אחת המדינות עם השיעור הגבוה ביותר של עוני בקרב ילדים.

ארצות הברית היא המדינה היחידה ב־OECD שממשלתה לא מציעה חופשת לידה בתשלום. האורך החציוני של החופשה בין שאר מדינות ה־OECD עומד על 16 שבועות. יחד עם דרום קוריאה, הייתה ארצות הברית המדינה היחידה שלא נתנה חופשת מחלה בתשלום עד שהכניסה זאת כצעד זמני בזמן מגפת הקורונה.

הוצאה ציבורית קטנה על חינוך

ההוצאה הציבורית על חינוך לילדים קטנים וטיפול בילדים בארצות הברית מגיעה ל־3,600 דולר לילד, חצי מהממוצע של ה־OECD, על פי הנתונים האחרונים שפרסם הארגון. (הנתונים האלה משקפים שערי מטבע לאחר התאמה לכוח הקנייה). חינוך לאחר התיכון גם הוא יקר יחסית בארצות הברית, כשתוכנית התואר הראשון הממוצעת עולה 8,800 דולר בשנה, המחיר הגבוה ביותר ב־OECD אחרי בריטניה.

פרוגרסיבים לעתים קרובות מציינים דירוגים אלה כעדות לכישלונה של ארצות הברית להגדיל את הביטחון הכלכלי וההזדמנויות לכל אזרחיה. בכירי ממשל ביידן לא הזכירו נתונים ממדינות זרות כמטרה בפני עצמה, אבל כן מסתמכים על עדויות בינלאומיות כשהם מציגים טיעונים שמתקפים את מטרותיהם ויעדיהם.

"ישנם לקחים שניתן ללמוד ממדינות אחרות", אמר בכיר בבית הלבן בראיון בחודש שעבר. הוא ציין, לדוגמה, את העובדה שהשתתפות נשים בכוח העבודה בארצות הברית נמוכה מבהרבה מדינות אחרות, בין היתר בגלל שטיפול בילדים וחופשות הקשורות למשפחה פחות נגישים.

אבל אם מדינות הרווחה של ארצות אחרות הן המודל שפרוגרסיבים אמריקאים רוצים להעתיק, המסים אינם כאלה. בגרמניה, העובדת הממוצעת משלמת 49% משכר העבודה שלה במס הכנסה ומסים אחרים (כולל חלק מהמעסיק); בצרפת, השיעור הזה עומד על 47% ובשבדיה על 43%. בארצות הברית, מדובר ב־30% בלבד. בין הכלכלות המתקדמות, רק ארצות הברית לא מטילה מס ערך מוסף על צרכנים על שירותים וסחורות.

שום דבר מזה לא צפוי להשתנות. ביידן הבטיח לא להעלות מסים למשקי בית שמרוויחים פחות מ־400 אלף דולר בשנה. הצעת החוק של הדמוקרטים ברובה נצמדת לזה, עם כמה יוצאי דופן: מעשנים, למשל, ישלמו מס יותר גבוה על סיגריות ובעלי מניות מהמעמד הבינוני ישאו באופן לא ישיר בנטל של מס חברות גבוה יותר. בעוד שבקנדה, יפן ורוב מדינות אירופה ממומנת חופשת הלידה בתשלום ממיסי ההכנסה, ביידן מציע להשתמש בהכנסה הכללית.

הניגוד החריף ביותר הוא באקלים. קנדה, בריטניה והאיחוד האירופי כולם מטילים מס על פליטות פחמן, בין אם דרך מס פחם או מערכת של רישויי פליטה הנרכשים על ידי חברות, בגלל שזו הדרך היעילה ביותר לצמצם את השימוש בדלק מאובנים ולעודד השקעות באנרגיה מתחדשת. כמובן, יש גבול למה שהאירופאים מוכנים לסבול. נשיא צרפת עמנואל מקרון נטש תוכנית להעלות את המס על דלק לאחר הפגנות נרחבות במדינה ושלושת המועמדים המובילים להקמת הממשלה החדשה בגרמניה רוצים לצמצם מגוון של מסים על המעמד הבינוני, כולל מס על חשמל.

ארה"ב מתחילה משיעור מס נמוך

ארצות הברית מתחילה משיעור מס נמוך הרבה יותר ממדינות אלה, אבל ביידן, על אף ששאיפות האקלים שלו דומות, לא ביקש מהצרכנים לשאת בשום סוג של מס פחם, או אפילו העלאה של המס על הדלק.

האם ניתן יהיה לקיים זאת? מבחינה כלכלית, כנראה שכן: המסים שהדמוקרטים רוצים להטיל על העשירים ועל חברות אינם מגיעים לרמות שבעבר פגעו בצמיחה הכלכלית, אך מצד שני גם עשויים להיות לא מספיקים לגיוס כל הכסף הדרוש למימון התוכניות שלהם.
מבחינה פוליטית הסיפור עשוי להיות שונה. לפני כמעט מאה שנה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, אוליבר וונדל הולמס, אמר ש"מסים הם מה שאנחנו משלמים עבור חברה מתורבתת". מאוחר יותר, כשהנשיא פרנקלין ד' רוזוולט הציג את הביטוח הלאומי (סושיאל סקיוריטי) הוא ראה ערך בכך שמי שמקבל ממנו הטבות יעזור לממן אותו.

מיסי ביטוח לאומי "נותנים למי שמשלם אותם זכות חוקית, מוסרית ופוליטית לקבל את הפנסיות מהם", אמר בזמנו. השנים הקרובות באמריקה ילמדו אותנו אם מדינת הרווחה יכולה להמשיך להתרחב כשהקשר הכספי למי שמקבל ממנה הטבות מצטמצם.