חוסר הידע של בר-לב על שכר השוטרים: עדות נוספת להזנחת המשטרה

הזעזוע מהעובדה שהשר הממונה על משטרת ישראל עמר בר-לב אינו בקיא בשכר השוטרים, מושתת על ההבנה שאי-ידיעת נתון כה בסיסי לגבי פקודיו היא בעצם סמל או רמז להמשך ההזנחה המוכרת שאליה הורגלה המשטרה. מדובר, לצערי, בניסיון רב-שנים, הנובע מעצם התנהלותם של שרי ביטחון הפנים, עוד הרבה לפני השר הנוכחי, שכן גם שרים שידעו לדקלם כמה שוטר מרוויח, לא חוללו את השינוי המהותי הנדרש במשטרת ישראל.

משטרת ישראל היא אחד הארגונים הכי מוזנחים ומוכי דעת קהל שלילית מזה שנים. נכון שאת התדמית השלילית והכעס הציבורי הרוויחה המשטרה ביושר, כאשר במקרים לא מעטים אזרחים בצרה שפנו לקבלת עזרה, זכו להתעלמות במקרה הטוב או לטיפול רשלני במקרה הגרוע. התיעוד של מקרים אלה הפך לשגרה בכתבות חדשותיות ובתחקירים למיניהם.

אבל האם שאלתם את עצמכם פעם איך הגיעה המשטרה למצב הזה? הרי אף ארגון לא משתדל במודע להרוס לעצמו את המוניטין, מוניטין הפוגע בסופו של דבר במוטיבציה של אנשים להתגייס לארגון או להישאר בו במשך שנים ארוכות. 

תנאים ירודים ושכר מעליב 

המסקנה הברורה היא שעבודה בתנאים ירודים שמתבטאים בשכר מעליב שלא משקף או מתגמל בגין מאמץ או סיכון חיי השוטרים, לצד ביקורת נוקבת שכיחה ואינטנסיבית נגד דרכי פעולה לא רגישות של המשטרה (כלפי אזרחים שומרי חוק, מפגינים ואפילו עבריינים), לא הביאו לשינוי של ממש בדרכי פעולה של שוטרים. כל אלה יחד יצרו משטרה משותקת, פאסיבית ומוכת ביקורות נוקבות וזלזול מצד האזרחים, שאין להם אמון בה.

אולי שכחנו, אבל לפני כמה חודשים ראינו את התוצר של מצבה של המשטרה המוכה והמפוחדת, שהגיבה בספק התעלמות או ליתר דיוק הימנעות מביצוע תפקידה - השלטת סדר בערי וכבישי ישראל, שהפכו באותה עת למוקדי פרעות בלתי פוסקות באזרחים חפים מפשע, במהלך מה שאני מתעקשת לקרוא לו מצב מלחמה עם חמאס ופורעים מהחברה הערבית והיהודית. 

הרי בתמונות ובסרטוני וידאו של תחילת המאורעות בהם נראו קטטות, לינצ'ים, השחתת תשתיות והשתלטות על צירי תעבורה מרכזיים, בלט במיוחד היעדרה של המשטרה. לא היה זכר לשוטרים הכחולים או אלה הירוקים ממג"ב.

המשטרה לא הייתה שם לא בגלל שפחדה להתמודד עם המציאות האלימה, אלא בגלל ששוטריה - החל מהמפקד העליון דרך אחרון השוטרים - ידעו שאם ינסו להתמודד באמצעות הכוח, הסמכות ושיטות אכיפה מקובלות, הם יזכו לביקורת, איומי פיטורים וכתבי אישום נגדם ולאו דווקא נגד העבריינים שחוללו את הסיוט האלים. 

למשטרה אין אמא ואבא 

לכן הזעזוע הוא לא באמת רק מהעובדה שהשר לביטחון הפנים לא יודע מה שכר השוטרים, אלא מכך שהובהר חד-משמעית שלמשטרה כרגיל אין אבא או אמא שמתפקדים כמו שהורה אחראי צריך לתפקד. אין מי שידאג לה ויטפל בזכויות השוטרים או יספק הגנה ראויה כשמוטחת ביקורת על המשטרה, שייתן גיבוי כשיש בעיה. הרי ברור שאם השר אינו מכיר את שכר השוטרים, למה לצפות שבעת משבר הוא יתעמק בהגנה על שוטריו?

ההתנהלות של הדרג המדיני בהקשר למשטרה היא צרה צרורה. בדומה לילד מוזנח ומוכה, גם השוטרים עושים דין לעצמם ולא מתנהגים כמצופה מהם. השוטרים פשוט הבינו מזמן שהם לבד במערכה, ושאף שר - לא שרים קודמים וודאי לא זה הנוכחי, שכאמור אפילו לא יודע כמה הם מרוויחים בחודש - לא ייתן להם גיבוי, יגן וידאג להם כמו שמצופה ממנו לדאוג בעת הצורך. ושלא נטעה - אם הם כגוף משטרתי בצרות, אנחנו הציבור בצרה גדולה שבעתיים.

הכותבת היא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באקדמית גליל מערבי, לשעבר דוברת מרחב השפלה במשטרת ישראל