מינוי שופטים - הרבה יותר מאשר "שמאל או ימין"

אילו שיקולים אמורים לשקול חברי הוועדה לבחירת שופטים בבואם לבחור ארבעה שופטים מבין 24 המועמדים לבית המשפט העליון? התשובה לכך אינה נמצאת בחוק יסוד השפיטה, הקובע רק את אופן ניהול ההליך ולא את השיקולים. בעבר היה מקובל לטעון (לא בצדק) כי בישראל שוקלים רק שיקולים מקצועיים. היום רבים חושבים (במיוחד כשהם שולטים בקואליציה) שראוי לתת משקל מכריע לשיקולים פוליטיים.

הטיעון לשיקול הפוליטי נשען על האתוס לפיו ממנים שופטים פדרליים בארה"ב על בסיס שיוך ועמדות פוליטיות. אך ההקבלה ממש לא מתאימה לאור כמה הבדלים בסיסיים בעיקר במבנה המשפט והמשטר בארה"ב: המינוי לעליון נעשה במשטר דו-מפלגתי מתחלף הממנה פעם שופטים דמוקרטים ופעם רפובליקאים. החוקה יצרה מערכת איזונים ובלמים מורכבת בין שלוש הרשויות, ומינוי שופטים הוא לכל החיים. בנוסף, בארה"ב הכוח השיפוטי מתפזר, וחלקו נמצא בידי 50 בתי משפט עליונים מדינתיים ששופטיהם מתמנים באופן שונה.

הטיעון לשיקול המקצועי נשען על האתוס הבריטי של מינוי רק על-פי הרמה המקצועית של המועמדים, וגם הוא לא מתאים לנו. הוא עוצב לפני מאות שנים במציאות שכבר לא רלוונטית. לא ניתן באמת לדרג את כל המועמדים לבית המשפט העליון על סולם אחד של איכות מקצועית ולתת להם ציונים מספריים.

בית המשפט העליון הישראלי שונה מהבריטי. יש לו תפקיד חוקתי חשוב, והוא הערכאה היחידה בישראל שקובעת תקדימים מחייבים. בישראל שופטי העליון כבר לא ניגשים לבעיות משפטיות כאילו הן בעיות בלוגיקה או בפרשנות מילולית, אלא עושים שימוש בערכים, בתכליות ובתאוריות כלכליות ופילוסופיות. 

השיקולים הראויים 

אז אילו שיקולים נכון שהוועדה תשקול? התשובה היא לא רק שיקולים מקצועיים ולא רק שיקולים פוליטיים.

קל לחברי הוועדה לאפיין מועמדים לפי מוצא, מגדר, זהות או התיוג הפוליטי שלהם בתקשורת. זה לא מספיק. חשוב ששופטות ושופטים בעליון יהיו בעלי יכולת ליצור הלכות תקדימיות ולקבוע מדיניות, ולא רק להכריע בסכסוכים.

חשוב שיהיה בעליון מגוון של שופטים בעלי התמחות בתחומי משפט שונים שהגיעו דרך מסלולי קריירה משפטית שונים. זה דבר שלא ניתן להשיג בסבב המינויים אחד, אלא רק בראייה רב-שנתית שמתייחסת למי שכבר מכהן ומי שצפוי לפרוש בעתיד.

חשוב שיכהנו בבית המשפט העליון שופטים בעלי מעמד בינלאומי שיוכלו להתייעץ עם שופטים ברחבי העולם, ושמעמדם יגביר את הלגיטימציה של מערכת המשפט הישראלית.

חשוב שהשופטים יוכלו לעמוד בעומס התיקים העצום המוטל על בית המשפט העליון ולא יעכבו החלטות באופן שיוצר עינוי דין או הופך פסיקות ללא רלוונטיות.

ישראל היא מדינה הטרוגנית מבחינה תרבותית, ולכן חשוב שלבית המשפט העליון שלה תהיה לגיטימציה ציבורית רחבה. ניתן להשיג אותה רק כאשר השופטות והשופטים יגיעו ממגוון קבוצות בחברה עם סיפורי חיים שונים שיביאו מטענים אישיים שונים לכס השיפוט. טוב שיהיו שופטים בעלי השקפות אידאולוגיות, גישות, פרשנויות ותורות משפטיות שונות. לא ניתן לרדד את כל אלה לימין ושמאל או לשמרנים וליברלים.

הדרישה לרוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה יכולה להוביל להיווצרות גוש חוסם שיבלום כל מועמד חזק שמזוהה עם עמדות משפטיות או פוליטיות מובהקות. בשלב הבא הדינמיקה עלולה להוביל לסחר סוסים, שניים לנו אחד לכם. כותרת בעיתון "מונו שני שופטים שמרניים ואחד ליברלי" (או להפך) לא אומרת כיצד יחליטו השופטים החדשים ברוב המכריע של התיקים, וגם לא אם בית המשפט יהיה טוב יותר בזכות המינויים. 

"סחר סוסים" 

סחר הסוסים יכול לגרום לכך שלמרות שברשימה נכללים הרבה מועמדים מעולים, תתגבש הסכמה על מועמדים שאינם בולטים במיוחד ביכולותיהם ובדעותיהם, ושכל צד יכול לחיות עם המינוי שלהם. זה לא טוב לכל מי שרוצה בית משפט עליון פלורליסטי ובעל יכולות משפטיות ומעמד ציבורי ובינלאומי.

בשונה מרוב המינויים הפוליטיים, ייחשף במהלך השנים לעיני משפטנים שקוראים פסקי דין לפרנסתם אילו ועדות מינו שופטים ראויים ומי מינה שופטים משיקולים צרים וקצרי-טווח. אבל אז כבר יהיה מאוחר לתקן.

עלינו לצפות מחברי הוועדה לבחירת שופטים להיות נכונים לעבודה קשה, לחשיבה מורכבת וארוכת-טווח ולפשרות המבוססות על שיקולים ראויים. אם הציבור, המשפטנים והתקשורת ידרשו זאת בקול בשבועות הקרובים, הם יקבלו מעט מזה; אם לא ידרשו - לא יקבלו כלל.

הכותב הוא פרופסור למשפטים, מחזיק הקתדרה ע"ש קלמן לובובסקי למשפט והיסטוריה ודקאן לשעבר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב