טסלה תפצה עובד לשעבר ב-137 מיליון דולר - על גזענות, בריונות וסביבת עבודה עוינת

אוון דיאז, מפעיל מעליות לשעבר בטסלה  - יצרנית המכוניות החשמליות של אלון מאסק - תבע את החברה בגלל התעללות גזענית של עובדים אחרים כלפיו בזמן עבודתו. התביעה הגיעה לבית המשפט רק בגלל שדיאז לא חתם על הסכם בוררות מחייב, שמכריח את העובדים לפתור את המחלוקות שלהם בתוך החברה ולא בבית משפט ציבורי.

בית המשפט פסק לטובתו של דיאז פיצוי חריג וחסר תקדים בסכום של 137 מיליון דולר, שהוא אף יותר ממה שביקשו עורכי דינו. "בטסלה טוענים שהם נוקטים גישה של אפס סובלנות כלפי גזענות ואפליה, אבל למעשה הם לוקחים אפס אחריות", אמרו לאחר ההחלטה המושבעים בעניינו.

דיאז התחיל לעבוד בטסלה בשנת 2015, ועזב כשנה לאחר מכן בעקבות סביבת עבודה עוינת. בעדותו הוא סיפר על עובדים שהשתמשו בכינויי גנאי כלפיו וכלפי עובדים שחורים אחרים, קראו לו "לחזור לאפריקה" והשאירו כתובות גרפיטי פוגעניות וגזעניות בשירותים וסביב שולחן העבודה שלו.

דיאז הוא לא היחיד שחווה גזענות בחברה

כאמור, הגשת התביעה התאפשרה רק הודות לכך שדיאז לא חתם על הסכם בוררות מחייב שטסלה מחתימה את כל העובדים שלה בעת העסקתם, המאלץ את העובדים לפתור את התלונות שלהם בחדרי חדרים. שיטת העבודה הזאת מצמצמת כמובן את הנזקים הכספיים שנגרמים לחברה מול תביעות עובדים על הטרדות והתעללויות, ולא פחות מכך את החשיפה הציבורית ואת הנזק התדמיתי.

דוגמא לכך היא המקרה של מלווין ברי, גם הוא עובד לשעבר בטסלה שהתלונן על עוינות וגזענות. אז נדרשה החברה לשלם לברי פיצוי של מיליון דולר, כתוצאה של הליך בוררות פנימי - סכום קטן הרבה יותר מזה שפסק בית המשפט במקרה של דיאז.

טסלה מתנגדת להצעה של נציגי המשקיעים ומחזיקי המניות לבחון את השימוש בשיטה של הסכם בוררות פנימית מחייב, וכן סירבה לתת תגובה לבלומברג, שם פורסם לראשונה הסיפור. כן עלה פוסט בבלוג מטעם החברה, ששוב מסרבת לקחת אחריות ומתעקשת להוריד מחומרת האישומים, בטענה שהכינויים, גם אם אינם הולמים, נאמרו "בחברות", ושבכל מקרה, מאז 2016, אז דיאז הפסיק לעבוד בטסלה, התרחשו שינויים ושיפורים מהותיים בנושאים אלה.