השיטה הבעייתית למשיכת כספי הפנסיה נחסמה. איך מונעים את הפירצה הבאה?

בחודש יוני חשפנו בגלובס את פרשת המשיכות המפוקפקות מהפנסיה. אז, היה מדובר בסוכנויות בודדות ששיווקו משיכות מקופת הגמל באופן שלא מחייב את עזיבת המעסיק. אבל ככל שעבר הזמן יותר ויותר גופים פרסמו את השירות, בפרסומות בוטות יותר. השבוע הממונה על שוק ההון, ד"ר משה ברקת, פרסם טיוטת חוזר שאמורה לעצור את התופעה.

"לאחרונה הובא לידיעת הרשות כי התפתחה בשוק החיסכון הפנסיוני פרקטיקה פסולה, לפיה בעלי רישיון וכן גורמים נוספים שאינם בעלי רישיון, מפרסמים הודעות לציבור הרחב ואף משדלים בדרכים שונות חוסכים ועמיתים בקרנות הפנסיה ‘להשיג כסף קל ומהיר' באמצעות העברת החיסכון הצבור בקרן פנסיה לקופת גמל לחיסכון ומשיכת הכסף שלא כדין, ובכך עוקפים את ההוראה האוסרת משיכת כספי תגמולים מקרנות הפנסיה כל עוד מתקיימים יחסי עובד ומעסיק. בשל הנוהג הפסול כאמור, מבצעת הרשות מהלכים לבלימת המצב הקיים שעשוי לפגוע בחוסכים והמבוטחים בישראל". ציין הממונה, והוסיף כי רשות שוק ההון "תבצע את הבירורים הנדרשים אל מול בעלי הרישיון ה'משווקים' מהלך זה. בפרט, קיים חשש ממשי אצל הרשות כי במקרים שהתעוררו לאחרונה פעלו גורמים מסוימים בניגוד לחובות האמון והזהירות החלות עליהם".

בלימת הפרקטיקה היא מהלך מבורך, אבל כדי לחסום את השיטה הבאה צריך ללמוד את הלקחים מהפרשה הנוכחית.

איפה שיש פירצה, יהיה מי שינצל אותה

כל הפרשה התחילה מפירצה ברגולציה. בתקנון האחיד של קרנות הפנסיה החדשות נקבע כי לא יהיה ניתן למשוך כספים כל עוד מתקיימים יחסי עובד מעביד, האיסור נקבע בין היתר, משום שמשיכת הכספים עשויה לפגוע בכיסויים הביטוחיים בקרן. הבעיה: את האיסור הזה ניתן היה לעקוף בקלות רבה על ידי ניוד הכסף לקופת גמל, ומשם למשוך אותו כיוון שעל קופות הגמל לא היה איסור משיכה כתלות ביחסי עובד מעביד. את הפירצה הזאת זיהו בשוק - וניצלו.

עבור שירות עקיפת הפירצה נגבה שכר גבוה, שצימק את הסכום שהגיע לידי החוסך באופן ניכר: עבור המשיכה נגבה מס של עד 35%, ולאחר מכן שילם החוסך 8%-15%, ועוד כ-500 שקל דמי פתיחת תיק. יותר ויותר גופים פנו לאפיק הרווח הזה. כי כשיש פירצה ברגולציה, יהיה מי שינצל אותה. כל עוד זה לא נאסר, זה אפיק הכנסה לגיטימי.

זהו לא מקרה יוצא דופן. פעמים רבות הרגולטור נמצא בפיגור ביחס לשוק, ועוסק בסתימת פרצות. פעמים רבות הרגולטור אפילו לא יכול לסגור את הפרצות שנוצרו. דוגמה לכך היא הגופים שמציעים למחוק מידע שלילי ממאגר נתוני האשראי תמורת מאות ואף אלפי שקלים. פעולה שבמרבית המקרים איננה מומלצת, ואם כבר לקוח מעוניין לעשות אותה, הוא יכול לעשות אותה בעצמו ללא עלות.

השוק הפיננסי הוא שוק מתוחכם מאוד. והרגולטור צריך להיות מתוחכם באותה מידה בפיקוח עליו. ואם התגלתה פירצה, לקחת בחשבון שכל יום שבו היא לא נסגרת, יותר ויותר אנשים ייראו בה אפיק הכנסה לגיטימי. מעבר לכך, גם הציבור יבין שמדובר במשהו לגיטימי, ולראייה, סוכנים רבים מספרים שלקוחותיהם פנו אליהם לאחר שראו את הפרסום, וביקשו לדעת אם ניתן לקבל גם מהם את השירות.

הדרך בה ברקת בחר לסגור את הפירצה היא להוסיף איסור בתקנון קופות הגמל, שאוסר כמו בפנסיה, משיכה טרם ניתוק יחסי עובד מעביד. בשוק תהו אתמול אם מי שעוסק בפרקטיקה לא ימשיך לעסוק בה תוך ניוד הכספים לקופת ביטוח במקום לגמל, וזוהי נקודה שברקת יצטרך להיות ער לה, לפני הוצאות ההוראה הסופית.

 הממונה על רשות שוק ההון, משה ברקת / צילום: יוסי זמיר

חוסר האמון בפנסיה עדיין גבוה

לפני כחודש בערך, החלו סוכני ביטוח שסלדו מהתופעה לפעול בעצמם כנגד הפרסום האגרסיבי. הם ניסחו נוסח אחיד לתגובה, שמסביר את הנזקים במהלך, וענו לאנשים שהתעניינו בשירות. פעמים רבות התקבלה התשובה: "אני יודע שאשלם כסף רב, אבל אני לא מאמין שקרנות הפנסיה יהיו פה עד שאפרוש. אני לא מאמין שיישאר בהן כסף".

יש בישראל חוסר אמון רב במערכת הפנסיונית. חוסר אמון שנבנה ותודלק במשברים ובשינויים תכופים שעברה המערכת, ושנובע גם מהקושי הרב בהבנת המכשיר, מה הוא מספק, איך הוא פועל, ומדוע אי אפשר לדעת בוודאות מה הקצבה שאקבל. ההבנה שקיים חוסר אמון כזה צריכה להיות הבסיס לכל רגולציה עתידית, שצריכה להתבסס על פישוט המוצר, הנגשתו, וגישה בלתי מתפשרת כלפי מי שפועלים שלא בהתאם לחובות האמון והזהירות.

הדילמה הנצחית, עד כמה להגביל את המשיכות

הפרקטיקה של משיכת הכספים ללא צורך בהתפטרות, העלתה לאוויר מתח שקיים ומלווה את החיסכון הפנסיוני באופן קבוע: עד כמה ראוי להגביל מאדם את היכולת למשוך את כספיו שלו? הרי בסוף היום, מדובר בכספים אישיים של החוסך. מה אם הוא, למרות כל ההשלכות, לא מעוניין לחסוך? קיימת בחוק הרי אפשרות למשיכת הכספים במצבים שונים: שכר נמוך, עוני או מחלה.

אבל מה לגבי מי שלא מאמין במערכת? הדיון גם רלוונטי לצד השני: המדינה מאפשרת משיכת כספים ממעסיקים קודמים תמורת תשלום של 35% מיסוי. האם לא נכון לחסום גם את זה? האם למשל, לא נכון לחסום אפשרות למשיכת פיצויים אם מצאת עבודה מיד לאחר סיום העבודה אצל המעסיק הקודם? המטוטלת נעה בין כפיית חוסר הנזילות של הכספים, תוך מתן הטבות לעידוד החיסכון על מנת שהציבור יגיע עם חיסכון ראוי לפרישה, לבין ההבנה שבסוף מדובר בכסף פרטי של החוסך. קל מאוד לשכנע אנשים למשוך את הפנסיה כבר עכשיו, ואחרי המבול. הרבה יותר קשה לגרום להם להאמין שעדיף להשאיר את הפיצויים בקופה, גם אם הם לא חייבים, ומתישהו זה יהיה לטובתם.

שינוי עובר על סוכני הביטוח

מילה על סוכני הביטוח: חלק גדול מהם דאג להציף את התופעה, לפנות לרגולטור, לנהל מלחמת תגובות אל מול הפרסומות שמציעות את השירות, לשכת סוכני ביטוח יצאה בצורה אקטיבית וגלויה נגד התופעה ופעלה לסיומה, וזאת על אף השכר השמן שנלווה לפרקטיקה. הם התרחקו ממנה כמו מאש. רובם אמרו, בצדק, שבסוף עד שהרגולטור לא יחסום את התופעה תמיד יהיו כאלו שיעדיפו להציע את השירות הזה, אבל בחוסר הלגיטימיות הפומבי והרשמי שניתן לה על ידי סוכני הביטוח, ניתן לראות גם תהליך של התבגרות ושינוי שעובר על הענף, שמבין, שבסוף היום הוא יימדד על הערך המוסף שהוא נותן ללקוח, ולא רק על העמלות מהחברות עצמן.

הפיקוח צריך להשתנות 

הפרקטיקה של משיכות הכספים בוצעה על ידי סוכנויות ביטוח בעלות רישיון, ועל ידי גופים פיננסיים שצומחים בשוק לאחרונה: משרדים לתכנון פיננסי, שאינם זקוקים לרשיון מטעם רשות שוק ההון. למעשה, ככל שהשוק הפיננסי הופך להיות מורכב יותר ונכנסים אליו גופים חדשים ושונים, כך כמות השירותים הפיננסים שמוצעים לצרכן ללא כל פיקוח וללא כל צורך בעמידה בתנאי רישוי, אתיקה, וסטנדרטים מקצועיים, הולכת ועולה.

מתכננים פיננסיים, מנהלי עושר, מתכנני אשראי, יועצים פיננסיים, מלווים חוץ בנקאיים, מעצבי שפע כלכלי, יועצים לכלכלת המשפחה, ואפילו יועצי משכנתאות - כל אלו נותנים שירותים ללא כל פיקוח. מבנה הפיקוח על השירותים הפיננסיים בישראל נמצא כעת בבחינה. הבחינה ראוי שתכלול גם את הזווית הזאת: איך בכלל ניתן לפעול כרגולטור בשוק, כאשר חלק הולך וגדל מהעוסקים בו, כלל לא מפוקחים.