היחסים הביטחוניים שגשגו, ולא רק בזכות הצוללות: אנגלה מרקל מגיעה לביקור פרידה

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל תגיע הלילה (ש') לישראל, לביקור פרידה אחרי קרוב ל-16 שנים שבהן הוכיחה עצמה כידידה המרכזית של ישראל באירופה, וניווטה את גרמניה לסייע למדינה מבחינה מדינית ופוליטית - אך בעיקר ביטחונית.

מרקל תבקר שוב ב"יד ושם", תיפגש עם ראש הממשלה נפתלי בנט ועם שר החוץ יאיר לפיד, תקבל תואר דוקטור של כבוד מהטכניון וכן תשתתף בפגישה עם נציגי המכון למחקרי ביטחון לאומי, לפי הודעת משרד הקנצלרית. היא תעזוב את ישראל ביום שני, חזרה לשלהי כהונתה ולשבועות האחרונים שלה בתפקיד.

זהו ביקורה השביעי של מרקל בישראל. הקנצלרית קיבעה את "היחסים המיוחדים" בין גרמניה לישראל, וכוננה התייעצויות שנתיות בין הממשלות, שאמורות להתקיים פעם בגרמניה ופעם בישראל. סוג כזה של פגישות רמות-דרג ומקיפות בין ממשלות מקיימת גרמניה רק עם פולין וצרפת.

נדמה ששגרירים לשעבר, עיתונאים וגם אנשי ארגונים לא ממשלתיים מסכימים באופן נדיר כי הקנצלרית הייתה ידידת אמת של ישראל. במיוחד משרד החוץ הישראלי מצא

 אימון משותף לחילות האוויר הישראלי והגרמני / צילום: חיל האוויר הגרמני

מעל הכול, מרקל תיזכר כמי שהגדירה מחדש את אחריותה של גרמניה לביטחון ישראל.

הנאום הנדיר וההבטחה שמומשה

ב-2008 התייצבה קנצלרית גרמניה בפני הכנסת, בנאום נדיר של ראש ממשלה זר בפני הפרלמנט, והצהירה כי שמירה על ביטחונה של ישראל היא "אחת מסיבות הקיום של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית". משפט זה הפך לאמת-המדה לפיה נמדדים מאז מנהיגים גרמנים. אולף שולץ, המועמד להיות הקנצלר הבא של גרמניה, חזר עליו בראיון שהעניק לגלובס לפני שלוש שנים.

זו אינה הבטחה ריקה.

תחת כהונתה של מרקל פרחו בין המדינות "יחסי הצוללות", שבמידה רבה אחראים להבטיח את קיומה של מדינת ישראל.

היחסים החלו באופן מעשי בשנות ה-90', עם ההחלטה של הקנצלר הלמוט קוהל, המנטור של מרקל, להעניק לישראל שתי צוללות מתקדמות במתנה. למעשה, צוללות אלה היו פיצוי סמלי ומוחשי על המעורבות של חברות גרמניות בפרויקט הטילים של סדאם חוסיין.

ההתאפקות הישראלית שלא להגיב, והעובדה כי שוב גרמנים היו מעורבים בפרויקט להשמדה המונית (בעזרת ראשי נפץ כימיים, בהם לא נעשה שימוש), בתוספת הרצון לשמור בחיים את תעשיית הצוללות הגרמנית, הביאו להחלטה של קוהל.

עסקת הצוללות וסימני השאלה

ובעוד היה זה קודמה בתפקיד, גרהארד שרדר, שאישר מזכר הבנות למכירת שלוש צוללות נוספות (ביומו האחרון בתפקיד), הייתה זו מרקל שהעניקה את האישורים הסופיים וקידמה את היחסים. היא הייתה גם זו שאישרה למכור לישראל את הצוללת השישית, הגדולה ביותר שנבנתה בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה (שעדיין לא סופקה), ולהמשיך לממן כשליש מהעלות על ידי הממשלה.

מרקל הייתה גם זו שלפני ארבע שנים, במהלך כהונתה בראש ממשלת מעבר ולאור חשש כי "הירוקים" שיצטרפו לקואליציה שלה יטרפדו את העסקה, אישרה מכירת עוד שלוש צוללות מתקדמות לישראל - למרות החשדות לשוחד שהתבררו - ומתבררים עדיין - בישראל.

מרקל אמנם ניסתה להתנות את אישור מכירת הצוללת השישית בגורמים שונים. היא דרשה התקדמות בנושא השיחות עם הפלסטינים, ודרשה מחוות של רצון טוב מישראל. אך בסופו של דבר הסתפקה בהחזרת כספי המסים שישראל ממילא הייתה חייבת לרשות, ובאישור להקמת מתקן שפכים גרמני בעזה.

הסיבה שההתחייבות של מרקל לביטחונה של ישראל אינה הבטחה ריקה היא מעין סוד גלוי.

ביוני 2012 פרסם המגזין הגרמני "דר שפיגל" תחקיר מקיף על הצוללות שנבנות בקיל בעבור חיל הים הישראלי על ידי חברת "טינסקרופ". לפי הפרסום הזר, הצוללות שמייצרת גרמניה בעבור ישראל עוברות התאמה מיוחדת כדי שיוכלו לשאת טילי שיוט עם ראשי נפץ גרעיניים.

בכך, הצוללות הופכות לעורף האסטרטגי שאין לישראל מבחינה גיאוגרפית, ולנשק שבזכות יכולת "המכה השנייה" שלו מלב ים, מבטיח את ההרתעה הישראלית במקרה של מתקפה כוללת על המדינה. כאשר מרקל מדברת על "הבטחת קיומה" של מדינת ישראל, למעשה, היא מדברת על הצוללות.

העסקאות הביטחוניות לא נגמרו בצוללות

היחסים הביטחוניים בין גרמניה לישראל שגשגו תחת מרקל גם מבחינות אחרות. עסקה בשווי כמיליארד אירו לחכירת מל"טים של התעשייה האווירית נחתמה מול הממשל הגרמני, ביחד עם חיל האוויר הישראלי.

טייסת אימונים של מל"טים ישראלים המשמשים את גרמניה קיימת בתוך בסיס חיל האוויר תל נוף. בימים אלה מתקיים תרגיל משותף של חילות האוויר של שתי המדינות בדרום הארץ. אחד המטוסים נושא על גבו את דגלי ישראל וגרמניה שלובים זה בזה, עוד הוכחה לשיא אליו הגיעו "היחסים המיוחדים".

ברקע המחויבות, כמובן, ניצב זיכרון השואה, ורדיפת והשמדת יהודי אירופה שבוצעה על ידי הגרמנים. לשרדר, לפי הדיווחים, הייתה תמונה של אביו במדי ורמאכט במשרד הקנאצלר. למרקל לא היה שום דבר דומה. היא ביקרה פעמים רבות באושוויץ, ושבה ודיברה על "המעשים המזעזעים" שהגרמנים (כך אמרה, לא הנאצים) ביצעו בשנים הללו.

אחרי שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הטיל את האשמה להשמדת היהודים על המופתי של ירושלים, התייצבה מרקל והבהירה כי הגרמנים הם אלה האשמים בהשמדת היהודים.

מרקל הייתה אמרה לקיים את ביקורה האחרון בישראל עוד באוגוסט, אך דחתה אותו בגלל הנסיגה החפוזה של הקואליציה המערבית מאפגניסטאן. היא לא ויתרה על הביקור, עם זאת. צוללות שיוצרו בגרמניה מגנות על ישראל, מל"טים שיוצרו בישראל מגנים על חיילים גרמנים; שיתוף הפעולה המדעי והמחקרי הולך וצומח וגרמניה היא שותפת הסחר הגדולה ביתר של ישראל באיחוד. מרקל תעזוב את תפקידה בקרוב, אהודה מאוד בציבור הישראלי, אחרי שסייעה ליחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה להגיע לשיאים חדשים.