האם שי ג'ינפינג מתכוון ברצינות לפלוש לטייוואן, ולגרור אותה, נגד רצונה, אל תחום השיפוט שלו? האם הוא מוכן לשאת בתוצאות הצבאיות, הפוליטיות, הכלכליות והאסטרטגיות? מדוע טייוואן בוערת לו כל כך? האם זו באמת טייוואן, או שמשהו אחר מונח על כפות המאזניים? הייתכן שזה רק ניסיון לזכות ביתרונות פוליטיים וכלכליים, שאין להם כל קשר, או לפחות לא קשר ישיר, אל טייוואן?
אלה רחוקים מלהיות סימני השאלה היחידים. אבל צריך להודות שהתשובות הסטנדרטיות אינן מסתברות. נשיאת טייוואן אומרת, שקשייה הגוברים של כלכלת סין הם הרקע להחרפת הטון.
הדיקטטורה הסינית מסגלת לעצמה זה זמן מה נימות אולטרה־אגרסיביות. היא אינה מנסה למצוא חן, היא אינה מחזרת, ואינה מפתה. היא מאיימת ומגדפת. למשל, שגרירותה בקנברה הכריזה ביום שבת, כי ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, טוני אבוט, "אינו שפוי" ו"מעורר רחמים", מפני שביקר בטייוואן (כאזרח פרטי), ולימד סניגוריה על האוטונומיה שלה. אבוט הוא רק האחרון בשורה ארוכה של מטרות. "הזאבים הלוחמים" (איפיון סיני), הממלאים את משרד החוץ בבייג'ינג, לא מאמינים בניואנסים או בגינוני נימוס.
המוטאציות של טייוואן
ביום א' מלאו 110 שנים למהפכה של סון יאט־סן, ששמה קץ למשטר הקיסרי בן 2,132 השנה. שי ג'ינפינג, ש"נשיא" אינו החשוב בתאריו (חשובים ממנו הם המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ויו"ר הוועדה הצבאית המרכזית), נשא נאום לכבוד יום השנה.
כדאי אולי להזכיר, שזה התאריך הפוליטי היחיד, המצוין במידה של חגיגיות גם ב"רפובליקה העממי"' בבייג'ינג וגם ב"רפובליקה של סין" בטאייפה."הרפובליקה של סין" הוא שמה הרשמי של טייוואן, עוד מהימים שבהם ממשלתה התיימרה לייצג את כל סין, וחשבה את המשטר בבייג'ינג לאוסף של מורדים. בראש הממשלה ההיא עמד צ'אנג קאי שק, שסון יאט־סן היה גיסו.
שי החליט להקדיש את החלק המצוטט ביותר של נאומו לצורך הדחוף "לחזור ולאחד את המולדת". זה היה המוטו של סון, ב־1911. אז, זה היה מובן בהחלט, מפני שסין היתה מחולקת לאזורי השפעה, ומעצמות זרות בחשו בה כבתוך שלהן. אבל ב־2021 סין חזקה ממה שהיתה אולי מאז ומעולם. מחוץ לאי הקטנטן מול חופיה הדרומיים, היא מאוחדת בהחלט.
האי הזה היה בשליטה ישירה של סין רק ארבע שנים, לאחר מלחמת העולם השנייה. מאז 1949 הוא נמצא מחוץ להישג ידה, והוא עבר מוטאציות יוצאות דופן: מדיקטטורה צבאית ברוטלית ונחשלת אל מעצמה תעשייתית וטכנולוגית, עם משטר דמוקרטי לכל דבר.
טייוואן חדלה זה כבר להתיימר לייצג את כל סין. היא מוסיפה להיקרא 'הרפובליקה של סין' מתוך הרגל, וגם מפני שהמשטר הקומוניסטי מאיים כי ניסיון של טייוואן "להכריז עצמאות" יניב פלישה מיידית. בטייוואן שולטת זה חמש שנים מפלגה, העומדת על זהותם הנפרדת של 23 מיליון תושבי האי.
נשיא סין שי ג'ינגפינג / צילום: Associated Press, Andy Wong
בייג'ינג תוכל לפלוש ב־2025
נאום שי ביום שבת כלל את המשפט, "איחוד הוא משאת נפשם של כל אזרחי סין. אם תוכלו לחזור ולהתאחד, כל בני ארצנו יקצרו את הפירות; אם לא תוכלו להתאחד, אתם תסבלו". זה תרגום עברי של הנוסח האנגלי, שצוטט בשורה של כלי תקשורת. אם התרגום האנגלי מסינית מדויק, למה בדיוק התכוון שי ב"אתם תסבלו"? האם זה היה חיווי מופשט, או איום?
השאלות האלה אולי לא היו מוצגות כאן אלמלא מה שקדם לנאום: יום אחר יום, מטוסי קרב ומפציצים של סין ערכו גיחות סמוך לקו התיחום האווירי של טייוואן, במחווה ברורה של התרסה.
ה'ניו יורק טיימס' כותב, שמגדל פיקוח צבאי על אדמת טייוואן ניסה להזהיר טייס קרב סיני שלא להתקרב יותר מדי. הטייס, ממש כמו הדיפלומטים של ארצו, השיב בקללה גסה, "אשר כללה את אמו של הקצין הטייוואני", לפי העיתון.
בשבוע שעבר, בשימוע פרלמנטרי, שר ההגנה של טייוואן העריך שבתוך ארבע שנים בייג'ינג תהיה מוכנה צבאית לפלוש. ב־40 שנותיו בצבא, הוא אמר, הוא מעולם לא חווה מתח גדול ביותר במצרים המפרידים את טייוואן מן היבשת.
"מוכנה לפלוש" הוא איפיון קצת מסובך. באיזה מובן היא מוכנה? הערכה אחת היא שסין רוצה להיות "מוכנה" במידה שתאפשר לה להשתלט על טייוואן במהירות, כדי לקבוע עובדות בשטח. לפי הרמטכ"ל של ארה"ב, שי רוצה להעמיד את צבאו בעמדת שוויון עם צבא ארה"ב לא יאוחר מ־2035.
לטייוואן יש צבא מצויד ומאומן. יש לה גם תעשיה צבאית מרשימה, והיא טוענת ליכולת בליסטית מתקדמת, שתאפשר לה לפגוע במטרות בעומק סין. ביום א', במצעד צבאי לכבוד יום הרפובליקה, היא הציגה בן השאר טיל היפר־סוני, שהקריינית ייחסה לו מהירות, הגדולה פי ארבעה וחצי ממהירות הקול.
טייוואן כמובן לא תוכל לנצח במלחמה חזיתית, אבל מומחים צבאיים מניחים, שזו ממילא אינה מטרתה. היא רוצה להחזיק מעמד די זמן, בתקווה שארה"ב תחוש לעזרתה.
ספינות של בעלות הברית האינדו-פסיפי תחת פיקוד ארה''ב בהפגנת כוח מול סין בים הפיליפינים, החודש / צילום: Associated Press, Gray Gibson
טייוואן מקווה שהיא לא אפגניסטן
האם זו תקווה ריאלית? האם מעצמת העל שנמלטה מאפגניסטן תחוש להצלת טייוואן? אין כמובן תשובה פסקנית, אבל טייוואן ואפגניסטן אינן דומות. יתר על כן, הצרת צעדיה של סין היא היעד האסטרטגי החשוב ביותר של ארה"ב, והיא מנסה ליצור סוללות הגנה בכל רחבי האוקיאנוס השקט. בחודש שעבר היא כוננה שותפות צבאית עם אוסטרליה ועם בריטניה לתכלית הזו ממש.
סקר של המועצה ליחסי חוץ בשיקגו מראה, כי גדל בהתמדה מספרם של האמריקאים התומכים בהתערבות לטובת טייוואן. הוא עלה מ־19% ב־1982 ל־52% ביולי 2021. אין זאת אומרת שהתערבות כזאת תתממש. מלחמות אינן מוכרזות במשאלי־עם.
נשיאת טייוואן צאי אינג־וון חוזרת ומדברת על משמעות חירותה של טייוואן בשביל העולם הדמוקרטי. התנהגותה של בייג'ינג עוזרת לה. הקומוניסטים נהגו להבטיח, שאם טייוואן תסכים להתאחד בדרכי שלום, היא תיהנה מאוטונומיה מלאה, "ארץ אחת עם שתי שיטות פוליטיות". אבל זה בדיוק מה שבייג'ינג הבטיחה להונג קונג לפני 24 שנה. בשנתיים האחרונות היא חיסלה את הדמוקרטיה החלקית של הונג קונג. העולם כולו התבונן.
נשיאת טייוואן, צאי אינג־וון / צילום: Associated Press, Chiang Ying-ying
מעניין עד כמה לסין לא אכפת. היא ויתרה לחלוטין על חלקת הלשון. סין תאוחד בצלמה של המפלגה הקומוניסטית. שי ג'ינפינג הכריז ביום שבת, כי רק השיטה הטוטליטרית יכולה להבטיח אחדות ושגשוג. בחירות וסקרי דעת קהל הוכיחו בשנים האחרונות, שהטייוואנים אינם מעוניינים בשגשוג של מדינת משטרה. הם משגשגים בדמוקרטיה, תודה ששאלתם.
ארה"ב אינה מכירה רשמית בטייוואן, אבל יש לה נציגות לא־רשמית גדולה מאוד בטאייפה, והיא תומכת בזכותם של הטייוואנים להחליט על עתידם בעצמם. הנשיא ג'ו ביידן הביע בשבוע שעבר את בטחונו, שסין תוסיף לכבד את ההסכם עם ארה"ב מ־1979, כאשר וושינגטון הכירה במשטר הקומוניסטי. בייג'ינג הבטיחה אז שלא לנסות ולאחד באמצעים צבאיים.
אבל הרבה מאוד מים זרמו מאז בים סין הדרומי. סין התחזקה פלאים בכל מובן שהוא. היא מכבדת את כל ההסכמים שחתמה, אבל רק אחר שהעניקה להם פירוש פטריוטי מקורי.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny