הנה משהו לא חדש, שאני בטוחה שכולכם שמעתם: בישראל של 2021 עדיין קיימים פערי שכר ואפליה בין גברים לנשים. מרגיז ומקומם. זה השלב שבו, בדרך-כלל, תדפדפו הלאה. אבל מה אם אומר לכם שלמעשה החל מהחודש נשים עובדות בחינם?
הרבעון האחרון של השנה מסמן את הזמן הנוסף שלוקח לאישה ממוצעת בארץ להרוויח את אותו שכר שקיבלו עמיתיהן הגברים בשנה הקלנדרית הקודמת. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחנו גם את השכר לשעה (נתון שמנטרל את כמות שעות העבודה) של גברים ונשים, לפי משלח יד, והמסקנה מדאיגה מאוד: הפער הגדול ביותר נרשם בקרב אקדמאיים. זה נתון מדאיג אפילו יותר, כיוון שמה שעולה מהנתונים זה שההשכלה אינה מבטלת את האפליה המגדרית.
שני אנשים בעלי השכלה זהה המבצעים את אותה עבודה, או באותו מקצוע, שעובדים את אותן השעות, עם אותם כישורים או ניסיון, חייבים לקבל את אותו השכר, ללא קשר למין או כל מאפיין לא רלוונטי אחר (זה המקום לציין כי במקרה של נשים חרדיות, או ממוצא אתיופי או ערבי, הפער גדול אף יותר).
הדרך ארוכה שעלינו לעבור, עד לשוויון אמיתי בשכר לנשים, מתבטאת, בצורה משמעותית, בנתונים הללו ומדגישה את הפערים שנגרמו והחריפו כתוצאה מנזקי הקורונה. פער השכר המגדרי בישראל כמעט שלא השתנה בשני העשורים האחרונים, אך במהלך מגפת הקורונה ראינו שנשים הן אלו שנטלו על עצמן את עומס הטיפול בבית ובמשפחה, באופן לא פרופורציונלי. הרבה יותר מדי נשים יצאו לחל"ת ורבות נאלצו להחליט בין אובדן המשרה וההכנסה שלהן לבין טיפול במשפחתן. התוצאה הייתה שרבות מהן איבדו את מקום עבודתם לגמרי.
ייקחו עוד כ-97 שנים לסגור את הפער
כדי להעלות את המודעות לנושא, החלטנו, מנהלים ומנהלות בכירים, רובם חלק מ"פורום נשים בתעשייה" שאני מנהלת, לקבוע את "יום השכר השווה" - היום בו נשים סיימו להרוויח את מה שגברים ירוויחו בשנה שלמה - הרבעון האחרון שבו נשים עובדות בחינם. למעשה, על כל שקל שמרוויח גבר - אישה מרוויחה 68 אגורות וייקחו עוד כ-97 שנים לסגור את הפער. עם הזמן הפך יום "השכר השווה" ליום של סולידריות בין מנהלות ומנהלים מכל הקשת העסקית ובימים אלה מתנהל קמפיין "שוות משוות" שמשתתפים בו מנהלים ומנהלות מכל העדות, המגזרים וללא הבדלי מגדר. המטרה: להוביל לפתרונות ממשיים שיפתרו את הבעיה הזו.
פתרונות אפשריים וכלים שנועדו להתמודד עם חוסר האיזון בין גברים לנשים בחלוקת האחריות לעבודה ולמשפחה, הם, למשל, הסדרי עבודה גמישה, קיצור שעות העבודה ומודלים של עבודה היברידית (חלק מהבית וחלק מהמשרד, פתרון שהחלו להשתמש בו בקורונה, אבל, לצערי, לא מיושם כיום ומעסיקים אינם גמישים בעניין); חופשת לידה לגברים, שהיום כמעט ולא מקובלת במקומות העבודה, וגם שקיפות בשכר - כל אלה יכולים להיות מיושמים במיידי ויכולים לצמצם את הפער.
ב-1 ליוני האחרון, נכנסה לתוקפה הוראת חוק "שכר שווה" לפיה גופים פרטיים וציבוריים המעסיקים למעלה מ-518 עובדים נדרשים לאסוף נתונים בנוגע לפערי השכר בין גברים לנשים בארגון, ולהציג אותם מדי שנה לעובדים ובאתר האינטרנט של הארגון. מטרת החוק היא אכן להגביר את השקיפות ולהביא לצמצום פערי השכר בשוק העבודה בין גברים לנשים.
בנוסף, נשים צריכות ללמוד לעמוד על שלהן ולהתמקח על השכר שלהן. כל אישה שמגיעה לראיון, או להערכה שנתית במקום העבודה, עליה לבוא מוכנה למשא ומתן עם רשימה של הצלחות בשטח והישגים. יש לא מעט פורומים וקבוצות כוח נשיות שבהם יש תמיכה וסיוע הדדי וכדאי מאוד להתייעץ. זה לא שונה מהתייעצות עם רופא או עורך דין במקרים הרלבנטיים. השכר שלנו מכתיב לנו המון בהתנהלות היומיומית ואסור לזלזל בו.
אם לא נשכיל עכשיו לעסוק בפערים האלו, מצב תעסוקת הנשים יחריף, ותהיה נסיגה בהתקדמות שכן נעשתה בתחום בשנים האחרונות. מדינת ישראל חייבת לקדם מדיניות כוללת ורוחבית שמביאה לשינוי וצדק חברתי שיוביל גם לצדק וצמיחה כלכליים. לדאוג ל51% מהאוכלוסייה, זה הרווח של כולנו. כל 100 האחוזים.
הכותבת היא מנהלת קהילת הפייסבוק "פורום נשים בתעשייה - קהילת המנהלות" וחברה ב"בונות אלטרנטיבה"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.