השופט העתיק פסק דין, נציגת הציבור שימשה כחותמת גומי וביה"ד הארצי טייח

נציב תלונות הציבור על שופטים, אורי שהם, הצדיק תלונה נגד שופט שהעתיק פסק דין. זאת, ללא שגילה כי מדובר בהעתקה גורפת של עשרות עמודים. השופט התנער מהטענות, אולם לבסוף נטל אחריות על מעשיו. הנציב שהם כתב שהיה מקום לשקול לנקוט צעדים של ממש נגד השופט לולא הביע צער על התנהלותו ונטל עליה אחריות מאוחרת.

החלטות נציבות תלונות הציבור על שופטים הינן חסויות, ומשום כך לא פורט שם השופט ועל איזו ערכאה מדובר. אולם תחקיר גלובס מעלה כי המדובר בשופט יוחנן כהן מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק שהתנהל בפניו עוד מ-2014.

 הנציב שהם. לא נקט צעדים בשל התנצלות השופט / צילום: לשכת עורכי דין

תחילת הפרשה במאי 2020, אז דחה השופט כהן - אליו הצטרפה נציגת הציבור רחל מצרי-לבני - את תביעתו של ד"ר ערן ישעיהו אלמגור נגד החלטת אוניברסיטת בן גוריון שלא להאריך את מינויו כחבר בסגל האקדמי. בפסק דין המחזיק 56 עמודים, כתב כהן: "התיק התארך במשך יותר מארבע שנים, בעיקר בשל התנהלות התובע אשר הכביד על ההליך וטען טענות 'מן היקב ומן הגורן'".

בסיום פסק הדין כתב השופט כי העיכוב הרב במתן פסק הדין נובע מכך שמדובר בתיק גדול מאוד. "אכן פסק הדין ניתן בעיכוב ואף הוחלפו שני נציגי ציבור, הן מהטעם שמדובר בתיק גדול מאוד והן בשל עומס עבודה, עם הצדדים הסליחה", כתב. אולם טענה זו סותרת חזיתית את התנהלותו של כהן ואת התנהלות נציגת הציבור מצרי.

תיק גדול מאוד

לפי חוק "בית הדין לעבודה" בית דין אזורי ידון בהרכב של שלושה: השופט שיהיה אב בית הדין, ושני נציגי ציבור, אחד מנציגי העובדים ואחד מנציגי המעסיקים. כהונת נציג ציבור על פי החוק מוקצבת לארבע שנים. כך קרה שתוך כדי ניהול התיק הוחלפו פעמיים נציגי הציבור מטעם העובדים. במאי 2020 הוחלף נציג הציבור, ישראל עמי-שי, לאחר שתמה כהונתו, ובמקומו הצטרפה להליך נציגת הציבור מצרי-לבני לאחר שהצדדים הסכימו לכך.

החוק קובע כי "אין על נציג ציבור מרות בענייני שפיטה, אלא מרותו של הדין". אלא שבפועל נציגת הציבור פעלה כחותמת גומי. ב-6 במאי היא הצטרפה למותב שדן בתיק, וב-7 במאי כבר ניתן פסק הדין בן 56 העמודים שעליו היא חתומה לצד השופט כהן.

נדגיש שנית, השופט כהן בעצמו טרח להסביר בפסק הדין את סיבת עיכוב ההליך בכך שמדובר בתיק גדול מאוד. אם כן, כיצד תוך פחות מ-24 שעות נציגת הציבור עברה על כל כתבי הטענות, הראיות והפרוטוקולים והספיקה להצטרף לפסק דין ארוך ומפורט בתיק שכלל לא הכירה?

העתקה נטו

אלא שבכך לא די. לטענת ד"ר אלמגור, בתלונתו לנציב, פסק הדין שניתן כאמור באיחור רב מהווה העתקה מתוך סיכומי האוניברסיטה ומתוך החלטה של שופט אחר בהליך אחר שעסק בבקשה לסעד זמני באותו עניין. השופט העתיק ללא הפניה או ציטוט את הסיכומים וההחלטה האחרת. לטענת אלמגור, "ההעתקה היא מעל 90 אחוז של הטקסט הסופי (בחלק ה'דיון והכרעה'). במילים אחרות, בחלק ה'דיון והכרעה' אין דיון ואין הכרעה. רק העתקה נטו". זאת לדבריו, ללא כל התייחסות לסיכומי התשובה שלו.

הנציב מאשר בהחלטתו כי השופט כהן אכן העתיק באופן נרחב במיוחד עשרות עמודים מתוך פסק דינו. בהחלטתו כתב שהם כי ד"ר אלמגור הצליח להוכיח "העתקה מסיבית של קטעים נרחבים בני עשרות עמודים בתוך פסק הדין. טענותיו העובדתית של המתלונן, בכל הנוגע לדרך כתיבת פסק הדין על ידי השופט, נכונות היו אפוא".

שתיקת ביה"ד הארצי

יש לציין כי לפני כחודש ביה"ד הארצי לעבודה דן בערעור נגד פסק הדין של כהן. פסק הדין של ביה"ד הארצי מחזיק כ-80 עמודים, אולם ההרכב בחר להתייחס רק בשולי פסק הדין לטענות החמורות, כי פסק הדין של השופט כהן מועתק ללא שהופעלה ביקורת שיפוטית עצמאית, וכי נציגת הציבור פעלה גם היא כחותמת גומי. בעמוד האחרון לפסיקת ביה"ד הארצי התייחסו השופטים לטענות אלו תחת הכותרת "טענות נוספות".

השופטים מצאו דרך להתמודד עם המבוכה בהתנהלות השופט כהן, וכתבו כי "בפסק דיננו ערכנו ניתוח מפורט של טענות ד"ר אלמגור. נוכח טענותיו לעיל, כמו גם מפער הזמנים הממושך בין מועד שמיעת העדויות לבין מועד מתן פסק הדין, ראינו עצמינו מחויבים לבחון את חומר הראיות לפני ולפנים ובזהירות המתבקשת מכך. לאחר בדיקה זו שוכנענו כי דין הערעור להידחות. דחיית הערעור לגופו מייתרת במידה רבה את הצורך לבחון טענות אלה, שכן לגוף העניין ממילא אין למערער זכות לסעד בדין".

השופט מצטער

אלא שהמבוכה לא הסתיימה כאן. לאחר שהוגשה התלונה לנציב ביקש שהם את תגובת השופט כהן. לגופה של טענת ההעתקה, השמיע השופט בתגובתו לתלונה תשובה אחת בלבד. לדבריו, "אין מדובר ב'העתקה' כמכלול אלא לכל היותר בליקוט של טענות בהן השתכנעתי, לפיכך טענות הנתבעת בסיכומיה וההחלטה בהליך הזמני היוו נדבך מרכזי בפסק הדין".

הנציב שהם תקף בהחלטתו את השופט כהן וכתב כי אין יסוד לטענה, כי מדובר ב"ליקוט של טענות". אם לא די בכך, ציין שהם כי התברר שאפילו תשובת השופט כהן לנציב הועתקה מתוך סיכומי האוניברסיטה בערעור שהוגש לביה"ד הארצי.

בשל כך זימן שהם את כהן לפגישה. או אז כהן לקח אחריות על התנהלותו והביע עליה צער. השופט כהן הסביר כי בנוגע לנציגת הציבור לא עלתה אצלו תמיהה על כך שהיא מסרה את הסכמתה לפסק דינו הארוך בתוך יממה בלבד, וכי הדבר לא באחריותו.

הנציב כתב בהחלטתו כי ברור "כי הדברים המובאים על ידי השופט, כשהוא מוצא להביאם כמעט מילה במילה, צריכים להיות מובאים על דרך הציטוט או על דרך ההפניה, ולא באופן הנחזה להיות פרי כתיבה או יצירה של השופט עצמו, בלא לייחס או להפנות את הדברים לאומריהם. אין מקום אפוא להעתקה גורפת של חומרים לתוך פסק דין, כפי שעשה השופט בפסק דינו".

פגיעה בתדמית המערכת

שהם הוסיף כי "העתקה נרחבת של חומרים בפסק דין, כפי שעשה השופט, עשויה לפגוע באמון בעלי הדין כמו גם באמון הציבור, במעשה השיפוטי ובתדמיתה של המערכת. שעה שחלקים נרחבים של פסק הדין אינם אלא פרי העתקה גורפת... ואף בלא התייחסות כלשהי לסיכומי התשובה שהגיש המתלונן, הייפלא הדבר כי נשמעת טענה של משוא פנים ומועלה החשש, כי דעתו של השופט הייתה נעולה לחובתו של המתלונן, ולדידו השופט אף לא הואיל לקרוא את סיכומיו ולהעמיד את טענותיו וטיעוניו של המתלונן במבחן הביקורת?

"הייפלא הדבר כי מועלית טענה, כי השופט לא הפעיל שיקול דעת עצמאי ולא בחן את החומר שבפניו? ואין תימה כי נחזה, שבשל לחצו של השופט ליתן פסק דין, שנתינתו התעכבה, בתיק כה מורכב, הוא בחר שלא להתעמק בחומר שבפניו, אלא לעשות מלאכתו קלה תוך העתקת חומרים נרחבת?".

בנוגע לטענה כי נציגת הציבור מצרי-לבני פעלה כחותמת גומי, קבע הנציב כי אין בסמכותו על פי חוק לדון בעניין נציגי ציבור. אולם גם בעניין זה מתח שהם ביקורת חריפה על השופט כהן. שהם כתב כי שעה שמצאה נציגת הציבור לחתום על פסק דינו הארוך של ביה"ד יממה בלבד לאחר שיבוצה לתיק, היה הדבר צריך, למצער, להעלות תמיהה אצל השופט ועל כל פנים מיטיב היה לעשות אילו פנה אליה, על מנת לוודא כי עיינה כדבעי בכל החומר הרב שבתיק, טרם שנתנה את הסכמתה לטיוטת פסק הדין. "חבל כי כך לא נהג השופט, ולו על מנת למנוע לזות שפתיים. שכן, מראית העין של נציג ציבור, הנחשב חלק ממותב ביה"ד, הנותן הסכמה לטיוטת פסק דין מורכב, בתיק רחב היקף, שאף הוא כלל אינו מכיר משלא ישב בו בדין, והכל תוך יממה אחת - רחוקה מלהיטיב את תדמית מערכת המשפט".

יצוין כי מכיוון שהחלטות הנציב חסויות ולא פומביות על פי חוק ומכיוון שבית הדין הארצי לעבודה כערכאת ערעור בחר להתעלם מן הטענות החמורות, בקלות רבה פרשה זו הייתה יכולה להיקבר בשקט בתוך המערכת פנימה ואף אחד מהציבור הרחב לא היה יודע על התנהלות חמורה זו שהסתיימה ללא צעד משמעתי כלשהו מצד הנציב שהם.

מהרשות השופטת נמסר: "אנו רואים בחומרה את התנהלות השופט, כפי שנקבע על ידי הנציב. העניין מטופל על ידי נשיאת ביה"ד הארצי.