שלילת האפוטרופסות לאב שרצח היא סנונית שצריכה לבשר על שינויים רבים שיש לבצע

ישנם מקרים בהם ברך-כלל האב, אבל לא רק, מנתק קשר עם ילדו במשך שנים, והאם מגדלת את הילד בגפה. הבן לא מכיר את אביו, אבל באופן אבסורדי הוא ממשיך לשאת את שם האב, לפחות עד גיל 18.

גם כשלאם ניתנת אפוטרופסות מלאה לקבל החלטות על הילד, עדיין זה לא מקנה לה את היכולת להחליף את שם המשפחה שלו במשרד הפנים. במצב כזה, לרוב הילד ממשיך לשאת את שם המשפחה של אב שהוא אינו מכיר.

המצב נעשה בעייתי יותר שהאם מחליטה להתחתן, ונולד אח נוסף. נוצרת בעיה של חוסר אחידות בין שמות המשפחה, דבר שיוצר ערעור ובלבול מיותר אצל הילד שמרגיש נבדל מהשאר. מחד יש רצון לגרום לילד שננטש תחושה של משפחתיות, ומאידך דה-פקטו שמו של הילד שונה. בשל מחסום ביורוקרטי נכפה על הילד שם משפחה של אדם שהוא לא מכיר ושונה מהמשפחה הגרעינית החדשה שלו.

במקרים כאלה האם נדרשת להגיש תביעה לבית משפט לענייני משפחה לשינוי שם הילד על-פי חוק השמות. מדובר בפרוצדורה לא פשוטה, בדרך-כלל השופט ידרוש חוות-דעת מהעובדת הסוציאלית, בית משפט בוחן את טובת הקטין ובמקרים חריגים מאפשר את שינוי שם המשפחה של הילד.

בדצמבר 2020 אושר חוק שלילת אפוטרופסות מאב שנהג באלימות חמורה כלפי בן משפחה - יוזמה בהחלט ברוכה, אך לא די בה.

האם תיאלץ להמשיך ולהילחם נגד המערכת

ראו את המקרה המצער של הילדה גוני ז"ל, שסחפה מדינה שלמה. לא חשבתם לעצמכם - למה הילדה מופיעה תמיד בתקשורת ללא ציון שם משפחתה?

גוני ז"ל עודנה נושאת את שם משפחת האב, והאם לירון דרור האמיצה תוכל להגיש תביעה לשינוי שם רק לאחר שיינתן גזר דין חלוט, דבר שיכול להתעכב שנים רבות. כרגע בתעודת הפטירה של גוני שנרצחה על-ידי אביה באכזריות מתנוסס שם משפחתו - האין אבסורד מזה? למיטב הבנתי, לירון פנתה לרשויות, וכרגע זה נמצא בטיפולה של שרת הפנים איילת שקד.

במקרה הנוכחי האפוטרופסות הבלעדית ניתנה לאם, אבל עם הגבלה שלא מאפשרת לה להגר מהארץ עם בתה שנותרה בנס בחיים, למעט לצאת לחופשה.

אם האם רוצה לעזוב את הארץ, היא לא יכולה כי האב שרצח את בתה נמצא בהליך משפטי. כרגע אין התייחסות לסוגיה הזו בחוק, והאם האפוטרופסית תצטרך להמשיך ולהילחם נגד המערכת על החופש שלה ובתה. האפוטרופסות שניתנת לאם שניצלה בנס מניסיון רצח ורצח של ביתה מסויגת. אין ללירון יכולת אמיתית לקבל החלטות מהותיות על הילדה.

אם לא די בכך, לירון נאלצה להילחם נגד המערכת והביורוקרטיה כדי שהאב הרוצח לא יקבל מחצית מתוכנית החיסכון הניתנת לכל ילד מהביטוח הלאומי של הבת גוני ז"ל. על-פי החוק, להורים מגיע חצי-חצי מתוכנית החיסכון של הילד שהלך לעולמו. אבל מדוע גוני ז"ל שנרצחה על-ידי אביה צריכה לשלם לו, למה המערכת כה דיכוטומית?

במקרה הזה הצליחה האם האמיצה והלוחמת למנוע את התשלום לאב, אבל הכול היה בדם יזע ודמעות, כאילו היא לא סבלה מספיק. במקום לאפשר לה להתאבל על בתה, היא כל הזמן נלחמת שהצדק ייעשה.

יש לא מעט שאלות לא פתורות בחוק האפוטרופסות שדורשות הליך לגליזציה, וצריך שמישהו ירים את הכפפה.

הכותבת היא עורכת דין לענייני משפחה