צוואר הבקבוק של אמריקה: האניות תקועות, המחירים עולים, ומתנות החג לא יגיעו בזמן

צוות של כתבים ופרשנים ברשת הרדיו הציבורית של ארה"ב ניסו להשיב לשאלת מאזין ביום ו' שעבר: "הנשיא ביידן הודיע, שמכאן ואילך נמל לוס אנג'לס יפעל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מדוע הוא לא פעל 24/7 עד כה?"

הם ניסו, בכל הרצינות, אבל לא הצליחו. נראה בעליל שהשאלה הזו אפילו לא עלתה על דעתם. נו, טוב, עיתונאים. אבל מהודעתו הדרמטית של הנשיא השתמע משהו חמור הרבה יותר: השאלה הזו לא עלתה גם על דעתו.

 אניית משא ממתינות מחוץ ובתוך נמל לונג ביץ' בלוס אנג'לס, החודש / צילום: Reuters, MIKE BLAKE

ההודעה על האצת הפעילות בנמל הגדול ביותר בארה"ב (9.3 מיליון מכולות בשנה שעברה; משתרע לאורך 70 ק"מ של חוף האוקיאנוס השקט, על פני 32 קמ"ר?) נמסרה ביום ד' שעבר. היא באה בעיצומו של משבר, ששני מאפייניו הברורים ביותר הם עלייה נמשכת בשיעור האינפלציה וצווארי בקבוק קריטיים בצינורות האספקה של המשק האמריקאי.

57 אניות בלוס אנג'לס

התוצאה של שעות העבודה המקוצרות בנמלי לוס אנג'לס ולונג ביץ' הסמוך (שבשעריהם נכנסים 40% של היבוא האמריקאי) היא שלפריקת מטען של אניית־מכולות יחידה נדרש עכשיו פרק זמן ארוך פי שלושה מזה שנדרש לפני משבר הקורונה. הכול מסכימים שהמשבר הזה הוא הסיבה העיקרית לפקקי התנועה הגלובליים. אבל בנמלי סין, שבהם 24/7 הן נוסחת העבודה הרגילה, הפריקה אורכת רק 20% יותר ממה שהייתה לפני הקורונה.

פירושו של דבר, שכל אניית משא צריכה לבלות 12 יום בממוצע ליד רציפי לוס אנג'לס. מספר אניות המשא המחכות לתורן להיכנס לנמל עומד עכשיו על 57. סתימת העורקים הזו ניכרת בבתי כלבו ובמרכולים, בסוכנויות רכב ובחנויות אלקטרוניקה, היא מאטה את המסחר המקוון, והיא עומדת להעכיר את רוחה של אמריקה לקראת עונת החגים של סוף השנה. סכנה מיידית לשלומו הפוליטי של הנשיא נובעת עכשיו, לפי דעה מקובלת, מהמחסור הצפוי בצעצועי חג המולד.

עוד פעם חסר נייר טואלט?

המחסור הנוכחי לא דומה למחסור בימים הראשונים של משבר הקורונה, אבל גם הפעם יש ידיעות על מחסור בגלילי נייר טואלט. רשת אחת, Bed Bath & Beyond, הודיעה שהיא מפחיתה בחמישית את המלאי שלה.

 הנשיא ג'ו ביידן / צילום: Associated Press, Evan Vucci

39% מהנשאלים בסקר צרכנים בסוף ספטמבר דיווחו על קשיים ברכישת מוצרי נייר, כולל טואלט; 43% דיווחו על קשיים ברכישת קפה, בשר ומוצרים ארוזים; 34% על קשיים ברכישת רכב; 23% על כלי חשמל לבית; 21% - רהיטים; 18% דיווחו על מחסור במוצרי אלקטרוניקה; ו־14% על בגדים.

בלשונו של הנשיא ביידן, הצרכנים מודאגים מפני מחסור, "מטוסטרים דרך נעלי ריצה ועד רהיטי חדר שינה".

מה יכולה אנייה לעשות בשבועיים

צווארי הבקבוק האלה ניכרים לא רק בדרום קליפורניה. הם משפיעים על נמלים מסיאטל וטאקומה בצפון־מערב ארה"ב, עד סוואנה בדרום־מזרח וניו יורק וניו ג'רזי בצפון־מזרח. בימים כתיקונם, אי אפשר בדרך כלל למצוא אף אנייה אחת העוגנת מחוץ לנמל סיאטל, במדינת וושינגטון, לא הרחק מגבול קנדה. עכשיו עוגנות שם 15 אניות בממוצע (על פי דיווח ב"סיאטל טיימס"). בניגוד לדרום קליפורניה, נמלי מדינת וושינגטון לא עומדים לעבור למתכונת 24/7. הנהלת הנמלים לא משוכנעת שהארכת שעות העבודה, היא כשלעצמה, תפתור את הבעיה.

פתרון מלא צריך להתגבר על המחסור במשאיות ובידיים עובדות. מנהלים של חברות תובלה מטילים את אשמת המחסור על הממשלה הפדרלית, שמענקי האבטלה הנדיבים שלה בזמן משבר הקורונה השאירו נהגים פוטנציאליים בבתיהם. תחלופת הנהגים בחברות התובלה הגיעה ל־90% ויותר בסוף השנה שעברה.

אנייה נושאת בין 10,000 ל־21,000 מכולות. מנהל של חברת תובלה גדולה בקליפורניה אמר ל"לוס אנג'לס טיימס", שעכשיו נחוצים שבועיים לפריקת מטענה של אנייה ממוצעת. שבועיים הם הזמן הדרוש לאניית משא לחצות את האוקיאנוס השקט ממזרח אסיה למערב ארה"ב.

מצב העניינים הזה ייקר את עלות ההובלה מסין לאמריקה פי ארבעה בהשוואה עם השנה שעברה; פי עשרה בהשוואה עם הימים שקדמו לנגיף הקורונה. התוצאה היא עיכובים גדולים במסירת סחורות. מקרר או מדיח כלים שנרכשו בקיץ יימסרו לקוניהם, במקרה הטוב, בתחילת החורף.

הסתימות בסין "הגרועות בעולם"

אף כי נמלי אמריקה הם הנפגעים העיקריים, צווארי בקבוק הם עכשיו עניין שבשגרה הרחק מארה"ב. דובאיי למשל הטילה איסור על כניסת יבוא לנמל התעופה הבינלאומי שלה למשך שישה ימים, החל מיום ג' שעבר, כדי לנסות ולפנות את "הכמות הבלתי רגילה" של סחורות שהצטברו במחסנים. האמירות משלמת את מחיר ההפחתה של 30% מכוח העבודה בחברה המנהלת את מטעניה של חברת התעופה הלאומית Emirates.

לפי 'פייננשל טיימס', מאה אניות ממתינות לתורן בנמלי הונג הונג ושנג'ן, ו"הסתימות בחוף הדרומי של סין הן כרגע הגרועות בעולם". בסך הכול, באמצע השבוע שעבר המתינו 584 מכולות בכל רחבי העולם מחוץ לנמלי-היעד שלהן.

"לחטוף את קערת הפונץ'"

ידו של הנשיא ביידן קצרה מכדי לפתוח את הסתימות הגלובליות. לא ברור אפילו באיזו מידה הוא יוכל להשפיע על צווארי הבקבוק המקומיים. אבל ברור למדי שהוא התמהמה מאוד, במידה לא לגמרי מובנת. התנהלותו מחזקת את הרושם של כשלון הנהגה, הגובה מביידן מחיר פוליטי מאמיר.

צווארי הבקבוק לא מכבידים רק על מציאת מוצרים בחנויות. הם גם מלבים את האינפלציה. נתונים רשמיים הראו בשבוע שעבר, שהאינפלציה ב־12 החודשים הקודמים עד ספטמבר עמדה על 5.4% - שיעורה הגבוה ביותר מאז משבר הסאב־פריים, לפני 13 שנה.

סקר ממכון המצוטט למעלה, morningconsult.com, בדק איך הצירוף של מחירים ושל בעיות מסירה השפיע על הרגלי קנייה בחודש שעבר. 64% מבני 18 עד 34 החליטו שלא לרכוש מפני שהמחירים היו גבוהים מדי; כיוצא בזה, 59% מבני 35 עד 44. האחוזים נמוכים יותר מעל גיל 45. מן הנתונים האלה נובע איום ישיר לקצב ההתאוששות הכלכלית. ואמנם כלכלנים כבר חוזים צמיחה איטית יותר מהצפוי בשנה הבאה.

משבר צינורות האספקה מעמיד בספק שתיים מן ההנחות החשובות של הגאות הכלכלית הגדולה האחרונה, בשנות ה־90. אז השתררה הפתעה כאשר עקומת פיליפס המפורסמת, על הקשר בין תעסוקה מלאה לאינפלציה, לא התממשה. הוצעו אז שני הסברים: העלות הנמוכה של קווי היצור בדלתא של נהר הפנינה בסין והיכולת הממוחשבת החדשה להתאים את גודל המלאי, בייחוד בעסקים קטנים, לביקוש בפועל, במקום לביקוש המשוער.

ובכן, הדלתא אינה ממלאת עוד את הביקוש, ופקקי התנועה בנמלי הכניסה לא מאפשרים מלאי־על־פי־ביקוש. התעסוקה חוזרת אל שיאיה מלפני המגפה, והאינפלציה נוסקת. פרופ' פיליפס חוזר לביקור, והשאלה היא מה יעשה הבנק המרכזי לפני שיחליט שהגיע הזמן "לחטוף את קערת הפונץ' באמצע המסיבה". זה 40 שנה שלא השתמשנו בקלישאות כאלה, אבל גם הן, כמו פרופ' פיליפס, שוקלות ביקור חוזר.

_________________

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny