העוני הנורא באפגניסטן מביא הורים למכור את ילדיהם כדי לשרוד

סאליחה, מנקה בתים במערב אפגניסטן, נואשת להאכיל את משפחתה. היא צברה חובות כאלה, שהדרך היחידה שהיא רואה לצאת מהבוץ היא למסור את בתה בת השלוש, נאג'יבה, לאיש שהלווה לה את הכסף. החוב עומד על 550 דולר.

סאליחה, בת 40, היא אמא לשישה ומרוויחה 70 סנט ביום בניקיון בתים בשכונה של אנשים מבוססים בהראט. בעלה, המבוגר בהרבה ממנה, מובטל. זו רמת העוני כיום באפגניסטן, ארץ שהמשבר ההומניטרי בה החמיר במהירות לאחר שטליבאן השתלט עליה באוגוסט וארה"ב הקפיאה בתגובה תשעה מיליארד דולר מנכסי הבנק המרכזי, וכן רוב הסיוע הזר נפסק.

על פי האו"ם, 95% מהאפגנים לא זוכים לתזונה מספקת כעת. כמעט כל האוכלוסייה האפגנית, כ-40 מיליון איש, עשויים ליפול מתחת לקו העוני בחודשים הקרובים, אומרים כך אומרים באו"ם. "אנשים נדחפים אל סף הקיום".

"אהרוג את ילדיי ואתאבד"

מאחורי הנתונים האלה יש אינספור טרגדיות אישיות של משפחות כמו זו של סאליחה. היא ובעלה עבדו בחווה במחוז המערבי בדגיס. לפני שנתיים איבדו את פרנסתם בגלל הלחימה באזור והבצורת. הם לוו כסף כדי לקנות מזון. לאחר מכן הם התגלגלו למחנה ענק של אנשים שנעקרו ממחוזות אחרים, בשם שחראק סאבז, בהראט.

כשהמערכת הפיננסית והמסחר שותקו לאחר השתלטות הטליבאן, מחיריהם של מוצרי מזון בסיסיים כמו קמח ושמן הוכפלו מאז אמצע אוגוסט. המלווה הציע לה מוקדם יותר החודש למחוק את החוב אם תמסור לו את ביתה.

יש להם שלושה חודשים למסור את הכסף. אחרת, בתם, נאג'יבה בת ה-3, תיאלץ לעבוד בבית המלווה עד שתגיע לבגרות מינית ואז ישיאו אותה לאחד משלושת בניו. עדיין לא יודעים לאיזה מהם - הגדול מהם הוא בן 6.

"אם החיים ימשיכו להיות כאלה איומים, אהרוג את ילדיי ואתאבד", אומרת סאליחה. "אני אפילו לא יודעת מה נאכל הערב", היא אומרת. "אנסה למצוא כסף כדי להציל את חייה של בתי", אומר בעלה, עבדול ווהאב.

המלווה, חאליד אחמד, אישר שהציע הצעה כזו לזוג. "גם לי אין כסף. הם לא שילמו לי את ההלוואה", הוא מספר בשיחת בטלפון מביתו בבאדגיס, "כך שאין לי אפשרות אחרת אלא לקחת את הבת".

האפגנים יצטרכו להתרגל לקיום דל

לאחר השתלטות הטליבאן, המדינות השכנות פקיסטן ואיראן שבה אפגנים משמשים פועלים זרים, סגרו את הגבולות מחשש למבול של פליטים. העבודה היחידה שנותרה היא איסוף בקבוקי פלסטיק וזבל אחר למחזור. משפחות אחרות באזור היו צריכות למסור ילדים על מנת לשלם חובות, מספרים התושבים.

האומללות הגוברת עשויה לחתור תחת שלטון הטליבאן שבינתיים מחזיק מעמד, ולהוות כלי גיוס לסניף המקומי של "המדינה האיסלאמית", הארגון היחיד שמאתגר הטליבאן. בכיר בטליבאן במערב המדינה אמר שהאפגנים "יצטרכו להתרגל לקיום דל".

"סבלנו במשך 20 שנות מלחמת ג'יהאד, איבדנו בני משפחה, לא היה לנו אוכל, ובסוף, הפרס שלנו הוא הממשלה הזו. אז מה אם אנשים צריכים להיאבק עכשיו במשך כמה חודשים?" אמר הבכיר. "הפופולריות לא מעניינת את הטליבאן".

בכירי הארגון חזרו ואמרו מספר פעמים באחרונה שהם יקדמו בברכה סיוע זר לאפגניסטן, אך לא יתפשרו על עקרונות האיסלאם כדי לקבלו.

האם להתנות סיוע במיתון הטליבאן?

המשבר ההומניטרי, עם זאת, מעורר דיון בתוך הקהילייה הבינלאומית בשאלה אם להתנות סיוע זר בכך שטליבאן ימתן את התנהגותו ויכבד יותר נשים ומיעוטים.

שר הבריאות החדש של אפגניסטן, אורולוג שמונה על ידי הטליבאן ואחד האנשים הבודדים במשטר החדש שאינו איש דת, התחנן בפני הקהילייה הבינלאומית לא לנטוש את המדינה לגורלה. "זו אותה אמא, אותו ילד, אותו חולה שקודם עזרתם להם. הם לא השתנו", אמר ד"ר קלנדאר עיבאד בראיון. "ממשלות משתנות בכל המדינות".

ארגונים כמו המועצה הבינלאומית של הצלב האדום והאו"ם מזהירים שהסיוע במסגרת המשבר ההומניטרי חייב להינתן ללא תנאים. אמנם הדרישה מטליבאן לאפשר לנשים ללמוד ולעבוד חשובה, אומרים בארגונים, אבל מה שיותר דחוף הוא לוודא שהנשים האלה לא יקפאו למוות או יגוועו ברעב בחורף הקרוב.

ארה"ב ומדינות מערביות אחרות שכילו שני עשורים במלחמה באפגניסטן נושאות באחריות מיוחדת, אומרים חלק מהפקידים הבכירים הקשורים לסיוע.

"טביעת האצבע של המדינות האלה נמצאת בכל מקום במצב העגום כאן, כך שלכל הפחות הן יכולות להעביר את הכסף שאנו זקוקים לו כדי שאנשים לא ימותו במספרים גדולים מאוד החורף", אמר יאן אגלנד, מזכ"ל מועצת הפליטים הנורבגית, הפועלת ביותר מתריסר מחוזות באפגניסטן. בראיון מקאבול הוא הוסיף ש"להפסיק מימון מציל-חיים בגלל שאנחנו עדיין דנים בזכויות נשים יהיה טעות מרה".

אגלנד, לשעבר מנהל זרוע סיוע החירום של האו"ם, אמר שהארגון שלו לא יוכל לפתוח את בתי הספר לבנים במחוזות שבהם חל על בנות איסור ללכת לבתי הספר, אבל לא יעכב סיוע מציל-חיים.

הת'ר באר, מנהלת עמיתה של מחלקת זכויות הנשים בארגון Human Rights Watch, אמרה שמדינות שמסייעות כלכלית הבטיחו לשפוט את טליבאן על פי פעולתו, אבל הסיכון לרעב מותיר להם מעט ברירה והן יצטרכו לבסוף לתת את הסיוע בכל מקרה. "הטליבאן מחזיק את האפגנים כבני ערובה ומשחק 'צ'יקן' עם הקהילייה הבינלאומית", אמרה.

חולים רוכשים חומרי הרדמה לניתוח

כ-2,300 בתי חולים ומרפאות באפגניסטן היו תלויים במימון זר לפני השתלטות הטליבאן. רק 17% מהם פועלים כעת במתכונת מלאה, וב-64% מהם חסרים תרופות חיוניות, כך אמר ריצ'רד ברנאן, מנהל חירום אזורי של ארגון הבריאות הבינלאומי. הסיוע הבינלאומי היה אחראי גם לתשלום שכרם של עשרות אלפי רופאים, אחיות ומורים, שנאבקים כיום להתקיים.

בהראט, מרכז חלוקת המזון בחירום לתינוקות בתת-תזונה קיצוני, שמנוהל על ידי רופאים צרפתיים מהארגון "רופאים ללא גבולות" מלא עד אפס מקום, והיה צריך להרחיב את יכולת הקליטה. אל המרכז מגיעים תינוקות עם מצוקה נשימתית, מיובשים ובמצב של הלם. אימהותיהם אוכלות כל כך מעט שהן לא מצליחות לייצר חלב.

בבית החולים המחוזי בהראט, אנשי הצוות איימו להתפטר אחרי שלא קיבלו שכר במשך ארבעה חודשים. לבית החולים הממשלתי נגמרו אפילו תרופות נפוצות כמו אנטיביוטיקה ומצרכים בסיסיים כמו כפפות-מנתחים ותחבושות וישנו מחסור בחמצן. חולים צריכים לרכוש בעצמם את תרופותיהם, את חומרי ההרדמה וציוד אחר הנחוץ לניתוחים.

"אני מקווה שלא נגיע למצב שהיה לפני 25-30 שנה, כשבפועל לא היו מרפאות במדינה", אמר ד"ר מוחמד עארף ג'לאלי, מנהל בית החולים. "אנחנו עלולים לאבד כל מה שבנינו".

במחלקה האורתופדית, עבדול רחמן שוכב על מיטה עם סיכות שבולטות לו מהרגל, לאחר שנורה בזמן שגנבים שדדו ממנו את האופנוע שלו. הפצע הזדהם והרופאים אמרו לרחמן, אבא לשבעה ילדים, שכעת יכול להיות שהם יהיו חייבים לכרות את רגלו. "אם יקטעו לי את הרגל, אף אחד אחר לא יפרנס את המשפחה שלי", אמר רחמן, פועל בן 37. "מה יקרה לילדים הקטנים שלי?"