ירח הדבש של הסכמי אברהם עלול להסתיים בבוררויות לסכסוכים ללא מוצא

שנה פלוס להסכמי אברהם, וברור כי הסכמים אלה הצמיחו מסחר ישראלי-ערבי ענף וכבר בכך הם מגשימים חלק מהציפיות שנתלו בהם. בלתי נמנע שחלק מהמסחר יוליד סכסוכים, ואלה יגיעו ברוב המקרים לבוררויות בינלאומיות כנהוג במסחר בינלאומי. מימוש מלא של הפוטנציאל המסחרי של ההסכמים יתאפשר רק אם פתרון המחלוקות שיגיעו לבוררויות אלה יהיה במסגרת הליך הוגן ויעיל. אחרת, היקף המסחר לא יוכל להגיע למלוא הפוטנציאל המצופה.

כמשל, אפשר להסתכל על המסחר בין ישראלים ופלסטינים. בעשור הקודם, הוקם מוסד בשם מרכז ירושלים לבוררות (JAC), שנמניתי עם חבר שופטיו, שהיה מיזם משותף של לשכות המסחר הישראלית והפלסטינית בחסות לשכת המסחר הבינלאומית, ונועד להתמודד עם האתגר של יישוב הוגן ויעיל לסכסוכים מסחריים בין עסקים ישראלים ופלסטינים. היקפי המסחר בין ישראל והגדה המערבית עמדו אז על כ-4 מיליארד דולר בשנה. ההערכה הייתה שמדובר בנתון נמוך בהרבה מפוטנציאל המסחר, ושהסיבה לכך הייתה היעדר מנגנון מוסכם ליישוב סכסוכים.

גם לישראל וגם למדינות ערב יש ניסיון כאוב עם בוררויות בינלאומיות. לישראלים מספיק להזכיר, למשל, את בוררות טאבה (1988) שבה גברה מצרים על ישראל בסכסוך על תוואי הגבול; ואת פסק הבוררות משנת 2015 שהטיל על ישראל לפצות את איראן ב-1.1 מיליארד דולר עבור נפט שנרכש באמצעות מיזם משותף (קצא"א) טרום המהפכה האיראנית (ישראל לא שילמה את הפיצוי, בטענה כי פסק הבוררות סותר את דיני הסחר עם מדינות אויב).

אשתקד הוגשה לבית הדין לבוררות בהאג תביעה של הרשות הפלסטינית נגד ישראל, הדורשת החזר הכנסות ממסים לכאורה על-פי הסכמי אוסלו בהיקף של מיליארדים. בעולם הערבי נתפסה בוררות בינלאומית במשך עשרות שנים כמערכת שיפוט מוטה שבה משתמש המערב על-מנת להשיג שליטה במשאבי הנפט הערביים, כמעין מנגנון שליטה קולוניאליסטי בלבוש פוסט-קולוניאליסטי. על אף שאלה הם מקרים של סכסוכי משפט בינלאומי פומבי שבין מדינות, הם מספקים הקשר לאתגרים הצפויים בין צדדים פרטיים שידונו על-פי המשפט הבינלאומי הפרטי, וביניהם חשדנות כלפי המערכת ופסיקות תקדימיות שנותנות משקל נמוך לפסקי בוררות בינלאומיים.

הנורמה בעולם הערבי חורגת מהקונצנזוס הבינלאומי

אי לכך, חברות ישראליות שעושות עסקים עם חברות משוקי הסכמי אברהם, צריכות להיות מודעות לכך שאם תצטרכנה בעתיד להגיע לבוררות בינלאומית, הליך עם צדדים ממדינות אלה עלול להיות שונה מהמוכר להן בהקשר המקומי והבינלאומי. השוני עשוי לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובלתי צפויות, בדגש על השפעתם ותחולתם של דיני השריעה.

לדוגמה, אמנת ניו יורק בעניין הכרה בפסקי בוררויות ואכיפתם מאפשרת, כחריג, אי-אכיפה כאשר פסק הבוררות סותר את "תקנת הציבור" - מושג כללי שמבטא תפיסות יסוד חברתיות. בפועל, חלק ממערכות המשפט המוסלמיות עושות בחריג זה שימוש לצורך אי-אכיפה של מה שהן מפרשות כהפרת דיני השריעה.

למשל, ידועים מקרים שבהם סירבו לאכוף פסקי בוררות שאכפו חוזים שכללו ריבית - מרכיב מרכזי וסטנדרטי בחוזים רבים. פרקטיקה נוספת שהתפרשה במקרים קיצוניים כמנוגדת לתקנת הציבור היא הכללתם של בוררים לא-מוסלמים בטריבונל הבוררות.

בשנת 2018 היטלטל עולם הבוררות הבינלאומית כאשר קטאר הרשיעה בפלילים וגזרה שלוש שנות מאסר, שלא בנוכחותם וידיעתם, על שלושה בוררים בינלאומיים שקבעו קביעות לא נוחות ל"צד הקטארי" בסכסוך שאחד מצדדיו היה דודו של אמיר קטאר. מעבר למקרה קיצון זה, הנורמה בעולם הערבי חורגת מהקונצנזוס הבינלאומי המכיר בחסינות בוררים מפני אחריות פלילית ואזרחית, ובשנים האחרונות מספר בוררים בינלאומיים מצאו עצמם נתבעים בתביעות אזרחיות באיחוד האמירויות בשל פסקי בוררות.

באופן כללי בתי משפט במדינות אלה נוטים להתערב בהליך הבוררות הבינלאומית בהיקף חריג בהשוואה למערכות משפט אחרות. למשל, מדינות מוסלמיות רבות מחייבות צד שניצח בבוררות להוכיח פעם נוספת את סופיותו של פסק הבורר הזר, ובכך כופים עליו הליך נוסף מייגע ויקר.

כמובן, כדי להבין לעומק את מערכות המשפט של מדינות הסכמי אברהם, צריך להכיר בדינמיות שלהן, ולדעת שדיני השריעה מורכבים ונתונים לפרשנויות מגוונות. נקודת אור היא שבשנים האחרונות יש גל של מודרניזציה בתחום הבוררות במדינות ערב, כשמלבד הצטרפות לאמנת ניו יורק, מדינות כמו בחריין ואיחוד האמירויות מחוקקות חוקי בוררות מעודכנים שמיישרים קו בהיבטים מסוימים עם העולם המערבי.

לסיכום, כמו בתחום הביטחון, שבו ראש הממשלה נפתלי בנט רואה בחזונו ברית הגנה משותפת לישראל ולמדינות המפרץ, לא מן הנמנע כי בדומה לכך יקום בעתיד גוף אזורי ליישוב סכסוכים מסחריים שיתמחה במאפיינים הייחודיים של מערכות המשפט הרלוונטיות ואתגרי הסחר באזור. אבל עד שהיקף המסחר והמחלוקות יצדיקו זאת, חשוב שישראלים שנכנסים לעסקאות עם עמיתים ממדינות הסכמי אברהם ידעו שיש צורך בהבנת ההקשר המשפטי-תרבותי של מדינות הסכמי אברהם בעת שעוסקים בניסוח חוזים, בתכנון אופן יישוב מחלוקות ובבחירת פורום הבוררות, הדין והבוררים.

הכותבת היא מרצה למשפטים באוניברסיטת איווה ובוררת בינלאומית