מפייסבוק ועד NSO: התאגידים מתחננים לרגולציה, ולמדינות נגמר הכוח

מיד לאחר העדות של עובדת פייסבוק לשעבר בסנאט האמריקאי בשבוע שעבר שיגרה פייסבוק תגובה מוזרה: היא אולי חולקת על העובדות, אבל בסייפא של הדברים קיימת תמימות דעים בינה לבין המדליפה - חייבת להיות רגולציה ממשלתית על רשתות חברתיות.

כיצד הדבר ייעשה? הדעות חלוקות: בעוד שהעובדת לשעבר, פרנסיס האוגן, דורשת פיקוח של גוף ממשלתי על קודש הקודשים של פייסבוק, אלגוריתם הפיד שלה, בפייסבוק דורשים ניטור על שיח שנאה, ובמיוחד בתקופות של בחירות.

שני הצדדים צודקים: פייסבוק, ורשתות חברתיות אחרות דוגמת טוויטר וטלגרם, משמשות כר לשיח אלים ומקטב, והגיע הזמן לאלץ אותן לנטר את המתרחש בכל השפות והמדינות בהן הן פעילות כדי למנוע שפיכות דמים. אבל קשה להאמין שארה"ב תקבל שליטה באלגוריתם של פייסבוק - הנוסחה המפעילה אותו נכתבה במשך שנים על ידי טובי המהנדסים. דמיינו מה היה קורה אם היתה נשמעת קריאה להתערב בנוסחא הסודית של קוקה קולה על מנת להפחית את מרכיב הסוכר. אף גוף ממשלתי, משוכלל ככל שיהיה, לא יוכל לעקוף את הדרך של פייסבוק למצוא את הארביטרז' שמייצר לה רווח אופטימלי.

חקיקה שכזו, אם תגיע, תהיה בגדר מעט מדי, מאוחר מדי. היא גם תדרוש שיתוף פעולה בינלאומי נרחב כפי שקרה בשבוע שעבר בתחום המס על ענקיות הטכנולוגיה - במסגרתו יוזמה עולמית חדשה קראה להעלאת מס החברות על תאגידי הענק ולחלוקה מחדש של רווחי ענקיות האינטרנט.

גם יוזמה זו זכתה באופן מפתיע לתמיכה קולנית של פייסבוק. ויש לכך סיבה: למרות שיתוף הפעולה הנדיר בין 136 מדינות, ובעיקר בין מדינות אירופה הנציות לארה"ב המגוננת, המרוויחות הגדולות מההסדר הן ענקיות האינטרנט. ההסדר החדש אינו מחייב אותן לשלם יותר מס על רווחיהן אלא לחלק אותו אחרת בין המדינות. סעיף העלאת מס החברות, אמנם ישפע על חברות הענק, אך הוא יפגע בשכבה רחבה הרבה יותר של חברות שהכנסותיהן השנתיות, מעל 830 מיליון דולר, ובמובן זה מדובר ב"צרת רבים". בינתיים, תכנון מס חדש שמטרתו העברת פטנטים ועובדים בין מדינות כדי להיערך בהתאם לתשלום מס מופחת כבר מצוי בשיח בקומות העליונות של התאגידים.

NSO ואדוארד סנודן באותו צד

פייסבוק איננה היחידה שמתחננת לרגולציה. גם חברת הסייבר ההתקפי NSO שלחה לאחרונה מכתב לאו"ם ובו היא קוראת להחיל על עצמה ועל מתחרותיה כללים חדשים המיועדים שוק הסייבר ההתקפי, שבמסגרתו מוכרות חברות פרטיות לצבאות ולמשטרות כלי פריצה לטלפונים ניידים ומעקב אחר אזרחים. קריאה שכזו שמה אותה ואת אדוארד סנודן, המדליף הגדול ביותר שקם למערכת הסייבר האמריקאית, הנחשב גם למתנגד לנחרץ של NSO, באותו הצד.

העובדה שחברות פרטיות כמו NSO וקנדירו הישראליות או אמסיס הצרפתית מוכרות נשק סייבר לצבאות ומשטרות במדינות חצי דמוקרטיות או לדיקטטורות היא בלתי נסבלת - יכולת הפיקוח שלהן על השימוש בו היא מוגבלת, ועד שנעשה בה שימוש פסול המנוגד לזכויות האדם, הדבר מתגלה רק בדיעבד. מוטב היה אילו מדינות העולם היו מונעות כליל את יכולתן של חברות פרטיות למכור כלי פריצה כה משוכללים לכל דורש, הגם אם בפיקוח מדינתי מעומעם.

הקריאה של NSO לרגולציה עולמית מהדהדת בעיקר על רקע משיכת הכתפיים בקרב הרגולטור הישראלי. משרד הביטחון, השרים וחברי הכנסת שבתחילה עוד חשבו לדון בנושא עם התפוצצות הפרשה הבינלאומית בחודש יולי האחרון, גוררים רגליים בקבלת החלטות סביב החברה הישראלית. ברובם הם נעמדים לימינה של NSO שטוענת, מצדה, שרגולציה ישראלית מחמירה יותר על התחום עשויה להביא אותה ושכמותה לעבור לקפריסין, כפי שכבר עשו חברות עוד לפניה.

אחרי הכל, למערכת הביטחון הישראלית יש אינטרס גדול להותיר את המצב על כנו: החברה משמשת כ"שגרירה של כבוד" בקרב מדינות ידידותיות לישראל ונמכרת כאתנן בתמורה לכינון יחסים עם ישראל, והיא גם העסיקה לאורך השנים בישראל מאות יוצאי מערכת הביטחון, בהם גם אלופים, תתי אלופים וסגני אלופים.

NSO פעילה בישראל אמנם תחת רגולציה מסוימת של משרד הביטחון, אך היא מתחרה כל יום בחברות שהוקמו על ידי ישראלים בקפריסין, במזרח אירופה ואיחוד האמירויות ושאינן נתונות לרגולציה שכזו. זה מה שהביא אותה לקרוא לשריף של העולם להטיל כללי משחק חדשים, ובצדק. אבל כמו תמיד, העולם שותק. סערת NSO בעיתוני הגארדיאן, הוושינגטון פוסט ולה-מונד התמקדה בחברה הישראלית ולא בשוק הבינלאומי הענק שעומד לצידה. כך נראה, שלמרות קריאתה הצודקת של NSO, העולם כמנהגו ימשיך לנהוג. חברות פרטיות - לא מדינות - הן אלה שצפויות להחזיק בשוק כלי הפריצה ההתקפיים לניידים, אשר בידיים הלא נכונות יגרמו לנזק בל ישוער לזכויות האדם.

מתאגיד - למדינה

כדי להבין כיצד החליפו התאגידים והמדינות תפקידים ביניהם, די להביט על האנשים שנבחרו להסביר את מדיניות החברות הללו. בפייסבוק, זהו ניק קלג, שעד לפני שנים מספר שימש כסגן ראש ממשלת בריטניה ומי שבצעירותו תואר כמנהיג פוליטי אידיאליסט; שרי בלייר, רעייתו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, נשכרה באחרונה על ידי NSO בתור "יועצת לענייני אתיקה". תחקיר אתר Mother Jones איתר 247 בכירי ממשל האמריקאי ועובדים לשעבר בתחומי הסייבר, הביטחון ואכיפת החוק שהסכימו להצעות שכר מפתות מאמזון במהלך העשור האחרון.

 ניק קלג. קודם סגן ראש ממשלת בריטניה, עכשיו בכיר בפייסבוק / צילום: Associated Press, Kirsty Wigglesworth

פייסבוק מתפקדת כמדינת אימפריה לכל דבר: היא פורסת כבלי אינטרנט ימיים תת קרקעיים, מפתחת אנטנות להעברה מהירה של אינטרנט מהיר במקומות שכוחי אל ומסבסדת חבילות גלישה וטלפונים במדינות נחשלות, מבלי לשלם להן מס הוגן ומבלי לנטר כיאות את השיח האלים.

בישראל, הופכות בחסות משרד האוצר גוגל ואמזון לספונסריות של שטחי האחסון והתקשורת המרכזים של המדינה. גוגל ממקמת את ישראל לצומת מרכזית בסיב האופטי התת ימי שלה בין אירופה לסעודיה ולהודו, ובשנים הקרובות היא תרשת חלקים נרחבים ממרכז הארץ בסיב אופטי בעל נפח תעבורה גדול במיוחד.

אמזון צפויה להעביר את מרבית משרדי הממשלה לענן ציבורי, ולצד גוגל, השתיים יאחסנו את הנתונים הכמוסים ביותר של מדינת ישראל. מלבד מחיר נמוך, אמינות שירות ועמידה בזמנים, אמזון וגוגל יכולות לבנות את חוות השרתים שלהן היכן שהן רוצות - כולל בשטחים מיושבים - ללא תוכנית ממשלתית שתסדיר את הבנייה המאסיבית, בין אם בחוקי הבנייה, בפריסה של תשתיות חשמל ותקשורת או בשיקולים של איכות הסביבה.

אם סין תפלוש לטייואן (וגם אם לא), יהיה זה הודות ל-TSMC

תאגיד האלקטרוניקה הטיוואני TSMC - כיום מפעל השבבים הגדול בעולם, המייצר רכיבים עבור אפל, אמזון וגם עבור חברות סיניות - הוא במובנים רבים לא רק מפעל שיש לו מדינה, טיוואן, אלא גם אימפריה בדמות סין.

המפעל מנצל את ירידת כוחה של המתחרה אינטל, את משבר מחסור השבבים בעולם ואת מיקומו הגיאופוליטי בכדי לבצר את מעמדו בשוק ולשחק תפקיד מכריע ביחסים בין ארה"ב לסין. אפל - חברה שבדרך כלל אינה יוצאת מגדרה - נאלצה לבקש קדימות בתור לייצור השבבים שלה; מדינות כמו ארה"ב וסין מתחננות שזו תבנה אצלן את מפעל השבבים הבא שלה; ורק לאחרונה שלח נשיא התאגיד איום תקיף כלפי סין כי פלישה צבאית לטייואן תביא לעצירת הייצור, דבר שיגרור משבר עולמי כלכלי חריף.

אם סין תפלוש לטייואן, יהיה זה הודות ל-TSMC. ואם היא תמנע מכך, יהיה זה גם בזכות תאגיד הענק. אין פסול בתאגידי ענק: בהתמודדות עם מגיפת הקורונה, השותפות בין התאגידים הוכיחו שגוף רגולטורי חזק יחד עם תמריץ פרטי יעילים בהפצת חיסונים ומציאת תרופות למגיפה. תקנות החירום של רשות המזון והתרופות האמריקאית, לצד ההגנה מתביעות רשלנות רפואית לחברות הועילה לפיתוח מהיר ואפקטיבי יותר של חיסון. גוגל ואפל הניחו בצד את היריבות ביניהן בשנה שעברה לטובת מיזם משותף עם ארגוני בריאות ב-40 מדינות המאפשר לשלוח התראות על חשיפה לקורונה.

המירוץ לחלל גם הוא עבר לידיים פרטיות, והוא זוכה תדיר לביקורת על כך שהוא משרת מסעות תיירות למליארדרים, אולם אגב כך, מפתחות ספייס אקס, בלו אוריג'ין ו-וירג'ין גלקטיק רכבי חלל ושיטות הנעה חדשניות שמאומצות בסופו של דבר בסוכנויות החלל הלאומיות ומאתגרות אותן.

העיתונאי הבריטי בן שוט הציע רק לאחרונה להעניק לגוגל, פייסבוק ואמזון ודומותיהן מושב באו"ם. לדבריו, וולמארט מעסיקה עובדים בכמות הדומה לאוכלוסיית בוצוואנה, השווי של פייסבוק גדול מהתל"ג בברזיל, ואילו צי המטוסים של פדקס גדול פי חמישה מזה של אייר אינדיה. תאגידים כמו פייסבוק וגוגל מודעים לכוחם, והם מנהלים דיון נוקב עם פוליטיקאים וגופים ממשלתיים בכל מדינה ומדינה. אולי אין צורך להרחיק לכת עד כדי כך בכדי לתת להן מושב באו"ם, אבל הגיע הזמן שגוף בין מדינתי ייצג את האינטרסים שלהן אל מול הפייסבוק, הגוגל, האמזון וה-TSMC של העולם.