מחאת המתמחים: דרוש שינוי, אבל מושכל

ביוני 2021 פורסמו מסקנות הוועדה לבחינת עבודת הרופאים, שסיכמו חודשים של דיונים להם היו שותפים סטז'רים, מתמחים, מומחים צעירים וותיקים, מנהלי מחלקות ובתי חולים, וראשי איגודים רפואיים.

היה לי הכבוד להיות שותף בוועדה, ולרכז יחד עם פרופסור גידי פרת את תחום רפואת הילדים.

הוועדה המליצה על נושאים רבים וחשובים, המהותיים לשיפור הרפואה בישראל. אך לצערי, רובם לא תפסו את הכותרות. המלצנו לתקנן את מקצוע עוזר הרופא ולהגדיל בתוספת משמעותית את כוח-האדם הפקידותי בכדי להפחית את העומס על הרופאים המטפלים. הומלץ לשפר את תנאי העבודה, יחד עם סביבת העבודה, של הרופאים המומחים, תוך התייחסות מיוחדת למומחים הצעירים. ציינו, שיש למצוא פתרון יעיל להסעות מתמחים בסיום תורנות ובתחילתה. גובשו המלצות לטיפול ומניעת הפער המתמשך בין רפואה המרכז והפריפריה. נושאים אלו חשובים לא פחות מקיצור התורנויות.

ולעניין קיצור תורנויות המתמחים: ברור שתורנות של 24-26 שעות קשה מאוד ויש לשאוף ככל שניתן לקצר את משך התורנות או לשנות את מתכונתה. חשוב להבחין ולהבדיל בין ההתמחויות השונות, כל מי שיחפש מודל אחיד יחטא לאמת. כפי שקבעה הוועדה, יש צורך במודל מתאים לכל מקצוע. בכירורגיה לדוגמה, נדרשים המתמחים להספיק סילבוס של ניתוחים, וקל יותר ליישם התמחות מבוססת תוצאים. לעומת זאת, ההתמחות במסלול רפואה פנימית, ילדים, או משפחה שונות מהותית מכירורגיה, ולכן מודל אחיד ייפגע בהכשרה.

חשוב להבין, כי בכל מתווה של קיצור תורניות המשכיות הטיפול תיפגע ולו בשל העובדה שיתקיימו יותר 'העברות מקל' בין רופאים. ברור כי עלינו ללמוד כיצד 'מעבירים מקל' בצורה מיטבית, על מנת למנוע פגיעה במטופלים.

בהינתן כל זאת, המלצת תת הוועדה ברפואת ילדים הייתה לעבור למודל תורנות מקוצר של 16 שעות תורנות יחד עם שעתיים חפיפה. אולם כדי לעשות זאת, יש צורך בשלבים הבאים:

הקצאת תקנים: בישראל יש כ-30 מחלקות ילדים ב-24 בתי חולים. בכל יום יש כ-120 עמדות תורנות שמכסות את מחלקות הילדים, הפגיות, המחלקות לרפואה דחופה, וטיפול נמרץ לילדים. רוב רובם של התורנים עובדים היום בבקרים, ובמידה ויגיעו לתורנות רק משעות אחר הצהרים, ייווצר פער של לפחות 100 רופאים, למערכת החסרה כוח-אדם גם היום. על מנת להתגבר על פערי כוח-אדם בעשרת בתי החולים בפריפריה בהם אמורה להתחיל תוכנית קיצור התורנויות, רק למחלקות הילדים דרושים כ-30 תקנים.

איוש תקנים: במידה ויוקצו בבת אחת עשרות תקנים לכל המחלקות, ברור שיאוישו תחילה המחלקות במרכז, והפערים בין הפריפריה למרכז יגדלו עוד יותר. לכן נכונה לדעתי החלטת משרד הבריאות, להקצות את התקנים הראשונים למחלקות בפריפריה. כמובן שיש להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה בארץ ואת מספר השדות הקליניים, ללא פגיעה באיכות הלימודים בישראל, שהיא מהגבוהות בעולם. אחת הדרכים לעשות זאת, היא לקבל סטודנטים ישראלים במקום סטודנטים אמריקאים, תוך שיפוי האוניברסיטאות על ההפסד הכספי הניכר שייגרם להן בעקבות שינוי זה.

התאמת ההכשרה: כמטופלים, איננו רוצים שייטפל בנו רופא עייף, אך בוודאי איננו רוצים להיות מטופלים של רופא שלא קיבל הכשרה מספקת. בדיון בין המועצה המדעית לאיגודים השונים, יש למצוא פתרון להשלמת ההכשרה, החל משינוי בתוכנית ההתמחות, וכלה בהארכתה. אין להתחיל במתווה קיצור התורנויות, לפני שיש תוכנית ברורה וסדורה כיצד עושים זאת.

לסיום, על כולם, מהמתמחים עד המנהלים, להבין שהשינוי יצא לדרך, ומה שהיה כנראה לא יהיה עוד. השינוי חייב להיות הדרגתי ומושכל, מהסיבות שתיארתי. כולי תקווה שהמתמחים לא יממשו את האיום בהתפטרות, שכן התפטרות הינה צעד האחרון, המבוצע לאחר התעלמות מכלל הדרישות, ואילו כאן קורה בדיוק ההפך.

הכותב הוא מנהל מחלקת ילדים בבית החולים שמיר (אסף הרופא) ויו"ר פורום מנהלי מחלקות הילדים בישראל