"האם חשבתי שתהיה לי חברה בשווי מאות מיליוני דולרים? אני לא רוצה להישמע מגלומן, אבל כן"

אישי: בן 30, נשוי לנוי, גר בניו יורק.
מקצועי: מייסד ומנכ"ל OpenWeb, פלטפורמה לשיפור איכות השיח ברשתות החברתיות

אני: "אקטיביסט. בחרתי ביזמות כי אני אוהב לבנות דברים וחשוב לי להשפיע. בעולם של היום זה דבר מורכב".

משפחה: "גדלתי ברמת השרון לאבא רופא ואמא שחקנית (רובי פורת-שובל), שהם המזל הכי גדול שהיה לי. בגן, כשכולם התאמנו על כתיבה, ההורים שלי לקחו אותי לבדיקות וכך גילינו דיסלקציה חמורה. הם תמכו ואהבו אותי, היו הגב שלי ותמיד אמרו לי שאצליח בדרך שלי".

ילדות בפיזיותרפיה: "בגיל שנתיים זיהו אצלי מחלת ניוון שרירים בשם קווסאקי, הייתי המקרה הראשון בישראל. כולם חשבו שזו שפעת, עד שרופא מקנדה הסתכל לי על כפות הידיים והחליף צבעים. הייתי רק בן שנתיים והיו לי כפות ידיים ממש קשות, כמו של פועל בניין. אושפזתי לתקופה ארוכה וכל ילדותי עברה בפיזיותרפיה. הבעיה הכי קשה היא שאני כמעט לא יכול לכתוב ביד, אין לי גם תעודת בגרות - הידיים שלי פשוט שרפו בבחינות. הקלדה, לעומת זאת, הרבה יותר קלה לי".

טראפיק בגיל 12: "בעיית המוטוריקה העדינה היא הדבר הכי טוב שקרה לי, כי נתנו לי אישור להקליד בשיעורים. בכיתה ישבתי מאחורה עם מחשב IBM ישן ומגושם. כך התחלתי לבנות צ'טים ופורומים, בגיל 12 כבר היו לי אתרים עם טראפיק די גדול. בנוסף לדיסלקציה יש לי בעיות קשב וריכוז, כך שסבלתי בטירוף. ניסו לדחוף לי את כל הריטלינים שבעולם, אבל זה לא עזר".

נוי: "אנחנו מכירים מגיל 16 בערך, היא הייתה החברה הכי חכמה והכי יפה של חברה משותפת. ניסיתי להתחיל איתה המון פעמים, עד שיום אחד הצלחתי לשכנע אותה לצאת לדייט, ובו אמרתי לה שאני רוצה שתהיה אמא של הילדים שלי. נוי תומכת ותמיד לצידי, היא הדבר הכי טוב שקרה לי. אין לנו ילדים, אבל אנחנו רוצים הרבה".

SPOT.IM: "הקמתי את החברה שעסקה בבניית קהילות רשת בגיל 21. הרגשתי שאין לי ברירה כי לא הייתה לי תעודת בגרות. זה מה שידעתי לעשות. גם חששתי שאם ישלחו אותי עכשיו לאיזו אוניברסיטה אני פשוט אכנס לדיכאון קליני. וכל כך אהבתי את עולם הקהילות ברשת - אז למה לא?".

אופן ווב: "שינינו את השם ל-OpenWeb לפני שנה וחצי ומיתגנו מחדש. המשימה שלנו כיום היא לשפר את השיחות באינטרנט, להילחם בשנאה ובפייק-ניוז. יש לנו יותר ממאה עובדים בישראל ובארה"ב, עד היום גייסנו כ-70 מיליון דולר. כשעברנו לניו יורק התחלתי לבנות את המוצר עם האנשים של ה'וול סטריט ג׳ורנל' וה'ניו יורק טיימס', לא חלמתי בחיים שאעבוד איתם. התחלנו במודרציה של התגובות באתרים, מאז התפתחנו ואנחנו עובדים עם יותר מאלף פאבלישרס מהשורות הראשונות, בהם יאהו, פוקס ניוז ו-TechCrunch.

פייק ניוז: "חתמנו על שיתוף פעולה עם GDI, הארגון הטוב בעולם בזיהוי פייק ניוז, כדי לוודא שלא נעבוד עם אתרים שהם או המשקיעים שלהם מעודדים את זה. זה לא רק התוכן שאתה כותב, אלא גם מי הם הספונסרים שלך ומה האינטרסים שלהם".

הגשמה עצמית: "אופן ווב היא חברה פרטית וברור שנרצה להנפיק. האם חשבתי שתהיה לי חברה בשווי מאות מיליוני דולרים? אני לא רוצה להישמע מגלומן, אבל כן. גדלתי בידיעה שצריך להילחם כדי להשיג דברים, שהזמן שלי כאן מוגבל ואני רוצה להשיג את המירב. זה לא עניין של כסף, אלא הגשמה עצמית. אני גם מאוד ציוני: אני רוצה לבנות את חברת האינטרנט הכי גדולה בישראל ולהעסיק אלפי עובדים בארץ".

המועדון הישראלי: "יש לי חברים יוניקורנים וזו גאווה גדולה. ישראלים זה עם לוחמני, עם סכין בין השיניים. משמח שעוד כסף זורם לישראל, שעוד משפחות מתעשרות, ובעיקר, שאנחנו בונים חברות טובות. להבדיל מבועת הדוט.קום בתחילת שנות האלפיים, יש פה חברות שעושות דברים אמיתיים, שמשנות תעשיות".

בעוד עשור: "אני מניח שיהיו לנו עשרות אלפי עובדים ומשרדים בכל העולם. נהיה אחת החברות הכי גדולות באינטרנט, לצד גוגל או פייסבוק. ניסו ללחוץ עלינו מספר פעמים למכור את החברה, אבל זה לא מעניין אותי. יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה".