הקמת הוועדה לרגולציה על הרשתות: פופוליזם ופוליטיקה עלולים להחזיר את הגלגל לאחור

ההכרזה על הקמת ועדות במשרדי המשפטים והתקשורת לבחינת רגולציה על הרשתות החברתיות היא שלב דרמטי בהבנה שמתגבשת כבר תקופה במשרדי הממשלה וכנראה בציבור כולו: מישהו צריך סוף סוף לקחת אחריות על מה שקורה לאזרחי ישראל ברשתות החברתיות, והמישהו הזה לא יכול להיות תאגידי הענק שמנהלים אותן.

זוהי תובנה חשובה, אותה מגלות בהדרגה מדינות רבות בעולם. אך כגודל ההזדמנות, גודל הסכנה. דריסת הרגל של המדינה ב-"כיכר העיר החדשה" והתערבותה בשאלות רגישות של צנזורה ותכנון אלגוריתמי הן מסוג המקרים בהם רגולציה גרועה עלולה לגרום יותר נזק מהיעדר רגולציה. הנה שלוש עצות למקבלי ההחלטות, ביניהם השרים יועז הנדל וגדעון סער. במה לעסוק, מאילו מוקשים להיזהר, וכיצד יוכלו לייצר לטובת כולנו סביבת רשת בטוחה יותר.

תחילה, זכרו כי "לרסן את פייסבוק" זו סיסמה יפה, לא תוכנית עבודה. עליכם להבין שיש כאן אוסף של בעיות ונזקים חברתיים שצריך לתת להם מענה.

בהתבסס על מה שראינו במדינות אחרות, גם בישראל העניין יגלוש במהרה לשיח של ימין ושמאל. בימין העמוק מסתובבת הטענה שהענקיות מעמק סיליקון מנסות לקדם סדר יום ליברלי על ידי הטלת צנזורה על דוברים ימניים. משמאל, התבסס נראטיב לפיו החופש המוגזם ברשתות תורם לחיזוק ימין פופוליסטי הנשען על דיסאינפורמציה והפחדה.

הסוגיה של צנזורה פוליטית היא מרכיב קטן באתגר שבפניכם, לא מאוד משמעותי עבור רוב הישראלים. במקום זאת, נסו לחשוב על התופעה כולה כמייצרת סוגים שונים של נזקים חברתיים. תחילה, נזקי המסר, התוכן שכולנו נחשפים אליו. הרשתות מפיצות ומהדהדות כל מיני מסרים ופרסומים רעילים-הסתה לאלימות, דיסאינפורמציה, שנאה פוליטית ועוד. למדינה אין יכולת זהה להתערב בתכנים הללו, ויש לייצר רגולציה שונה של תכנים שונים לפי קריטריונים ברורים.

עליכם לתת את הדעת גם לנזקים שגורם המדיום עצמו. המודל העסקי של הרשתות גורם לפגיעה חמורה בפרטיות שלנו ומעודד התמכרות לשימוש בפלטפורמות, במיוחד בקרב בני נוער, שהפכו כתוצאה מכך לדיכאוניים, בודדים ובעלי דימוי עצמי נמוך מאי פעם.

לבסוף, הכוח הפוליטי של הרשתות. אם נחזור לדימוי "כיכר העיר", הרשתות הן שומרי הסף: הן מחליטות מי ייכנס ומי יישאר בחוץ. זהו כוח פוליטי משמעותי ועל המדינה לדאוג לכך שהוא לא יופעל בשרירותיות, בלא שקיפות, ותוך דריסת כללים בסיסיים של הגינות. הוכח ממחקרים רבים שהרשתות לא ידאגו לכך בעצמן, זה תפקידכם.

שנית, היזהרו מפופוליזם. אנחנו נמצאים בתקופה שהאנרגיה הציבורית נעה נגד הרשתות החברתיות והופכת אותן לרשע התורן. נכון, הן הרוויחו את זה ביושר. אך עליכם לא להיכנע לרוחות התקופה, ולזכור שהרשתות הן מקור חשוב להרבה טוב. בעלי עסקים קטנים שמגיעים לקהלים חדשים, קבוצות שוליים שמצאו דרך לחדור לשיח הציבורי, קהילות חדשות שנבנו ותרבות צרכנית נבונה שמקטינה פערים בין תאגידי הענק לצרכן הקטן. התערבות רגולטורית צריכה לבחון היטב כיצד אפשר למזער את הסכנות מבלי לעקור את כל הטוב הזה.

ועצה שלישית, גלו יצירתיות ואומץ. יהיה מי שיגיד שהמשימה גדולה עליכם. פייסבוק, טוויטר ויו-טיוב הן פלטפורמות בין-לאומיות, ורגולטורים בארצות-הברית ואירופה פועלים כיום במרץ רב לרסנן. מה כבר ישראל הקטנה יכולה לעשות? האמת היא שיש לכם בידיים הרבה כלים אפקטיביים.

יש לשנות את מודל האחריות המשפטית של הרשתות על תכנים שמתפרסמים בפלטפורמות. פטור מוחלט הוא גורם מרכזי להכתמת השיח ברשת. מנגד, להטיל על פייסבוק אחריות לכל פוסט שמתפרסם בה הוא פתרון פופוליסטי שיביא כליה על המדיה החברתית. בין שני הקצוות הללו, יש פתרונות שמתמרצים תגובה מהירה לפרסומים מזיקים בהם האחריות מחולקת בין הרשתות, המשתמשים ומוסדות המדינה.

בנוסף, זכותכם וחובתכם כנאמני הציבור לדרוש יותר שקיפות בפעילות הסינון וניטור התוכן של הרשתות ובצורה בה תכנים מסודרים בדפי המשתמשים. כיצד לעשות זאת? זכרו כי קיימים פערי כוח ומידע בין המשתמש הבודד לבין הרשתות. המדינה יכולה לעזור בהעצמת האזרח על ידי חיוב החברות למנות נציב קבילות ציבור או לחלופין למסד מנגנון כזה מטעם המדינה.

אנו מצויים בשעה חשובה בעיצוב מערכת היחסים בין המדינה, האזרח ותאגידי האינטרנט. לאומת הסטארט-אפ אינטרס לאומי לקדם מערכת יחסים בריאה שתאפשר סביבת רשת בטוחה לצד כלכלת אינטרנט משגשגת. אפשר וצריך שהפתרונות שלה ישמשו השראה ליתר מדינות העולם.

הכותב הוא חוקר משפט וטכנולוגיה במרכז פדרמן לחקר הסייבר באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במרכז לחדשנות באוניברסיטת Duke