הגיע העת שהממשלה תפעל להוציא אותנו באמת מהפקקים

יש קונצנזוס רחב שהתחבורה העתידית בישראל היא תחבורה ציבורית ושהנתח של הנסיעות ברכב פרטי ילך ויקטן. המסות הגדולות של הנסיעות יבוצעו באוטובוסים בקווים קבועים, רכבות ומטרו. במקביל צפוי לגדול גם השימוש בתחבורה ציבורית גמישה, ברכב שיתופי, במיקרומוביליטי ובהליכה. הסיבה לכך היא שהגיאוגרפיה של ישראל והמגמות הדמוגרפיות לא מאפשרים תנועה יעילה של כל האוכלוסייה במכוניות פרטיות. טכנולוגיות עתידיות כמו רכב אוטונומי ומוניות רובוטיות לא יגדילו באופן דרמטי את הקיבולת האפקטיבית של רשת הכבישים ולא יהיה מנוס מהגדלת השימוש בתחבורה ציבורית.

מקבלי ההחלטות בתחום התחבורה בישראל כבר מבינים זאת ומקצים יותר ויותר משאבים לתחבורה ציבורית אבל ההשקעות עד התעלמו לרוב ממצב החירום התחבורתי. התוכנית להשקיע כאן מאות מיליארדים בעשורים הקרובים כדי לבנות רשת מסילתית ומטרו בגוש דן, הייתה עשויה להיות סבירה אם היו מתחילים בה לפני 30 שנה. כרגע, חוסר התפקוד של רשת התחבורה הוא צוואר בקבוק למשק הישראלי שחייבים לשחרר אותו בהקדם.

פתרון בר ביצוע בתקציב הקיים הוא הסטת המשאבים שמושקעים כעת בהקמת רשת מסילתית לשדרוג של מערכת האוטובוסים. נדרשת הגדלה משמעותית של צי האוטובוסים, הכשרה וגיוס של נהגים, הקצאה של נתיבי תחב״צ, גם על חשבון נתיבים שמשמשים כעת רכב פרטי. תכנון מחדש של מערך הקווים באופן שיאפשר להפעיל מספר רב של אוטובוסים רבי קיבולת בתדירות גבוהה במסדרונות הראשיים ואוטובוסים קטנים יותר שישמשו להזנת קווים אלו. מערכת כזו תספק שרות טוב יותר מהקווים הארוכים והאיטיים מדי שמופעלים כיום.

בעתיד ניתן יהיה לשדרג בהדרגה את מערכת האוטובוסים ולהביא אותה לרמת שירות שאינה נופלת מהרמה של רשת מסילתית. ניתן לעשות זאת על ידי הפרדה בין נתיבי התחבורה הציבורית לנתיבי הרכב הפרטי, שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לתאם ולמנוע באנצ'ינג (התקבצות של אוטובוסים ביחד), ניהול של הרמזורים כדי לתת עדיפות לאוטובוסים ובעתיד הפרדה מפלסית של הנת״צים בצמתים. בשנים הקרובות נראה אוטובוסים ומיניבוסים אוטונומים תחילה במסלולי הזנה שכונתיים קצרים ואיטיים יחסית. הטכנולוגיה הזו כבר כמעט מוכנה לתחבורה ציבורית עירונית.

במקביל, הגיע העת לעבור לשימוש באוטובוסים חשמליים. הטכנולוגיה זמינה על המדף כבר עשור. שימוש באוטובוסים עירוניים חשמליים נכון סביבתית, וכלכלית והוא יקטין התנגדויות של תושבים לפריסה של קווי הזנה בתוך שכונות וישובים קטנים. במכרזים האחרונים, באשכולות עירוניים, משרד התחבורה כבר דורש מהמפעילים לשלב באופן חלקי אוטובוסים חשמליים אבל אין כיום סיבה לאפשר לאוטובוס עירוני או פרברי אחד נוסף שמונע בדיזל לעלות על הכביש.

כל האמצעים האלו יצרו אלטרנטיבות ראויות לנסיעה ברכב פרטי אבל לא יעלימו את הפקקים. שיווי המשקל ברשת כבישים עמוסה מתרחש כאשר יש שימוש יותר ולכן הוא אינו יעיל. הדרך היחידה למנוע את הפקקים היא באמצעות אגרות גודש שיווסתו את התנועה. אגרות גודש יכולות אף להגדיל מעט את הקיבולת האפקטיבית של רשת הכבישים כי במצב של גודש קיצוני הקיבולת יורדת. המעבר הצפוי להנעה חשמלית של מכוניות פרטיות מעלה צורך ויוצר הזדמנות חד פעמית לרפורמה במיסוי על רכב. כדאי לנצל אותה כדי למסות את הנסיעות במכוניות במקום את הבעלות עליהן. עם זאת צריך לקחת בחשבון שלאגרות גודש יש היתכנות פוליטית רק אם הן יוטלו לאחר יצירה של אלטרנטיבות למכונית הפרטית.

הכותב הוא ראש מכון שלמה שמלצר לתחבורה חכמה וראש המחלקה להנדסת תעשייה באוניברסיטת תל אביב