פרופ' דיטר הלם (Helm), כלכלן המלמד באוניברסיטת אוקספורד, הוא אחד ממומחי האנרגיה המובילים בבריטניה. הוא ייעץ לממשלה, זכה לתואר אצולה על שירותו לציבור, וחיבר שורת ספרים בנושאי אנרגיה וסביבה. באחרון שבהם, Net Zero ("אפס פליטות נטו"), הוא מנסה לענות על השאלה הבוערת של זמננו: "איך אנחנו יכולים להפסיק לגרום לשינוי האקלים". אבל במקור, הוא מספר בשיחה עם גלובס, הספר שלו היה אמור להיקרא "ביזבזנו שלושים שנה".
"בואו נסתכל על ריכוז הפחמן באטמוספירה, ונשאל את עצמנו האם לאמנת האקלים של האו"ם היתה השפעה כלשהי עליו", הוא אומר, ומיד מספק את התשובה: "המציאות היא שריכוז הפחמן עלה בקצב של שני חלקיקים למיליון בכל שנה, במשך שלושים השנה האחרונות. וזה כולל את השנה שעברה" - שנת הקורונה שבה העולם נכנס לסגר אחרי סגר - "וכולל את השנה של המשבר הפיננסי. לא השגנו כלום בשלושים שנה. הייתי רוצה להאמין שעוד סיבוב של תהליך אמנת האקלים של האו"ם ישיג תוצאה יותר טובה. אבל אני בספק".
● רוח חמה או רוחות של שינוי: האם מגלזגו תצא בשורת אקלים חדשה
● בנט רוצה שישראל תהיה עמוד האש הטכנולוגי במאבק העולמי במשבר האקלים
● המשוואה שלא נשברה ושעון הפחמן המתקתק | אורי פסובסקי, פרשנות
זו גם הסיבה שאין לו כוונה לנסוע לפסגת האקלים בגלאזגו בשבוע הבא. מבחינתו, כנסי הפסגה האלה לא השיגו עד כה דבר. למה? אפשר לחפש את התשובה בפער בין האזהרות של המדענים, לנכונות הפוליטיקאים לפעול. אבל זה לא הסבר שמעניין במיוחד את הלם. יש "פגם יסודי", כהגדרתו, בכל התהליך שמוביל האו"ם.
מהי הבעיה שאתה מזהה?
"הפגם היסודי בתהליך הוא שהוא מתמקד בהפקת פחמן בתוך גבולותיה של כל מדינה, לא ב'טביעת הרגל' הפחמנית שלה, או בצריכת הפחמן שלה. התוצאה היא שאירופה נראית נפלא, ובריטניה במצב נהדר. אבל זה נובע רק מכך שהיום מייצרים את המוצרים עתירי הפחמן במקום אחר, למשל במזרח הרחוק. אין פלא שסין אחראית לשלושים אחוז מכלל פליטות הפחמן".
הלם מספר על השוואה שערך בין ייצור הפחמן של בריטניה, לצריכת הפחמן שלה, ומדגים לנו על מסך הזום איך ייצור הפחמן של הממלכה יורד ויורד, בעוד שצריכת הפחמן שלה דווקא עולה. "ועדת האקלים שלנו אומרת לממשלה שכאשר נגיע לאפס פליטות פחמן כבר לא נגרום להתחממות גלובלית. זה קשקוש מוחלט".
שינוי אקלים: איך מטפלים בסין ובהודו
למעשה, אומר הלם, המאמץ להוריד את הפליטות המקומיות לאפס עשוי לגרום לכך שבחשבון כולל, יותר פחמן ייפלט לאטמוספירה - פשוט כי הוא מעביר את הייצור למקום אחר שבו ייפלט אפילו עוד יותר פחמן. "גידול בקר הוא הדוגמה הקלאסית. למה שלא נפסיק לגדל בקר למאכל בבריטניה? זה יפסיק את כל פליטות המתאן, ויהיה נהדר. במקום זאת נוכל לייבא את כל הבשר מברזיל. היא תגדל אותו על שטחים של יערות גשם שנכרתו, וכבר לא יכולים ללכוד פחמן מהאטמוספירה, ואילו אנחנו ניראה נהדר, פנטסנטי! וזו, בתמצית, הבעיה עם מטרות אמנת האקלים".
במקום להציב יעדים לצמצום פליטות ברמת המדינה, מסביר הלם, המטרה צריכה להיות אחרת: לאפס את צריכת הפחמן. זה כבר דורש מנגנונים שיתמחרו את הפחמן שנפלט לאטמוספירה. למשל, מס פחמן שיוטל בגבול על מוצרים שיוצרו במקום אחר, בתהליך עתיר פליטות. לרעיון הזה, ממשיך הלם, יש יתרון נוסף. "כמעט כל שינוי האקלים יגיע מהמזרח הרחוק, מהודו, מאפריקה, קצת מהמזרח התיכון, ומדרום אמריקה, כתוצאה מכריתת יערות הגשם. לאירופה אין הרבה משקל בחישוב הזה. כך שאם רוצים לעשות משהו לגבי שינוי האקלים, צריך לגרום לסין, הודו, ומדינות הסאב-סהרה באפריקה לעשות משהו לגבי זה".
וזו בעיה. סין, למשל, אומר הלם, רואה בשינוי אקלים רק עוד חלק בהתמודדות האסטרטגית שלה עם ארה"ב. עוד נושא למיקוח לצד נושאים כמו עתידה של טייוואן או הסרת מגבלות הסחר. הנתיב שאותו סין מציעה כרגע, "שאנשים מאוד נלהבים לגביו", אומר הלם, הוא להמשיך להגדיל את פליטות הפחמן שלה במשך עשור, ובשלושים השנה שלאחר מכן להגיע ל"נייטראליות פחמנית".
"אבל אם מסתכלים על שיעור הצמיחה של סין, עד 2030 הכלכלה שלה תכפיל את עצמה. זו המשמעות של שיעור צמיחה של 6%-7% בשנה. תגידו לי אתם אם יש מדען רציני אחד שחושב שהתחזית הזאת מתיישבת עם התחממות של 1.5 או 2 מעלות".
הודו, לעומת זאת, מציגה גישה אחרת. "שר האנרגיה של הודו אומר למשתתפי אמנת האקלים ‘אתם כבר עברתם תהליך תיעוש, ופלטתם פחמן לאטמוספירה. ועכשיו אתם לא רוצים שאנחנו לא נהנה מהתרומה האפשרית של הנפט, הפחם, והגז לפיתוח הכלכלה, בגלל שאתם רוצים שנצמצם פליטות עוד לפני שאנחנו עוברים תיעוש. אם זה מה שאתם רוצים - תשלמו לנו'. וזה טיעון מוצדק לחלוטין".
אבל מאיפה יגיע הכסף? "החלק השני של אמנת האקלים הוא ‘קרן האקלים', שהמדינות אמורות לתרום לה מאה מיליארד דולר בשנה. זה יעד שהמדינות מעולם לא עמדו בו. ולצורך השוואה, אנחנו בבריטניה הוצאנו 300 מיליארד דולר על משבר הקורונה".
מס פחמן על מוצרים מ"מדינות מזהמות"
כך שמבחינת הלם, שני חלקי אמנת האקלים - צמצום פליטות מקומי ותרומה לקרן האקלים, לא מספקים את הסחורה. במקום זאת, הוא מציע ש"מדינות שרוצות להפסיק לגרום לשינוי אקלים באופן חד-צדדי יכולות ליישם בגבול את אותו פיקוח ואותו תמחור שהן מטילות באופן מקומי. "ואז כל המוצרים המיובאים שהפלדה שלהם מיוצרת בסין, למשל, יזכו לאותו יחס כמו אלה שהפלדה שלהם מיוצרת בבריטניה. אנחנו מטילים כיום מס של שבעים פאונד לטון שמיוצר בבריטניה, וזה למעשה סובסידיה ענקית למי שמייבא לכאן".
הלם מסביר, שאם בריטניה או האיחוד האירופי היו גובים מס פחמן על מוצרים מיובאים, למדינות המייצאות אליהם היתה מוטיבציה להטיל את מס הפחמן באופן מקומי. "זה היה יוצר קואליציה הולכת ומתרחבת של מדינות", ועוזר לדחוף גם את סין להפחית פליטות.
אנרגיה ירוקה: ללמוד מהטעות של בריטניה
מעבר לשאלה איך אפשר לגרום למדינות העולם להפחית את פליטות הפחמן, יש עוד סוגיה: איך מבצעים נכון את המעבר לאנרגיה ירוקה. השאלה הזאת עומדת בלב דיון סוער באירופה ובבריטניה בשבועות האחרונים, אחרי ששילוב של ירידה זמנית בהפקת אנרגיה מתחדשת (כתוצאה מרוחות חלשות), לצד זינוק במחירי הגז הטבעי, הביא חלק מיצרני החשמל בבריטניה לפשיטת רגל.
זה נושא שהלם מכיר היטב, כמומחה לשוק האנרגיה הבריטי - ומי שייעץ לאורך השנים לממשלת בריטניה וגם לחברות העוסקות בתחום. חלק מהדו"חות והספרים אותם חיבר, יש לומר, זכו גם לביקורת. בין היתר על תמיכתו בגז כמקור אנרגיה לתקופת המעבר לאנרגיה ירוקה, ועל כך שהוא שב וחוזה משבר אנרגיה בבריטניה. אם כי, האזהרה הזו אכן התממשה.
"הפייננשל טיימס" דיווח לאחרונה על פנייה יוצאת דופן של אחד השרים לשירות המטאורולוגי. השר, מודאג ממחסור באנרגיה, ביקש לדעת מה צפוי להיות מזג האוויר בחורף. "אסור להגיע למצב בו נושא חשוב כמו אספקת האנרגיה יהיה תלוי במזג האוויר", אומר הלם, ומתאר תרחיש אפשרי של חורף קר עם מעט רוח, שעלול להתגלגל למשבר של ממש.
"גם ספקיות החשמל החזקות יתקשו לעמוד במחירים בתרחיש כזה. זה יחייב את הממשלה להתערב, כי הפוליטיקאים לא יכולים לעמוד בכותרות על קשישים עניים שמתים מקור כי אין להם כסף לחימום - ובצדק".
איך בריטניה הגיעה למצב הזה? הלם מאשים את הפוליטיקאים הבריטים, "שנרדמו ליד ההגה". במאמר שפירסם בתחילת החודש, הוא טוען שהפרטת שוק החשמל בבריטניה נעשתה בצורה לקויה שקידשה את התחרות ואת השגת המחיר הזול ביותר לצרכן.
בריטניה נפגעה יותר משאר אירופה ממשבר האנרגיה הנוכחי, הלם מפרט, "בגלל שהלכנו בכל הכוח על מודל של רכישת חשמל בשוק סיטונאי שמבוסס על עסקאות ‘ספוט' (חוזים לאספקה מיידית) עם מעט מאוד חוזים לטווח ארוך, כפי שמקובל בגרמניה למשל. יש לנו יכולת אגירה כמעט אפסית, והרוח היא מקור עיקרי לייצור חשמל. סגרנו מהר יותר מכולם את תחנות הכוח הפחמיות שלנו, והגז נשאר הדלק היחיד לייצור חשמל כאשר אין רוח".
מה התוצאה?
"זה אומר חשיפה גבוהה מאוד של בריטניה למשברים. זה קצת דומה למה שקרה במשבר האשראי העולמי", אומר הלם. הוא מזכיר את פשיטת הרגל של בנק Northern Rock, שבמקום להסתמך על המודל המסורתי של לקוחות קמעונאים שמפקידים את כספם בבנק, עבר להסתמך על מימון לטווח קצר בשוק הסיטונאי, שיכול להתייבש בין לילה. זה מה שקרה לספקי האנרגיה הבריטים, שמצאו את עצמם ללא יכולת לעמוד בזינוק המחירים של שוק הגז הסיטונאי.
זה לא היה הכרחי. ספקי החשמל הפרטיים, מסביר הלם, יכלו לבטח את עצמם, אילו היו רוכשים חוזים עתידיים על מחיר הגז. "אבל במקום זאת, הם העדיפו להמר על ירידת המחירים". בפועל, הם נאלצו לשלם בחודש שעבר מחירי שיא, של כמעט פי 20 יותר מהמחירים בתחילת משבר הקורונה. הבעיה מבחינתם היתה שהם לא יכלו להעלות מחירים. מחירי החשמל הביתי בבריטניה נקבעים בכל פעם לחצי שנה קדימה - כך שהספקים נקלעו בין הפטיש לסדן.
"ולכן רבים מהם פשוט פשטו את הרגל" אומר הלם. "כל מה שהרגולטור היה צריך לעשות היה לוודא שהוא נותן רשיונות לאספקת חשמל לחברות שיש להן איתנות פיננסית ויכולת לעמוד בשישה חודשים של תהפוכות מחירים בשוק. לא נורא מסובך".
אנרגיה וחיסונים: תפקיד המדינה להתערב
איזה לקחים יכולות מדינות אחרות להפיק מהמשבר בבריטניה?
"הלקח הראשון הוא שאם רוצים להתקדם מהר במעבר לאנרגיה מתחדשת, חייבים לוודא שזה לא בא על חשבון אמינות אספקת החשמל. אם מפסיקים להשתמש בפחם חייבים להביא בחשבון את ההשלכות. אנחנו לא עשינו זאת. מדינה כמו בריטניה, שבמאה העשרים היתה זקוק להספק של 70 אולי 80 ג'יגה וואט, תזדקק להגדיל את ההספק ל-120 או 130 ג'יגה וואט כדי שמשק החשמל שלה יוכל להתבסס על רוח - שכידוע לא תמיד נושבת. בעתיד תהיה לנו רשת חשמל חכמה יותר עם מוני חשמל דיגיטליים, יכולות אחסון חשמל כמו מצברים או אפילו מצברים של כלי רכב חשמליים שניתן להשתמש בהם במקרים של מחסור פתאומי, ונשתמש גם במימן. אבל כל זה נמצא במרחק של עשור. בינתיים, בטווח הקצר, חייבים לחשוב על גיבוי.
"לקח נוסף הוא שהרעיון שגיוון מקורות האספקה הוא הפיתרון לכל הבעיות, ושזה לא באמת משנה אם הגז שלך יגיע במיכלית גז נוזלי מהצד השני של האוקיינוס או משדה גז שנמצא אצלך בבית - הוא פשוט לא נכון. זה כן משנה. זה לא מספיק לצפות שתמיד תהיה לנו אספקת גז. כי האספקה עשויה להיות במחירים כאלה שמפעלים ייאלצו להיסגר, וצרכנים ביתיים ייאלצו לכבות את החימום. לכן הדרישה היא לא רק להבטיח שיהיה גז, אלא גם שהוא יהיה במחיר סביר".
האם המשבר הזה מערער את התפיסה שהשוק הפרטי הוא הפתרון? אולי הממשלה, מעבר להיותה רגולטור, צריכה לחזור למלא תפקיד מרכזי בשוק האנרגיה?
"היה לנו בבריטניה ויכוח בין רגולציה של המדינה לבין שוק חופשי. בכנות, הוויכוח הזה שטותי. תחרות אפקטיבית יכולה לעבוד רק בסביבה רגולטורית יציבה ברורה".
ומעבר לעיצוב השוק, יש את השאלה מה קורה במצבי משבר, שבהם הלקוחות פשוט לא יכולים לעמוד במחיר. במצב כזה, אומר הלם, המדינה פשוט תיאלץ להיכנס לתמונה - כי אנרגיה היא מוצר ציבורי בסיסי, "ואחרת אנשים יקפאו למות". הוא מוצא מקבילה בקורונה: את החיסונים אולי מייצרות חברות פרטיות, "אבל אנחנו מבינים שחיסונים הם מוצר ציבורי.
"כמות האספקה במערכת האנרגיה, ולכמה זמן צריכות להספיק רזרבות הגז הם דברים שחייבים להיקבע על ידי המדינה - וזו הייתה קריאת השכמה".
המשחק הכפול של ארה"ב: ביידן "רוצה להגדיל את תפוקות הנפט"
מבחינת פרופ' דיטר הלם, כל מדינה - אפילו הקטנה ביותר - יכולה להטיל מס פחמן על מוצרים מיובאים.
ומה לגבי ישראל - האם גם היא יכולה להטיל מס פחמן על מוצרים מיובאים?
"כן, זה לגמרי תואם את כללי ארגון הסחר העולמי. כל אחד יכול להטיל מסים כאלה", אומר הלם, ומזכיר שגם האיחוד האירופי יכול להטיל מס פחמן על מוצרים שמיובאים מישראל. "כך שלדעתי, עדיף להתחיל לנוע בכיוון הזה".
הלם מבקש להוסיף משפט אחרון בנושא לגבי ארצות הברית, שהצטרפותה המחודשת להסכם האקלים "יצרה הרבה התלהבות".
"צריך להיות מאוד ברורים לגבי המקום של ארה"ב בכל זה. בתקופת הנשיא ברק אובמה חל הגידול הגבוה ביותר אי פעם בהפקת דלקים מאובנים בארה"ב. הפקת הנפט עלתה מ-7 מיליון חביות ביום ל-11 מיליון. הנשיא ג'ו ביידן די נחוש לוודא שזה יקרה שוב, וגם מתחנן בפני הסעודים להגדיל את הפקת הנפט שלהם, כדי להוריד את מחירי הדלק. כך שחייבים לשאול: האם הם רציניים?".
פרופ' דיטר הלם
אישי: 64, נולד באנגליה
תפקיד: מרצה למדיניות אנרגיה ולכלכלה באוניברסיטת אוקספורד
רקורד: ייעץ לממשלת בריטניה, לאיחוד האירופי, ולחברות בתחום האנרגיה. ב־2017 פירסם דו"ח מדובר הקורא לשינוי יסודי במשק האנרגיה בבריטניה
ספרים: חיבר שורת ספרים, האחרון שבהם "אפס פליטות נטו", מציע מתווה להתמודדות עם משבר האקלים, באמצעות תמחור פחמן
עוד משהו: זכה ב־2021 לתואר אצולה
כתבות
ני"ע
