כולם מדברים על הסערה שיצר דייב שאפל. הפודקאסט הזה מתמקד בנושא פחות מוכר בפרשה

בשבועות האחרונים מתחוללת סערה תקשורתית סביב הספיישל של דייב שאפל, "The closer". הספיישל הוא האחרון בסדרה של מופעים ששאפל יצר עבור נטפליקס. גם בספיישלים הקודמים הוא לא שמר על מרחק מנושאים מעוררי מחלוקת, אבל במופע הלפני האחרון, "Sticks and stones", הוא העלה הילוך עם קטע ארוך מאוד על הקהילה הטרנסית.

בדיעבד נראה שהקטע ההוא היה רק חימום, פיתיון אפילו, עבור הקטע הנוכחי ב-"The closer" בו הוא חגג על הבקלאש, נהנה מהפרובוקציה והוסיף עוד פרשנויות, בדיחות ובנזין למדורה. פעילים בקהילה הטרנסית לא אהבו את זה, וטענו שהמופע שלו מסיט לאלימות.

בחודש האחרון אפשר לראות את ההדים של הפרשה בכל יום בטוויטר, בפייסבוק ובעיתונים. הנושא עורר דיונים על חופש הדיבור, על תרבות הביטול, על הקהילה הטרנסית, על הזכות להגדרה עצמית, ועוד נושאים לוהטים וחשובים למדי. אבל הפודקאסט המצוין "The journal", ספינת הדגל היומית של ה"וול סטריט ג'ורנל" מבית היוצר של גימלט, הוא כנראה המקום היחיד שבו הפוקוס של הסיפור הזה מתמקד דווקא בנושא הפחות מדובר, אבל גם מאוד מעניין, של ההשלכות העסקיות של הפרשה על נטפליקס.

"The journal" בוחן בכל יום פרשה אקטואלית אחרת מהזווית של הביזנס. הסלוגן של התוכנית הוא "פודקאסט על כסף, עסקים וכוח", והמשקפת שלהם אכן מפוקסת מאוד על הכוחות החבויים מאחורי הסיפורים הגדולים, ונעשה ניסיון כנה, גם אם לפעמים לא אמיץ מספיק, להראות את מאבקי האגו והשליטה מאחורי הנושאים שמדוברים בחדשות. כל הקלישאות החבוטות על לעקוב אחרי הכסף וכן הלאה מתורגמות לדוגמאות פשוטות להבנה ולסיפורים אנושיים מעניינים. דרך הנושאים האקטואליים תגלו הרבה דברים שלא ידעתם (למשל שבנטפליקס דוגלים בשיטה של שקיפות עד כדי כך שלעובדים יש גישה לתלושי השכר של הקולגות שלהם), וגם תחשפו למגוון קולות שלא תמיד נשמעים ברעש מכונות האקטואליה הטוחנות.

הפרקים הם באורך קל לעיכול של עד חצי שעה, ולפעמים הם סוגרים את הסיפור בהרבה פחות ויש בהם גם נגיעות קלות של אירוניה והומור מדי פעם כדי להקליל את הדברים ולהפוך אותם לקצת יותר רבי מימדים. בדיוק כמו הפרק על שאפל, לרוב הנושאים המדוברים נפיצים מאוד, ולכן קיימת הסכנה ליפול לציניות או חוסר רגישות, אבל בזכות קייט לינדבאו וברט קנוטסון, המנחים המעולים והידענים, התוכנית מצליחה ללכת על פי התהום הזה באלגנטיות מעוררת השתאות, אפילו כשהם מדברים על זכויות עובדים בסין.

לינדבאו היא כתבת ותיקה של ה"וול סטריט ג'ורנל", וקנוטסון הוא מעין ילד פלא של עולם העיתונות העסקית, ושניהם מנחים לסרוגין. קשה למצוא הרבה הבדלים ביניהם, אבל הסקרנות של שניהם מדבקת. הפרקים מופקים מעולה, הנושאים רותחים, התיאורים והמרואיינים צבעוניים ומושכים, והרמה היא לפי סטנדרט עיתונאי מרשים של דיוק ואיזון, כמו שאפשר לצפות כששתי ענקיות מדיה נפגשות כדי לעשות פודקאסט.

פשוט מעניין

בפרקים האחרונים הם עסקו במשבר האקלים ובבעיות של ממשל ביידן לפעול ביחס אליו, באיגוד העובדים המתהווה של פועלי אמזון, במיסוי לעשירים וכמובן גם בהצלחה של "משחקי הדיונון", כי אי-אפשר בלי לדבר קצת על "משחקי הדיונון" - אבל בניגוד לדברים שכבר שמעתם בכל מקום אחר, כאן לוקחים אתכם לעומק השאלה למה ומתי בעצם בנטפליקס החליטו להשקיע כל-כך הרבה כסף בתוכן קוריאני.

בכל יום יוצא פרק חדש, ונוסף על הפרקים הרגילים יש גם סדרת תחקירים מתמשכת שנקראת "The Facebook files", שמנחה ג'ף הורוביץ, שבוחנת לעומק מסמכים של פייסבוק שהתגלו לאחרונה. עד כה יצאו כבר שבעה פרקים שבוחנים את המסמכים דרך מגוון נושאים, מיחס מועדף לסלבס, דרך ההשפעה של פייסבוק ואינסטגרם על הדימוי העצמי של נערות ועד לסחר בבני אדם.

מעבר לכל הדברים, היתרון האמיתי של הפודקאסט הזה הוא שהוא פשוט מעניין. בלי מריחות מיותרות וטריקים סיפוריים זולים של פודקאסטים, ב-"The journal" עוסקים בנושאים מעניינים וחשובים, מזווית משמעותית ומפתיעה, הולכים על העומק בלי לבזבז את הסבלנות, ונותנים מקסימום ערך והנאה במינימום זמן.

הכותב הוא בעלים של סוכנות Down the Field המתמחה בהפקה וברכש מדיה בעולם הפודקאסטים