בין גלזגו לוושינגטון: השבוע שבו יוכרע גורלה של נשיאות ביידן

אלפי מפגינים צעדו ביום שבת ברחובות רומא, שרו את שיר הפרטיזנים המפורסם של מלחמת העולם השניhה "בלה צ'או", וקראו, "אתם G20, אנחנו העתיד".

נשיא אמריקאי זקן וכושל נחת ברומא יום אחד קודם, וסר אל האפיפיור בקריית הוותיקן. ג'ו ביידן, הקתולי השני מאז ומעולם בבית הלבן, נועד עם האב הקדוש במשך 90 דקות. הוא התעקש להעניק לו מדליה של היחידה הצבאית שבה שירת אחד מבניו, בו, שמת מסרטן לפני חמש שנים. בצאתו מאצל פרנסיסקוס הראשון, הזקן אפילו ממנו, ביידן הודיע שהאפיפיור העניק לו את הזכות לאכול את לחם הקודש ולשתות את היין במיסות של הכנסייה. מועצת הבישופים של ארה"ב רוצה לשלול את הזכות הזו, מפני שביידן תומך בזכות להפלה מלאכותית.

אין זה מן הנמנע שחנינת האב הקדוש תירשם כהישג היחיד, או לפחות הבולט ביותר של מסע הנשיא. לא ברור איזה רושם היא תעשה על האמריקאים.

לא מסע ניצחון הוא המסע הזה, המעמיד את נשיא ארה"ב במרכז הזירה הבינלאומית. בחודש התשיעי של נשיאותו, כאשר סקרי דעת הקהל מראים שהוא מן הנשיאים הבלתי פופולריים ביותר של זמננו, נשיא ארה"ב זקוק לניצחונות, באיזשהו מקום, רצוי בבית.

החבילה מתפרשת על 1,684 עמודים

הוא קיווה להגיע לרומא, לוועידת ה־20, ואחר כך לגלזגו, לפסגת האקלים, עם הישג תחיקתי מבית. הוא קיווה שעוד לפני צאתו לאירופה הקונגרס יאמץ עסקת חבילה של 1.75 טריליון דולר לרפורמה מקיפה של מערכת הבריאות, החינוך וההגירה, לצד שינויים גדולים במערכת המס והשקעות מסיביות בתקנת האקלים. החבילה מכילה 1,684 עמוד, ונקראת "פקודת השיקום והשיפור" (https://www.whitehouse.gov/build-back-better). הוא אפילו דחה את יציאתו לרומא בכמה שעות, כדי להפציר לא ביריביו הרפובליקאיים, אלא בבעלי בריתו הדמוקרטיים.

מעמדו של הנשיא פחת במידה כזאת שגם מפלגתו אינה ממהרת להיענות לו. ההתכתשות בין האגף השמאלי הפרוגרסיבי לאגף השמרני המתון של המפלגה הגיעה אל שיאים כאלה, שהניצים מכשילים חוקים שהם עצמם תומכים בהם, רק כדי לנסות ולהכריח את יריביהם לתמוך בחוקים שבהם הם תומכים עוד יותר.

חבילת הרפורמות של הנשיא היא גדולת ממדים כשלעצמה, אבל היא קטנה בחצי מן הרפורמות שבהן תמך רק לפני חודש. תקוותו לקבל 3.5 טריליון דולר נפחה את נשמתה במליאת הסנאט, מפני שלדמוקרטים יש רוב של קול אחד בלבד, ולפחות שניים מהם סירבו לתמוך.

נשאר הרבה, אבל נעלמו כמה מן המאוויים הגדולים של השמאל הדמוקרטי, כמו מעונות יום לילדים, או ביטוח שיניים ועיניים לקשישים. נשארו לעומת זאת 555 מיליארד דולר לתכניות אקלים. אילו הדמוקרטים היו מסוגלים להפסיק את התכתשויותיהם ולהצביע בשבוע שעבר, הנשיא היה יכול לענוד את 555 המיליארד על דש מקטורנו בבואו לרומא ולגלזגו. ההשקעה הזו תאפשר לארה"ב לעמוד במשימה שקיבלה עליה לפני 15 שנה: להפחית פליטה של גזי חממה ב-50% עד 2030.

הסינים אומרים: "וטוקרטיה"

"זו ההשקעה הגדולה ביותר במשבר האקלים של ארץ כלשהי מאז ומעולם", השתבח הנשיא ביום ה', לפני שעלה על מטוסו בדרך לרומא. ובלבד שהדמוקרטים יואילו להתלכד כאיש אחד וכאשה אחת, ולהצביע בעד. לנשיא מובטחת התנגדות פה אחד של כל הרפובליקאים.

ביידן הפציר בדמוקרטים. "שאר העולם תוהה אם אנחנו מסוגלים לתפקד", הוא אמר. זה מוטיב חוזר אצלו בחודשים האחרונים: הצורך להוכיח למבקרי הדמוקרטיה האמריקאית, שהיא אינה מניבה מבוי סתום קבוע. הסינים, היוצקים לעג בלתי פוסק על התנהלותה, מכנים אותו "וטוקרטיה", זאת אומרת שלטון הווטו. 41 ממאה הסנאטורים מסוגלים לא רק להכשיל חקיקה (לא כל חקיקה), אלא אפילו למנוע דיון בה.

לאמתו של דבר, לא רק הסינים לועגים לדפוסי הדמוקרטיה הזו. עקרותה נמאסת גם על בעלי ברית. אין קושי להבין את המכאניקה של העקרוּת, ממה היא נובעת ואיך היא יוצאת אל הפועל. אבל קשה להבין את הגיונה. באמריקה יש בחירות לקונגרס אחת לשנתיים, מה שהאמריקאים קוראים "בחירות אמצע הקדנציה" (mid-term) ומערכת הבחירות לנשיאות מתנהלת בה כמעט ללא הפסקה. המפלגות הפוליטיות מתקשות אפילו להעמיד פנים שהן מתעניינות במה שקורה בין בחירות לבחירות.

בחירות רבע־הקדנציה

עכשיו, להוותו של הנשיא, מתרגשות ובאות בחירות רבע־הקדנציה. אחת לארבע שנים, בשנה לא־עגולה, נערכות בחירות בשתיים מ־50 המדינות: בווירג'יניה, סמוך לוושינגטון הבירה, ובניו ג'רזי, על גבול ניו יורק. הבחירות האלה מעניקות הזדמנות למיליוני בוחרים במזרח ארה"ב להביע את דעתם על הנשיא ועל מפלגת השלטון. זה יקרה ביום ג' השבוע.

שתי המדינות האלה נוטות למפלגה הדמוקרטית. ביידן ניצח בשתיהן בקלות. בשתיהן יש מושלים דמוקרטיים, ולדמוקרטים יש רוב בשני הבתים של האסיפות המחוקקות. הסקרים אינם מאירים פנים לדמוקרטים. יש עכשיו סבירות ניכרת שהם יאבדו את כהונת המושל בווירג'יניה, שבה הם מחזיקים זה 16 מתוך 20 השנה האחרונות. הדעת נותנת שהם ינצחו בניו ג'רזי, אבל ההפרש החזוי קטן.

הפסד בווירג'יניה יהיה מפלה מכאיבה ומבשרת רעות. המושל הרפובליקאי האחרון נבחר שם לפני 12 שנה. בבית הלבן ישב אז ברק אובמה. לדמוקרטים היה אז רוב עצום בבית הנבחרים הפדרלי. שנה אחת אחר כך הרוב הזה נמחה כלא היה. אמנם אובמה חזר ונבחר ב־2012, אבל בשש השנים האחרונות של נשיאותו הרפובליקאים לא הרשו לו לחוקק, ולבסוף לא הרשו לו אפילו למנות שופט לבית המשפט העליון. הם גם הזמינו את בנימין נתניהו לנאום באוזניהם נגד מדיניות הנשיא באיראן.

רמז של ייאוש בקע מגרונו של ביידן. "אינני חושב שלשון הגזמה היא להגיד, שגורל הרוב שלנו בבית הנבחרים והסנאט ועצם נשיאותי יוכרע על ידי מה שיקרה כאן בשבוע הבא", הוא אמר.

הנשיא ואנשיו קיוו להכרעה לפני הבחירות בווירג'יניה, כדי שהצלחה תחיקתית בוושינגטון תאציל מזיווה על מועמד המפלגה לכהונת המושל. נשארו עוד 24 שעות. יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי, הכריזה: "כאשר הנשיא יירד מהמטוס, עלינו להעניק לו הצבעת אמון מן הקונגרס". היא ועמיתיה לא עמדו במשימה.

לחולשתו הפנימית של ביידן יש השפעה ברורה על יכולתו לגלות מנהיגות מעבר לים. הוא הצליח לגייס תמיכה מצד מדינות G20 ברומא למה שמכנים "מס ההכנסה הגלובלי", שיבטיח תשלום מינימום של 15% יהיה מקום מושבם של המשלמים אשר יהיה. אבל בגלזגו יישמע קולו של נשיא פצוע, המתקשה לעמוד בהבטחות הבחירות שלו, ומוּעד להיחלשות נוספת בחודשים הבאים.

"איש לא קיבל כל מה שהוא רצה, וזה כולל אותי", אמר ביידן ביום ה'. "אבל זו מהותה של פשרה. זו מהותה של הסכמה רחבה. ואת זה הבטחתי כאשר התמודדתי על הנשיאות". אבל הפשרה וההסכמה מבוששות לבוא.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny