פייסבוק מצטרפת למגרש צפוף בשחקנים שרוצים לבנות את ה"מטאוורס": התוצאה צריכה לעניין את כולנו

מיליארדרים שעשו את הונם בענף הטכנולוגיה הם חבר'ה מוזרים. חלקם מנסים לבנות עולם שדומיין בחזונות אוטופיים של העתיד, כמו ב"מסע בין כוכבים". אחרים, כמו מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, היו רוצים שנבלה כמה שיותר זמן כאן בכדור הארץ, במה שהם מכנים "מטאוורס" (metaverse). פייסבוק, ששינתה את שמה ל־Meta Platforms ביום חמישי  שעבר- או "מטא" בקצרה - היא באמת ובתמים רעיון של הכל באחד. זה כמעט כאילו שבנק גולדמן זאקס היה משנה שמו ל"קריפטו".

המושג "מטאוורס" מושאל מספרי מדע בדיוני כמו "סנוקראש" או "שחקן מספר אחת", בהם הדמויות נשארות נטועות חזק מול מסך זה או אחר, מתעלמות מהמציאות הפיזית ובמקום זה משקיעות יותר ויותר מזמנן, תשומת ליבן וכספן בעולמות מדומים הנשלטים על ידי מונופוליסטים טכנולוגיים חובקי עולם.

אם העתיד הזה נשמע מאוד דומה להווה, זה בגלל שהעולם שמציעים המנכ"לים האלו הוא במידה רבה גרסה משודרגת של האינטרנט שאנחנו מכירים. המטאוורס הוא תפירה יחד של תופעות טכנולוגיות שונות שקיימות היום - משחקי מחשב, מציאות מדומה, שיחות זום, מטבעות קריפטו, רשתות חברתיות - לשלם חדש שבו אינספור מותגים, יוצרים ומהנדסי תוכנה יכולים לפעול.

לפי צוקרברג, המטאוורס הוא הדור הבא של האינטרנט. זה יהפוך אותו לפלטפורמה כמו אלה שהיו לפניו, כולל כאלה שהן פתוחות כמו האינטרנט, ייחודיות אבל נגישות כמו "הענן" וסגורות כמו סביבת העבדוה של פייסבוק או חנות האפליקציות של אפל.

"אנחנו עוברים ממחשבי PC לרשת לטלפונים, מהודעות טקסט לצילומים ולווידאו, אבל זה לא סוף הדרך", אמר צוקרברג ביום חמישי כשהציג את החזון למטא. "הפלטפורמה הבאה והמדיום הבא יהיו אינטרנט אפילו יותר מוטמע שניתן לשקוע לתוכו, שבו אתם נמצאים בתוך החוויה, לא רק צופים עליה".

אם המטאוורס הוא באמת השלב הבא אחרי טלפונים - רגע לפני שכולנו נקבל שתל במוח שילחים אותנו לטכנולוגיה לחלוטין - אז מי ששולט במטאוורס יהיה או גרסה אפילו יותר עשירה של אחת מחברות הטכנולוגיה בשווי טריליון דולר שקיימות כיום, או חברה ענקית חדשה שתיכנס לתמונה. לגבינו, כל השאר, המשתמשים העלובים במטאוורס הזה, אנחנו נרקוד לפי החליל שלהם.

 מארק צוקרברג מציג את החזון של מטא / צילום: צילום מסך

התחרות מול ה"חיים עצמם" תהיה קשה

מנקודת המבט של המשתמש, המטאוורס הוא רעיון פשוט למדי. מה אם היה מקום אליו יכולנו כולנו "ללכת" דרך המכשירים המחוברים לאינטרנט שלנו, כמו שאנשים עושים במשחקי מחשב, ושם נוכל לנוע בשלושה ממדים ולעשות הכל כמו שאנו עושים בחיים האמיתיים, מחיי חברה ועד הוצאת כסף? העולם התלת־ממדי המשותף הזה יהיה זמין, לפחות בהתחלה, ממגוון מכשירים, מהטלפונים שלנו ועד משקפי המציאות המדומה. אתה תוכל ללכת מהמשרד הווירטואלי לחנות הווירטואלית כדי לקנות כובע וירטואלי שאפשר לחבוש בהופעה הווירטואלית הבאה שנאזין לה לצד האווטארים הדיגיטליים של החברים שלנו. ובגלל שזה "עקבי", המטאוורס יהיה שם בין אם ניגש אליו או לא, כמו אינספור משחקים מרובי משתתפים שהיוו לו השראה.

שווה לציין שגרסה של המטאוורס התקיימה ונכשלה כבר פעם אחת בעבר. זוכרים את "סקנד לייף"? כמה מהדברים שנאמרו על המטאוורס בשנה האחרונה נשמעים כאילו הועתקו ישירות מסוף העשור הראשון של המאה, אז מיליוני משתתפים ב"סקנד לייף", מטאוורס קדום, יכלו לעשות הרבה ממה שנטען כרגע לגבי המטאוורס הנוכחי. זה כלל השתתפות במשחקים, עבודה במשרדים וירטואליים, ספקולציה על נכסי מקרקעין וירטואליים ועלייתם של מטבעות דיגיטליים ואמנות שהיא דיגיטלית בלבד. שלא להזכיר את משולשי האהבה הווירטואליים/בחיים האמיתיים.

"זה כאילו שלעולמות הטכנולוגיה והמדיה אין זיכרון טוב לטווח ארוך", אמר מייק בולנד, אנליסט בחברה Artillery Intelligence, חברת מחקר המתמחה במטאוורס. מחזורים של הייפ באים והולכים, ומטאוורס שלם שבו נוכל להיטמע באופן מלא ואפילו גופני, כמו בספר והסרט "שחקן מספר אחד", עדיין רחוק מאיתנו כ־30 שנה, אמר.

בעשור הראשון של שנות ה־2000, האנשים שקידמו את המטאוורס של "סקנד לייף" התעקשו שלא מדובר באופנה חולפת ממש עד הרגע שבו היה ברור לגמרי שזה היה בדיוק זה. העובדה שכלי הטכנולוגיה שלנו כיום הרבה יותר מתקדמים לא נותנת ערובה שהפעם זה יהיה שונה.

זה מוביל לדרך נוספת שבה אפשר להסתכל על המטאוורס: זה אולי עולם שמורכב ברובו מהייפ, ניסיון לעודד עניין ממשקיעים ומהתקשורת, וחזרה על הניסיון לשאוב את כולם מהעולם האמיתי לעולם המדומה. אם זה המצב, המשמעות היא שהמטאוורס כפי שהוא מוגדר על ידי פייסבוק וחברות המשחקים לא יכול לנצח תחרות קשה מהמרכז התלת־ממדי השני של פנאי וחיי חברה - זה שמוכר בתור "החיים עצמם".

כמובן, ערים, חקלאות ודמוקרטיה - כל אלה מושגים שהיה צריך להמציא כמה פעמים לפני שהיכו שורש, והצלחה בטכנולוגיה, כפי שהבחין המשקיע ביל גרוס, היא בעיקר עניין של תזמון.

מיקרוסופט וחברות טכנולוגיה אחרות מספסרות בחזונות שלהן למטאוורס, חלקם שונים מאוד מהחזון של פייסבוק. בענקית השבבים אנבידיה, למשל, השתמשו במושג מטאוורס כדרך לשווק רעיון ישן יותר, "התאום הדיגיטלי" (תאום דיגיטלי הוא העתק כמעט מושלם של מערכת פיזית, כמו מפעל, מחסן, או מנוע). בסרטון מהעת האחרונה שהראה העתק מטא־יקומי של מפעל של BMW, מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג דיבר על הפוטנציאל של ה"אומני־יקום" של החברה לאפשר לחברות ליצור תאומים דיגיטליים של מערכות קריטיות ותשתיות.

מנכ"ל חברת סנאפ אוון שפיגל אמר לאחרונה לעמיתתי ב"וול סטריט ג'ורנל" ג'ואנה סטרן שבעוד שהמטאוורס, שהוא חזונן של פייסבוק וחברות המשחקים מבקש להסית את דעתנו מהמציאות על ידי הטמעה בחלופה אליה, החברה שלו רוצה שנהיה יותר מעורבים בחיים האמיתיים, דרך מציאות מוגברת. מציאות מוגברת (augmented reality) עוסקת בהלבשת שכבות של פריטים וחוויות על המציאות שגורמים לנו להיות מעורבים בעולם האמיתי. על פי היגיון זה, מציאות מוגברת מהווה חלופה ותחרות למציאות מדומה, אם כי שתיהן נשענות על טכנולוגיות דומות.

חברות אחרות, כמו Niantic, יצרנית משחק המציאות המוגברת "פוקימון גו", הן בעלות חזון דומה. אפל, העובדת על מערכת־ראש למציאות מוגברת ללקוחות, עשויה להיות גם היא מכוונת לשם.

טימוני ווסט, מנהלת AR/VR Unity, חברה בשווי 40 מיליארד דולר שמייצרת את מנוע התוכנה המפעיל משחקים רבים, אומרת שמדובר בהשוואה שגויה, לחשוב שהמטאוורס יהיה משהו "בתוך" עולם מדומה, שניתן לגשת אליו דרך מערכות־ראש, או משהו שהוא "מחוץ" לעולם, כמו המציאות המוגברת שניתן לגשת אליה דרך טלפונים ומערכות מציאות מוגברת שיפותחו בעתיד. החברה שלה הדגימה באירוע של פייסבוק ביום חמישי בתוכנה שמאפשרת למשתמשים לחוות חוויה משותפת של "מציאות מעורבת" על ידי זה ששיחקו יחד במשחק לוח כשלבשו את משקפיי המציאות המדומה Oculus 2 שפיתחה פייסבוק. המכשירים האלו מאפשרים לשחקנים לראות את העולם החיצוני גם בזמן שהם מלבישים עליו פריטי מציאות רבודה.

יותר מ"מטאוורס" אחד

אם הרבה מהחברות הגדולות ביותר המודיעות על המטא־יקומים שלהן יאספו מספיק משתמשים כך שההשקעה בהם תהיה כדאית - פייסבוק הודיעה שהשקעתה במטאוורס תעלה לה 10 מיליארד דולר מהרווח התפעולי רק השנה - התוצאה היא כנראה לא שיהיה "מטאוורס" אחד אלא "מטא־יקומים". באותו אופן שמערכת ההפעלה של אפל ומערכת אנדרואיד של גוגל אינן פלטפורמות תואמות ולכל אחת יש חנות אפליקציות משלה, לנו יוותרו אותן בחירות שיש לנו היום כשאנו ניגשים לאינטרנט - לאיזו גינה מגודרת אנו רוצים להיכנס, ואיך אנחנו רוצים להקטין את הטרחה הכרוכה בהעברת מידע, אנשי קשר ותכנים בין הגינות השונות?

אננדה אגרוואלה, מנכ"ל חברת הסטרטאפ במציאות מדומה Spatial, אומר שהחברה שלו עובדת על "פורטלים" שיאפשרו למשתמשים לקפוץ ממטאוורס אחד לאחר, כמו שאנחנו עוברים בין אתרים על ידי לחיצה על קישור. "היינו שמחים אם היינו יכולים לעשות פורטל ב־Spatial המעביר אותנו לפורטל ב־Horizon Worlds", אפליקציית שיתוף הפעולה במציאות מדומה של פייסבוק, אמר. פייסבוק, יחד עם זאת, עדיין צריכה לבנות את הרקמה המחברת שתאפשר דבר כזה.

חברות אחרות, כמו Ready Player Me, עובדות על דרכים לאפשר למשתמשים לשמר את אותו אווטאר כשהם קופצים בין משחקים שונים ומטא־יקומים שונים.

קבוצה קטנה אבל גדלה של מומחי טכנולוגיה מאמינים שאפשר לבנות מטאוורס עתידי על בסיס סטנדרט פתוח, כמו הרשת והאינטרנט עצמו. אמנם הרעיון של Web3 עדיין נמצא בחיתולים, אבל הכוונה היא שהמטאוורס ייבנה בקוד פתוח ואותו סוג של מערכות מבוססות בלוקצ'יין שכיום נמצאות בבסיס מטבעות קריפטו כמו ביטקוין. על ידי שימוש בטכנולוגיות אלה, יכול להיות אפשרי ליצור רשת עולמית של מחשבים שיכולים להריץ גם את המטאוורס וגם את כל האפליקציות שאנשים עשויים לרצות להריץ בו (התמריץ לקחת חלק בתשתית מסוג זה יהיה מן הסתם במטבעות קריפטו).

זה מוביל לדרך אחת אחרונה להסתכל על המטאוורס: עולם משותף שעשוי לעקוף את ניסיונות התאגידים הגדולים ביותר בעולם לשלוט בו, לפחות לתקופה מסוימת. הפתיחות שלו תהיה אטרקטיבית למשתמשים וליזמים בדיוק בגלל שזה יאפשר להם לעקוף את שומרי הסף שהיו מכתיבים להם מה מותר ומה אסור להכניס למטאוורס, בזמן שגם היו לוקחים נתח מהרווח שניתן לייצר מהתכנים האלה.

אולי, כמו במאבקי טכנולוגיה מהעבר, המטא־יקומים של העתיד, שיציעו כמה חברות, יתקיימו ביחד זמן מה עד שאחד מהם ינצח ויהפוך למרכזי (זוכרים את הדומיננטיות של AOL לפני שהרשת ניצחה אותה?).

אפילו צוקרברג דיבר ביום חמישי על יתרונות המטאוורס שייבנה בסטנדרט פתוח, על האפשרות לעבוד בין מערכות שונות, עם צורה חדשה של משילות (בשאיפה, בעלת אופי דמוקרטי). "המטאוורס לא ייווצר רק על ידי חברה אחת", כתב בפוסט בפייסבוק.

מצד שני, ענקיות הטכנולוגיה של היום לא הגיעו למעמדן כחברות העשירות ביותר בעולם בהתבסס על היכולת שלהן להיות מרוסנות ואדיבות. הרבה אנשים חוששים שפייסבוק וענקיות טכנולוגיה אחרות כבר היום משפיעות על העולם יותר מדי. בעתיד של המטאוורס, העולם המדומה שאולי נחיה בו יהיה שייך להן כולו.