ועידת האקלים בגלזגו: המנהיגים מבטיחים הרבה, אבל ספק אם יקיימו

מיה מוטלי, ראש ממשלת ברבדוס, חשה מדי יום את הסכנה האורבת לאנשיה מעבר לפינה. האי הפסטורלי, בו קצב החיים מתנהל בין האוקיינוס הכחול לבין פינות החמד הירוקות, פגיע במיוחד לתוצאותיו המרות של משבר האקלים. ככל שאלו יחריפו, כך גם יחרץ במידה רבה גזר דינו - מהוריקנים בעלי פוטנציאל הרסני, לעליית גובה פני הים שתשאיר חלקים ממנו תחת המים. "עלייה של שתי מעלות צלזיוס היא גזר דין מוות לתושבי ברבודה והאיים הסמוכים", זעקה השבוע מוטלי בפני שורת המנהיגים הארוכה בכנס האקלים של האו"ם בגלזגו.

מוטלי דרשה מהמנהיגים שלא לעזוב את סקוטלנד ללא התוצאות הנדרשות "להצלת חיי בני האדם וכוכב הלכת שלנו". נסו יותר, היא דרשה מהם, ולא בשנה הבאה או בעשור הבא - אלא עכשיו. אך ספק אם התשואות שנשמעו מקהל המנהיגים הנרגש, הצליחו לנסוך במוטלי תקווה. כמנהיגים אחרים שפקדו השבוע את שולחן הדיונים של הוועידה שנחשבת לגורלית עבור המאבק במשבר האקלים, גם היא מבינה שהמילים היפות עלולות להסתכם שוב בפעולה בלתי מספקת. "אנחנו חופרים את הקברים שלנו", הפצירה בניסיון אחרון, לפני שהקהל הנכבד התפזר.

ברבדוס זו רק דוגמה אחת. ללא קיצוץ משמעותי בפליטות, אירופה תאלץ להתמודד עם גלי חום של כמעט 50 מעלות צלזיוס מדי שנה עד סוף המאה, וישראל מתחממת בקצב כפול מהממוצע העולמי. אך למרות שהזמן דוחק לפעולה משמעותית, לקראת סופו של השבוע הראשון של הוועידה, גורמים המעורים בפרטי המשא ומתן של צוותי העבודה הבינלאומיים מספרים ל"גלובס" בפסימיות שייתכן שהוועידה אליה נושאים ברחבי העולם עיניים, לא תסתיים בבשורות היסטוריות שקרה בפריז לפני כשש שנים, אז חתמו המדינות על הסכם פריז.

עד כה, 40 מדינות התחייבו להפסיק את השימוש בפחם עד 2030, או 2040 במדינות בעלות הכנסה נמוכה. פחם הוא התורם המשמעותי לגזי החממה, אך דווקא מדינות מפתח, ובהן סין, ארה"ב, אוסטרליה והודו - לא הצטרפו ליוזמה.

המצב גרוע משנדמה

למרות שהתקדמות מועטה נרשמה אתמול בגלזגו, ההבטחות עודן רחוקות משלבי מימוש ועשויות להיתקל בקשיים רבים בדרך. אם לפני שהתכנסו המנהיגים הודיע האו"ם שההתחייבויות הנוכחיות יובילו להתחממות של 2.9 מעלות לפחות - מעלה וחצי מעל הסף הנחשב לבטוח עבור האנושות והמערכות האקולוגיות, אתמול פורסם ניתוח של ארגון CLIMATE RESOURCE שכלל גם את התחייבויותיהן המאוחרות של הודו וסין לאיפוס פליטות ב-2070 ו-2060 בהתאמה, לפיו אילו יעמדו כל המדינות בהתחייבויותיהן באופן מלא, כדור הארץ יתחמם ב-1.9 מעלות צלזיוס.

מהן ההתחייבויות? מדינות רבות, ובהן ישראל, הציבו יעדים לאיפוס פליטות עד שנת 2050, אך לא לכולן מפת דרכים למימוש עתידי של ההצהרות. לכן, בלב השבוע הראשון של הוועידה, תולים רבים תקוות במגזר הפיננסי: מהשקעה בתשתיות, לסיוע למדינות מתפתחות שללא המדינות העשירות לא יוכלו להצטרף לשינוי, ועד למשיכת השקעות מדלקים מאובנים לטובת אנרגיה נקייה ועוד.

לבנקים ולמוסדות הפיננסיים תפקיד מפתח במימוש תוכניות אפס פליטות, שכן הם בעלי תפקיד מפתח באחד המנופים החשובים ביותר במאבק בשינויי האקלים: הכסף. כדי להדביק את פערי המימון באופן שיאפשר מעבר מסיבי לאנרגיה מתחדשת לצד הסתגלות לתוצאות עליית הטמפרטורה, צריכים המוסדות הפיננסיים להתקדם במהירות.

בינתיים, מדינות עשירות לא הצליחו לספק 100 מיליארד דולר בשנה במימון תוכניות אקלים למדינות עניות יותר עד 2020, התחייבות שלא הושגה מאז שניתנה לפני עשור בקופנהגן. כעת, כדי לבלום התחממות של יותר מ-1.5 מעלות צלזסיוס עד סוף המאה, יצטרכו המדינות המפותחות להגדיל את תרומתן. לפי ה-OECD, ההתחייבויות יגיעו לכדי מימוש רק ב-2023, באיחור של שלוש שנים.

גם לבנקים יש אינטרס 

בשטח הוועידה, מחו פעילי סביבה ממדינות מתפתחות, ודרשו מהמדינות העשירות להעלות את ההתחייבויות הכספיות באופן מיידי ולסגור את הפער עוד השנה, כדי שהעולם כולו יוכל ליישר קו עם יעדי הפחתת הפליטות, וליישם צעדי הסתגלות לתוצאותיו של המשבר. יו"ר ומנכ"ל בלאקרוק, לארי פינק, הזהיר כי המימון לכלכלות המתפתחות שאינן יכולות להרשות לעצמן להשקיע בטרנספורמציה אקלימית צריך לגדול באופן דרמטי, וקרא לשיתופי פעולה בין המגזר הציבורי והפרטי בתחום, "עשינו את זה עם מציאת חיסון לקורונה במהרה. בואו נעשה את זה שוב, רק בגדול יותר".

ג'נט ילן, שרת האוצר של ארה"ב, פגשה בגלזגו השבוע מנהיגים מהזירה הפיננסית כדי לדרבן אותם לתעל יותר הון למאבק בשינויי האקלים. להסתגלות למציאות האקלימית החדשה ישנה חשיבות גם עבור הבנקים. לפי סוכנות הדירוג מודי'ס, כל חריגה מיעדי הסכם פריז תגרום להפסדי הלוואות גבוהים לבנקים, עד כדי 20% תחת תרחישי הקיצון הגרועים במיוחד.

במסגרת הוועידה, בנקים בבריטניה, ובהם לויד ו-HSBC, התחייבו להפסיק מימון לתשתיות הקשורות בפחם עד 2030. 20 מדינות ומוסדות התחייבו לבלום מימון לפיתוח תשתיות נפט, פחם וגז מעבר לים, ולהשקיע כשמונה מיליארד דולר בשנה באנרגיה נקייה. לצידם, מאות בנקים וקרנות פנסיה המנהלות נכסים בשווי 130 מיליארד דולר, התחייבו ליישר קו עם מטרות הסכם פריז להגבלת ההתחממות הגלובלית למעלה וחצי, אך הצעד זכה לביקורת, שכן הוא לא כולל מנגנוני סנקציות או שקיפות, אלא נסמך על רצון טוב בלבד.

בזמן שהמוסדות הפיננסים מצהירים על כוונותיהם, האם התובנות מחלחלות מהר מספיק למגזר העסקי? כלל לא בטוח. לפי בדיקה שביצע בנק ההשקעות לומברד אודייר לקראת הכנס, רק 25% מהחברות במדד MSCI World נמצאות כרגע במצב בו הן פוגשות את יעדי הסכם פריז, וכ-6% בלבד נעות בכיוון של לפגוש את היעד המועדף של עלייה בעד 1.5 מעלות. בשלב זה, החברות במדד נמצאות במצב של תרומה להתחממות בשיעור של 2.9 מעלות צלזיוס, רחוק מהיעד של הסכם פריז.

בלומברד אודייר הבחינו גם בהבדל משמעותי בהיקף של ההתחייבויות מצד חברות. מבין החברות שהצהירו על מטרות כמותיות לצמצום צריכת פחמן, רק 46% הגדירו מטרות שיכסו את כל שרשרת האספקה שלהן מתחילתה ועד סופה, ורבות מהן הגדירו מטרות די מעורפלות.

ישראל מציבה יעדים נמוכים מדי, ולא עומדת גם בהם (לעיתון: ישראל: יעדים נמוכים וביצועים גרועים)

גם ישראל נכנסה למועדון המדינות המתקדמות, והציגה יעדים לאפס פליטות עד שנת 2050. אך יעדי הביניים של ישראל לעשור הקרוב, הם נמוכים במיוחד, ועומדים על 27% הפחתת פליטות בלבד, לעומת 45% הנדרשים כדי לשמור את ההתחממות מתחת למעלה וחצי.

תוכנית להשגת היעדים ארוכי הטווח - אינה קיימת בשלב זה, ובמשרדי הממשלה יודעים שהחזרה מגלזגו תזמן עמה עבודה קשה אילו ירצו להפוך את ההצהרות למעשים. ישראל כשלה עד כה כמעט בכל יעדי האקלים הצנועים שהציבה לעצמה, וגם ההחלטה על איפוס הפליטות, נסמכת במחציתה על טכנולוגיות שעדיין לא הומצאו. ישראל לא שונה בכך ממדינות רבות.

בנט זיהה בכך הזדמנות דווקא לשווק את ישראל כמי שיכולה לתרום לזירת הטכנולוגיה. לדברי ענת ארליך, מומחית לקיימות בחברת הייעוץ מקינזי, כדי לממש את ההבטחה תידרש הממשלה להשקיע באקדמיה - שכן יזמים רבים בישראל צומחים מתוך המערכת הצבאית, מוטת הסייבר. "כדי לפרוץ דרך, יש צורך בחוקרים בעלי ידע עמוק של התחומים הללו", היא מסבירה. "כדי לפתח טכנולוגיות צריך זמן וכסף. מדובר בחומרה ולא בתוכנה. אלו מחזורי השקעה ארוכים משמעותית. אין היום בארץ קרנות וחממות שמשקיעות בתחום הזה וזה חסם משמעותי בפני היזמים. גם החקיקה אינה תומכת, וצריכה להשתנות כדי לעודד פיתוח".

במשרד להגנת הסביבה מקווים להטות את הכף באמצעות מס הפחמן שנמצא בשלבי אישור, בנוסף להליך המבוצע בשיתוף הרגולטורים הפיננסיים, שבכוחו לדחוף קדימה הפחתת פליטות וגמילה מדלקים מאובנים, לצד תעדוף השקעות חיוביות סביבתית ואקלימית. המשרד מוביל עבודה בפורום הרגולטורים הפיננסיים, בראשו עומדת פרופ' קרנית פלוג, בה יסווגו פעילויות כלכליות בהתאם להשפעה האקלימית שלהן. כך למשל, האם ייצור חשמל מפחם היא פעילות כלכלית בהלימה עם המדיניות האקלימית של מדינת ישראל. באירופה נחקקה דיריקטיבה לקביעת חובות גילוי שונות על חברות בהתאם לסיווג כלכלי שיצרו שם, במסגרתו סווגו 140 פעולות כלכליות כדי לבחון האם הן בהלימה עם יעדי האקלים של האיחוד ויעדים סביבתיים נוספים.

"לפי הדירקטיבה, החברות יחוייבו לפרסם כמה מהפעולות הן 'ירוקות' וכמה אינן, ובכך נוצר מצפן ומתווה להסטת השקעות שאינן יוצרות סיכון אקלימי", מסביר יובל לסטר, סמנכ"ל אסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה. "אם אני אזרח ואני רוצה לשים את הכסף שלי בגוף השקעה, הוא מחוייב להראות כמה מההשקעות פוגשות אקלים בצורה חיובית, וכמה לא. זה המנוע שיאפשר להסיט את ההשקעות לנתיב מוטה אקלים. דוחות אחריות תאגידית הם התשובה של פעם. בעתיד, באיחוד יכולים להחליט שאת המימון שלהם לא ישימו בחברות שפוגעות באקלים, יש להם מדד וכך גם אנחנו פועלים. אנחנו מעריכים שזה יהיה כלי משנה מציאות שיאפשר סוף סוף לזהות אוויר חם מול השקעה סביבתית ולהציב סטנדרטים. נסיים את העבודה עליו לקראת סוף השנה הבאה".

"הכיוון האקלימי במזרח התיכון נע לעבר אסון"

בחזרה לברבדוס. פחות מ-400 אלף בני אדם מתגוררים בה, וכלכלתה נסמכת על תיירות וחקלאות - סקטורים פגיעים במיוחד לפגעי אקלים. תרומתה למשבר האקלים - אפסית, אך היא תסבול מתוצאותיו באופן טרגי, אף יותר מהמדינות הנושאות בעיקר האחריות ההיסטורית. גם ישראל נמצאת בשכונה פגיעה במיוחד אקלימית. היא צריכה לא רק להפחית את פליטותיה, אלא להסתגל לחיים שבהם משבר האקלים הוא עובדה מוגמרת, שכן האנושות כבר הפכה התחממות של מעלה וחצי לעובדה מוגמרת, ולכך תהיינה השלכות על כלל תחומי החיים.

האם לברבדוס ולישראל יש תקווה? השגריר גדעון בכר, השליח המיוחד של משרד החוץ לאקלים וקיימות, סבור שערבות הדדית, שיתוף פעולה בין המדינות ותיקון מבית - יצליח להביס את המשבר. הוא אופטימי, ויש לו כבר תוכנית עבודה הנשענת על שלוש רגליים: "מחר בבוקר, כולנו כולל אני נצטרך לעבוד על לתקן את כל מה שכתב מבקר המדינה בדוח שלו בנוגע להתמודדות ישראל עם משבר האקלים. המבקר כתב לישראל מפת דרכים אחרי עבודה מאוד רצינית וכולנו צריכים לפעול לפיה. הנושא השני הוא בניית חוסן אזורי למשבר האקלים. אנחנו חיים באזור קשה אקלימית: אזור מתייבש עם מעט מים, ריכוז אוכלוסין גבוה ותהליכי מדבור".

 השליח המיוחד של משרד החוץ לאקלים וקיימות, גדעון בכר / צילום: משרד החוץ

"אנחנו חייבים, מול התחזיות הקודרות והקשות של המדענים, להציג חזון אלטרנטיבי של בניית חוסן אזורי ולהבין שהחוסן הזה הוא אינטרס לאומי וביטחוני עבור ישראל", אומר בכר, ומוסיף: "לא נהיה וילה במדבר. משרד החוץ פועל בעניין הזה. הכיוון האקלימי במזרח התיכון נע לעבר אסון. אנחנו צריכים למשל שיתופי פעולה אזוריים שקשורים לביטחון מזון, מים ואנרגיה. רוב המזון באזור שלנו מיובא. כל פגיעה בשרשרת המזון העולמית שיכולה למשל להיגרם על ידי בצורות, שריפות ועוד עלולה לזעזע את האזור כולו".

גם בכר מביט לעבר הטכנולוגיה והכלכלה המקומית. "אנחנו צריכים להגביר את התרומה של ישראל למאמץ הבינלאומי להתמודדות עם משבר האקלים", הוא אומר. "התרומה הגדולה ביותר של ישראל היא הטכנולוגיה. העולם רעב לפתרונות, אנחנו מול שוקת שבורה. מדינות שהתחייבו להפחתה, לא יודעות איך לעשות אותה. בישראל יש טכנולוגיות מדהימות ופורצות דרך. אנחנו צריכים לעשות סקילאפ לטכנולוגיות האלו ולשתף אחרים. אנחנו רוצים שישראל תהפוך למעבדה גלובלית לשינויים מעשיים הנוגעים למשבר האקלים. זו גם ההזדמנות של ישראל לייצר מקומות עבודה ולפתח את הכלכלה. זה שוק של טריליוני דולרים שמחכה למשקיעים ויזמים שייכנסו אליו. ישראל היא בנקודות הפתיחה הטובות ביותר בעולם להיכנס לתחום".