המיסוי על החד-פעמי הוא רק משל להתנהלות פופוליסטית ולא אחראית

המיסוי על הכלים החד-פעמיים ועליית המחירים החדה בעקבותיו הצטיירו בתקשורת לא מעט כסבב נוסף במאבק בין שר האוצר ליברמן לציבור החרדי, ונראה ששני הצדדים אחראים לדימוי הזה לא מעט; בציבור החרדי היו רבים שניצלו את ההזדמנות על מנת להוכיח שהממשלה הנוכחית מנסה שוב להתנכל לחרדים, וליברמן מצידו ליבה את האש בכמה ציוצים שבהם לעג לחרדים שבחרו להצטייד בכלים חד-פעמיים במקום לעבור לכלים רב פעמיים. לאור העובדה שהמאבק בציבור החרדי הוא הטיקט המרכזי שלו, ואולי היחיד שבו הוא יכול לטעון להישגים באופן כללי.

זה כמובן חבל, מאחר שהבעיה העיקרית במיסוי הכלים החד-פעמיים היא שבאופן כללי זו גזרת רוחב שפוגעת או אחרת בכלל הציבור, וכמו במיסי צריכה רבים, ככל שההכנסה של האזרח נמוכה יותר כך הפגיעה תהיה משמעותית יותר, מה גם שהיא פוגשת אותו כשהוא נאלץ גם כך להתמודד עם גל של עליית מחירים. זוהי מדיניות שהיא ההיפך הגמור ממדיניות חברתית המעדיפה מיסוי דיפרנציאלי.

זה חבל עוד יותר, כי הבעיה של התחמקות מפתרון בעיות והטלת מיסי צריכה נקודתיים שפוגעים בעיקר במעמד הביניים הנמוך היא ממש לא בעיה חד-פעמית. היא כבר מזמן הפכה להיות מדיניות מועדפת של פקידי האוצר ושל פוליטיקאים שצריכים לממן הבטחות קואליציוניות. החל מהמע"מ הגבוה ועד למיסוי ההזוי על רכבים - העלאת מס צריכה נתפסת אצלנו כברירת מחדל וכפתרון קסם לכל בעיה. עומסי תנועה? בואו נטיל מס גודש. צריך להיראות טוב לקראת ועידת האקלים? נמסה את הכלים החד-פעמיים. גירעון? הסכמים קואליציוניים שצריך לממן? תוספת פנסיונית לחביבי שר הביטחון? אמונים על הביטוי: "אין הכנסה שהיא לא לגיטימית" פונים אנשי האוצר ישר לכספומט של המדינה - שזה ממש במקרה אתם.

כאשר האווירה הזו פוגשת דמות שהצגת מצג של פגיעה באוכלוסייה מסוימת היא לא רק מחיר שהוא מוכן לשלם, אלא גם נתפסת כרווח אלקטוראלי, הבעיה רק מעצימה, אבל היא ממש לא נחלתו הבלעדית.

לא בכדי מדינת ישראל נמצאת במקום ממש לא טוב כשמודדים את יוקר המחיה במושגי כוח קנייה, למרות מדיניות רווחה טובה בנושאים כמו בריאות הציבור או חינוך. כשמעדיפים פתרונות קסם פופוליסטיים ובמיסי צריכה גבוהים, אי אפשר להעמיד פנים של מופתעים לנוכח התוצאות.

המיסוי על החד-פעמי ממחיש את הבעיה במיוחד, שכן לא רק שמדובר במחיר חברתי גבוה מחד תמורת תועלת לא ודאית וככל הנראה זניחה למאבק החשוב למען הסביבה, אלא שבמבט רוחב היא עומדת בסתירה מובהקת למדיניות של ממשלות ישראל, הנוכחית וקודמותיה; מצד אחד שטחים פתוחים נמחקים בקצב מהיר יותר מהשווי של מניות ברדיט, שמורות טבע הופכות להיות תשתית לגיטימית לצינור נפט ענק, האנרגיה המתחדשת מדשדשת ורכבים בעלי הנעה חשמלית\היברידית נתקלים במשיכת רגליים במקרה הטוב, ובמקלות בגלגלים במקרה הרע. מהצד שני, ספק עם המיסוי על כלים חד-פעמים יצליח להציל צב ים אחד - אבל הוא הולך שוב להפוך את הציבור לספק הכנסה. האזרחים נשארים עם אותם הבעיות פחות או יותר, רק עם פחות כסף בחשבון הבנק - תוצאה של היעדר תכנון אסטרטגי רציני ובריחה לרעיונות של כסף קל.

ליברמן טען שהתקציב שהציגה הממשלה הוא התקציב החברתי ביותר שהיה עד כה. אלא שהוא יותר נראה כפרפרזה לאמרה המפורסמת על פוליטיקאים סוציאליסטים שלוקחים מהציבור כסף בשקט ואחר כך מחלקים אותו בקול. במקרה שלנו, אפילו לא ברור אם הם מחלקים אותנו לנו בחזרה, או פשוט משתמשים בו על מנת להדק את החיבורים של הממשלה הנוכחית.

הכותב הוא עורך מדור הדעות של עיתון "משפחה"