האם גברים באמת נוהגים מסוכן יותר?

הכתבה הזאת התחילה מטעות. פרסמנו במדור "נתון אחד ביום" נתון מדוח המגמות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), לפיו גברים מעורבים פי 3.7 מנשים בתאונות דרכים. אלא שנתון זה לא מייצג את התמונה המלאה: הוא אינו מתחשב בנסועה (סך הק"מ על הכביש) השונה בין גברים לנשים, אלא מנורמל אך ורק למספר בעלי רישיונות הנהיגה. האם גברים מעורבים בתאונות הרבה יותר מנשים פשוט מכיוון שהם נוסעים יותר?

  

"82% מהנהגים המעורבים בתאונות בישראל בין השנים 2013-2019 היו גברים, ורק 18% היו נהגות נשים" מפרטת שרית עמרם כץ, סמנכ"ל מידע ומחקר ברלב"ד. "הפער מוסבר על ידי שני הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים כנהגים ונהגות - חשיפה גדולה יותר לנהיגה ונטייה גבוהה יותר לנקוט בהתנהגויות סיכון מסוגים שונים, בייחוד בגילים הצעירים. החשיפה באה לידי ביטוי בין השאר בנסועה גבוהה יותר של נהגים בהשוואה לנהגות באופן כללי ובגורמים המעלים את הסיכון למעורבות בתאונה כמו נהיגה בשעות הלילה, בכלי רכב ששיעור מעורבותם גבוה יותר (למשל כלי רכב כבדים ואופנועים). חלוקת העבודה והרגלי הניידות המגדריים גם הם מעצימים את גורם החשיפה".

למעשה, מדובר בשלושה גורמים שונים: האחד, גברים נוטים לבחור בכלי רכב מסוכנים יותר, כמו אופנועים ומשאיות. השני, גברים נוטים לקחת יותר סיכונים על הכביש - וכלי רכב אלו רגישים במיוחד לסיכונים. השלישי הוא שגברים פשוט נוסעים יותר קילומטרים.

ברור שהאפקט נובע מהשילוב בין שלושת הפרמטרים הללו, אבל כמה חזק כל אחד מהם? קשה מאוד לדעת, מכיוון שלדברי שרית עמרם כץ "לא קיים בישראל נתון עדכני של פילוח מגדרי של נסועה, וגם לא אומדן שלו, כי לא בוצע סקר הרגלי נסיעה מאז שנות ה-90". כלומר, אין לנו שמץ של מושג כמה גברים נוסעים לעומת נשים. לדעתה "ראוי שהמדינה תתקצב סקר כזה בישראל לטובת שימושים רבים וטובים, ולא רק בהקשר של בטיחות בדרכים".

מה אפשר ללמוד מהעולם?

בישראל לא היה סקר הרגלי נסיעה כבר קרוב ל-30 שנה, אך במדינות מערביות אחרות הוא כן מתבצע. אז מה אפשר ללמוד מהעולם? במחקר שפורסם בז'ורנל Injury Prevention ובוצע על כבישי אנגליה בין השנים 2005 ל-2015, מנרמלים את מספר התאונות הן לסוג הרכב והן למספר הקילומטרים שבוצעו בידי כל מגדר על כל סוג רכב.

ברכבים פרטיים, גברים מעורבים בתאונות שיוצרות פי שניים יותר הרוגים מאשר נהגות, לכל ק"מ נסועה. גם במסחרית ("ואן") היחס של פי שניים נשמר. באופניים, היחס גדול יותר (פי 2.5) אך אופניים מעורבים בכל כך מעט תאונות שקשה להסיק מסקנות חד-משמעיות.

נהגי משאית גורמים לפי ארבעה יותר הרוגים מאשר נהגות משאית, ובאופנועים הסיטואציה קיצונית במיוחד - על כל הרוג בתאונת אופנוע שבה מעורבת אישה, יש עשרה הרוגים בתאונות אופנוע בהן מעורבים נהגי אופנוע גברים. נתון זה, שווה להדגיש שוב - מנורמל לכמות הנסועה השונה ומספר נהגות האופנוע המועט לעומת גברים. באוטובוסים הפער המגדרי מצטמצם מאוד, ונהגי אוטובוס גברים אחראיים ל-35% יותר הרוגים "בלבד" מאשר נהגות אוטובוס.

מה לגבי כמות התאונות ככלל, גם הלא-קטלניות? לכך מתגייס מחקר אוסטרלי שבוצע על נתונים מהשנים 2003 עד 2016, ופורסם בז'ורנל SSM Population Health. המחקר עוקב לאורך זמן אחרי אנשים ספציפיים, ולכן מסוגל לאסוף עליהם מידע דמוגרפי נרחב כמו מגורים במרכז או בפריפריה, דירוג סוציו-אקונומי וניסיון בנהיגה.

לפי תוצאות מחקר זה, גברים מעורבים ב-25% יותר תאונות מאשר נשים. בסוגי תאונות ספציפיים יותר כמו תאונות רכב אחד (כמו התנגשות של רכב בצד הכביש או בעץ) גברים "מובילים" על נשים בפי שניים, ובתאונות בלילה גברים מעורבים בפי 1.59 יותר תאונות. עם זאת, נשים היו דווקא מעורבות ב-37% יותר בתאונות שדורשות פניה לבית חולים.

נתון זה יוצא דופן, וניתן להסביר אותו באמצעות שנאת סיכון מובהקת יותר אצל נשים, שמביאה אותן להגיע לבית החולים בזמן שגבר אולי היה מוותר על כך. הסבר אחר הוא שתאונות קשות במיוחד מסתיימות במוות מיידי ועל כן לא מערבות את בתי החולים.

ומה עם חברות הביטוח

אחד הגורמים המושפעים ביותר מההבדלים המגדריים בהרגלי הנסיעה של גברים ונשים הן חברות הביטוח. עליהן מוטלת המשימה המשמימה אך הקריטית לבצע תחשיבי סיכון שיאפשרו תמחור רציונלי של היציאה לכביש.

"בביטוח החובה לרכב, נשים מקבלות הנחה משום שהן סטטיסטית פחות מועדות לתאונות" מסביר אורי אומיד, מנכ"ל שלמה ביטוח. "בביטוחים המקיפים לעומת זאת אין אפליה כזאת. מכיוון שלרוב רוכשים אותם יחד - יוצא שלאישה סך הפוליסה אכן יותר זול מלגבר בעל נתונים זהים". כלומר, בעוד יכול להיות גבר זהיר מאוד ואישה פזיזה במיוחד - הסטטיסטיקה מביאה את חברות הביטוח לבטח את נזקי הגוף בביטוח החובה באופן יקר יותר לגברים מאשר לנשים.

האיחוד האירופי אסר ב-2012 על אפליה מגדרית כזאת בביטוח, וקבע רגולציה לפיה התמחור של חברות הביטוח מוכרח להיות "נייטרלי מגדרית". המשמעות הפרקטית היא שנשים מסבסדות את עלויות הביטוח של גברים, למרות שהאחרונים נוהגים בצורה מסוכנת יותר, סטטיסטית, ויוצרים עלויות גבוהות יותר לחברות הביטוח.

עם זאת, ישנן גם מגבלות פרקטיות רבות המונעות מחברות הביטוח לבצע תמחור דיפרנציאלי כזה בצורה נרחבת. "נניח שיש לנו רכב שמשמש משפחה - איך אפשר לדעת מי השתמש ברכב?" שואל אומיד "אין לנו כביטוח דרך לאכוף את זה. אפשר לעשות את זה למשל בפוליסת נהג יחיד ברכב, אבל מעט בוחרות בכך".

אלא שבסופו של דבר, בעיני אומיד "אנחנו לא רואים הבדל גדול באופי הנהיגה בין גברים לנשים, אבל מכיוון שנשים נוהגות פחות, הן גם עושות פחות תאונות. בסוף, תמחור של ביטוח זה שקלול של כל הפרמטרים".

זה מביא אותנו חזרה לנתון המקורי של הרלב"ד, שקובע שבנרמול למספר רישיונות הנהיגה, גברים מעורבים בפי 3.7 תאונות מנשים. חלק ממנו כנראה מוסבר באמצעות שעות נהיגה רבות יותר של גברים, אך מבחינת הסיכון לכל נהג או נהגת להיות מעורבים בתאונת דרכים - זה בדיוק הנתון הרלוונטי.