הקורונה גרמה לרבים לפרוש מוקדם לגמלאות, אך הכלכלה זקוקה להם בחזרה

מגפת הקורונה הביאה לעלייה במספר הפורשים משוק העבודה בקרב דור הבייבי בום. דבר זה מייצר עומס נוסף על השוק הדליל בלאו הכי, שבו מעסיקים רבים כבר מתמודדים עם חוסר בכוח אדם.

דווקא עובדים מבוגרים שהכי פחות יכלו להרשות לעצמם לצאת לפנסיה מוקדמת - אלה עם הכנסה נמוכה יותר ופחות השכלה - נטו יותר לעזוב את שוק העבודה במהלך המגפה, כך מצאו החוקרים. חלקם פרשו בגלל פחדים מהמגפה, ואחרים לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה מתאימה. כעת תוהים החוקרים אם הנטישה שלהם היא זמנית או קבועה.

בנוסף, הערך העולה של מניות, דירות ונכסים אחרים הוביל גם הוא קבוצה של בומרים עשירים יותר לפרוש מוקדם מהצפוי, כך אומרים כלכלנים.

שינויים אלה מסבכים את עבודתם של קובעי המדיניות הכלכלית המנסים לקבוע איזה משרות שאבדו במגפה יחזרו וכמה עובדים אמריקאים יוכלו למלא אותן. בינתיים, לא ברור אם פורשים מהעת האחרונה יוכלו להתפתות לחזור לעבוד בגלל משרות טובות יותר ושכר גבוה יותר - או בגלל שהם מתגעגעים לחייהם בזמן שעוד עבדו - וכמה מהם עזבו את השוק לתמיד.

האם הפד יעלה ריבית מוקדם

בספטמבר, היו בארה"ב 5 מיליון פחות משרות ממה שהיו בה לפני המגפה, על פי נתוני משרד התעסוקה. בכל זאת מעסיקים דיווחו על שיעור גבוה של משרות פנויות בתעשיות כמו הפנאי והאירוח, הייצור והתחבורה - שהיו בין הגורמים שהכבידו על ההאטה בייצור ועל תחום השירותים.

הקושי להעסיק עובדים גם הגביר את התחרות על העובדים בשוק והביאו לעליות שכר. היו 10.4 מיליון משרות פנויות בסוף אוגוסט, על פי משרד התעסוקה - יותר מ־8.4 מיליון אמריקאים מובטלים שחיפשו עבודה.

מושל הפד רנדל קווארלס אומר כי הוא לא מצפה ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה יחזור לרמות שהיו לפני המגפה. "סיבה אחת היא שמספר לא מידתי של עובדים מבוגרים יותר הגיבו לזעזוע הראשוני של הקורונה על ידי החלטה לפרוש", אמר. חזרה איטית לכוח העבודה עשויה להמשיך ללחוץ על משכורות ואולי להוביל בכירים בפד להעלות את שיעור הריבית מוקדם ממה שחשבו שיעשו.

הבנקים של הפדרל ריזרב בקנזס סיטי ובדלאס הם בין הארגונים העוקבים אחר העלייה במספר הפורשים. מפברואר 2020 עד אפריל השנה מספר העובדים שפרשו היה גבוה ב־1.5 מיליון איש ממגמת הפרישה של 2019 - כך נמסר מהפד של דלאס.

שיעור האמריקאים שפרשו מעבודות הגיע לרמה עונתית מתואמת של 19.6% ברבעון השלישי השנה לעומת 18.5% ברבעון הרביעי של 2019 לפני המגפה, על פי נתוני הפד של פילדלפיה.

מעסיקים מעדיפים שהבומרס לא יפרשו

עם הגעת דור הבייבי בומרס לזקנה, כלכלנים מכירים בכך שחלק מהאנשים שפרשו בזמן המגפה היו פורשים בלאו הכי בשנים הקרובות. מעסיקים רבים אומרים שהיו מעדיפים שלא יפרשו עדיין.

ורוניקה פרימוס, בת 69, עזבה ביוני משרה כמורה במחוז ריצ'לנד של קולומביה, דרום קרולינה. "המנהל בבית הספר שאל אותי, 'את לא יכולה להישאר עוד שנה?'" נזכרת פרימוס, שלפני המגפה תכננה להמשיך לעבוד עוד שנתיים. "ואני אמרתי לו 'לא, אני עייפה'".

פרימוס אמרה שאחת הסיבות שפרשה הייתה שהיא האמינה שמורים יהיו תחת לחץ להשלים פערי לימוד של תלמידים שנגרמו במגפה, והיא לא רצתה לעבוד בלחץ כזה.

היא מתכננת להתמקד בייעוץ ללימודים כדי להישאר עסוקה וכך להגדיל את חסכונותיה לפרישה ואת הטבות הביטוח הלאומי שלה.

"הכלכלה לא נעצרה לגמרי"

בעוד שעובדים צעירים רבים שעזבו את כוח העבודה בראשית המגפה חזרו מאז לעבוד, עובדים מבוגרים יותר חזרו במספרים קטנים יותר, כך ניתן ללמוד מנתוני משרד התעסוקה. בין האמריקאים בגיל העבודה העיקרי 25 עד 54, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה - מספר העובדים ומחפשי עבודה - קפצה ברמה מאוזנת עונתית ל־81.6% בספטמבר לעומת 79.8% באפריל 2020, בתחילת המגפה.

לאמריקאים בגיל 55 או יותר, השיעור עמד על 38.6% בספטמבר, כמעט ללא שינוי לעומת אפריל שנה שעברה, כך מראים הנתונים.

אפילו לפני המגפה, סך ההשתתפות בכוח העבודה בארה"ב היה בירידה ככל שאוכלוסיית המדינה הזדקנה. שיעורם ריחף סביב 63% לפני המגפה, פחות מ־67% שהיה בתחילת שנות ה־2000.

קווין אוקונור, בן 58, מספר שעבודה מהבית במגפה עזרה לו להבין שהוא לא צריך לחזור ללוח זמני הנסיעות התכוף שבאופן נורמלי נזקק לו בתפקידו ב־LogicMark, יצרנית מערכות רפואיות. הוא החליט לפרוש ביוני, שנתיים לפני שתכנן.

אוקונור, שגר במינאפוליס, אמר שהסתכל אל העתיד למתי שיוכל לראות את נכדיו לעתים קרובות יותר ואולי לבלות את החורפים בעיר חמה יותר. הוא אמר שביצועי החסכונות בתיק ההשקעות שלו עזרו לו לקבל את ההחלטה לפרוש מוקדם. בשבילו, אמר, "הכלכלה לא הגיעה לעצירה מוחלטת".

חלק מהפורשים לפנסיה עוד יחזרו

סטפאני ארונסון, מנהלת תוכנית מחקרים כלכליים במכון ברוקינגס, אמרה שבעוד שהחלטות על פרישה לרוב מחזיקות מעמד, ישנם אזרחים ותיקים שעשויים לחזור לשוק העבודה אם ייראו שתנאי ההעסקה משתפרים. היא ציינה את העלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב אמריקאים מבוגרים יותר לקראת סוף החזרה לשגרה הקודמת, כששוק העבודה הצפוף שכנע חלק מהם לחזור לעבוד.

ברוס ווייט, בן 63, היה בין אלה שרצו להמשיך לעבוד במגפה אך לא מצא פרנסה. הוא אמר שהגיש יותר מ־100 פניות למקומות עבודה לאחר שפוטר מתפקידו כמנהל רישום בחברת אירוח מאורלנדו, פלורידה - משרה שפוטר ממנה במסגרת קיצוצים שעשתה החברה בשל הקורונה.

"התכוונתי להמשיך לעבוד עד גיל 66 או 67 או עד מתי שאוכל להמשיך", אמר ווייט, "לא הייתי מוכן עדיין להתחיל לאסוף קצבאות של הביטוח הלאומי".

וייט, בתמיכת חסכונות לפרישה והטבות הביטוח הלאומי, אמר שכסף לא היה הבעיה העיקרית שלו. 'לא לעבוד' = זה מה שהיה לו קשה. בחלק מהימים, הוא מספר, "הייתי בדאון, לא רציתי לקום, לא רציתי לעשות כלום". הוא מאמין שהגיל שלו הופך אותו ללא אטרקטיבי למעסיקים.

סיאווש רדפור, עוזר ניהול מחקר במעבדת הפרישה של ה"ניו סקול", אוניברסיטה פרטית בניו יורק, אמר שישנם עובדים מבוגרים יותר שמתמודדים עם אפליה בחיפוש פרנסה. לדבריו, עשויים לוותר עליהם גם בתעשיות שיש בהן הרבה משרות פנויות, כמו שירותי המזון, בגלל שמעסיקים חושבים שהעבודות קשות מבחינה פיזית. המשמעות היא שעבור חלק מהעובדים המבוגרים יותר "אין באמת את האופציה לחזור לכוח העבודה".

העובדים הפחות משכילים פורשים יותר

המחקר מצביע על כך שכמה מהיציאות המוקדמות מכוח העבודה בזמן המגפה היו יותר מודגשות אצל אזרחים מבוגרים שיש להם פחות השכלה ושכר נמוך יותר. שיעור גבוה יותר של עובדים ללא תארים פרשו לפני גיל הפרישה המקובל, 65, בהשוואה לאלו שהיה להם חינוך אקדמי. על פי נתוני מפקד אוכלוסין, שיעור הפורשים בגילאים 55 עד 64 שהם חסרי השכלה גבוהה עלה ב־0.8% מ־2019 עד 2021. זאת בהשוואה לירידה של 0.6% לגבי עובדים באותם גילאים שהיו בעלי השכלה גבוהה.

במרכז לחקר הפרישה במכללת בוסטון השתמשו בנתונים ממפקד האוכלוסין על מנת לקבוע שאובדני עבודה בשלב מוקדם יותר במגפה היו חמורים יותר בקרב עובדים מבוגרים בהכנסה נמוכה לעומת עובדים בהכנסה גבוהה: כ־38% מהעובדים בגילאים 62 ויותר בשליש התחתון של מדרג השכר השבועי כבר לא עבדו ברבעון הרביעי של 2020, עלייה מ־28% ברבעון השני של 2019.

בקרב עובדים בגילאים דומים בשליש העליון של מקבלי השכר השבועי, 22% לא עבדו ברבעון הרביעי של 2020 לעומת 18% ברבעון השני של 2019.

לעובדים פחות משכילים שיש להם הכנסה נמוכה יותר, יש סיכוי נמוך יותר לחסכונות טובים לזמן הפרישה והם נמצאים בסיכון גדול יותר לצרות פיננסיות עקב פרישה שלא תוכננה כהלכה, כך אמר אחד החוקרים מהניו סקול.

חצי ממשקי הבית ללא חסכונות לפרישה

וולטר מינארד לא תכנן לפרוש לפנסיה עד שהמגפה הגיעה. הוא התכוון לעבוד לפחות עוד שלוש שנים. אבל הקורונה הפכה את העבודה שלו במפעל ייצור בעיר פלה באיווה למסוכנת מדי. מינארד, בן 65, היה מנהל את מלאי המשלוחים שהעבירו נהגי משאיות ושליחים, של התאגיד ורמיר והשולחן שלו היה במרכז קומת המפעל בחברה.

למינארד יש סוכרת, לחץ דם גבוה ובעיות רפואיות אחרות ובגלל אלה הוא נמצא בסיכון גדול יותר לחלות בקורונה. "הרגשתי שאם אני אחטוף משהו, זה כנראה יהרוג אותי", אמר. הוא החליט לפרוש באפריל 2020.

מינארד מחשיב עצמו כגמלאי אבל הוא חושש מהעתיד. לעזוב את העבודה שלו, ששילמה שכר של כ־45 אלף דולר בשנה, וכן ביטוח הבריאות שסיפקה החברה, גרם למשפחה שלו למשבר כלכלי, הוא מספר. אשתו, שעבדה במסעדת מזון מהיר, התפטרה גם היא בתחילת המגפה בגלל החשש שתדביק בקורונה את בעלה.

המשפחה החלה לפגר בתשלומי משכנתא בסכום של כ־16 אלף דולר, אמר. מינארד החל לקבל ביטוח לאומי, אבל אמר שזה לא הספיק לכיסוי ההוצאות היומיות שלו, התשלומים על הבית ועלויות הטיפולים הרפואיים. כמו אמריקאים רבים, למינארד יש חסכונות קטנים לפרישה אבל סקר של הפד מצא שבחצי ממשקי הבית בארה"ב ב־2019 לא היו חסכונות לזמן הפרישה.

מינארד ויתר על הבית בגלל שידע שלא יצליח להחזיק אותו. הוא ואשתו עברו לקראוון, והוא החל תהליך של רישום לפשיטת רגל. "אנחנו פשוט נשרכים יותר ויותר מאחור", אמר.