צדק חלוקתי בנגב המזרחי - למראית העין

השרה איילת שקד אישרה את המלצות הוועדה הגיאוגרפית הדרומית לחלוקה מחדש של 32 מיליון שקל מהכנסות הארנונה ממפעלי ים המלח. כל העיתונים והכותרות הציגו אחידות בחדווה כי הנה, סוף סוף נעשה צדק חלוקתי! הרשויות החלשות בנגב המזרחי קיבלו את חלקם בהכנסות ממפעלי ים המלח, כסף שהגיע עד כה למועצה אזורית תמר על 1,500 התושבים שלה.

חלוקת ההכנסות ממפעלי ים המלח מוצדקת, אין בכך ספק. כמי שלקח חלק בדיוני הוועדה ואף היה חלק מקבוצת פעילים מקומית שהציגה חוות-דעת בפני הוועדה, הנתונים על חוסר הצדק החלוקתי היו זועקים לשמיים - מועצה אזורית תמר קיבלה ב-2019 ממפעלי ים המלח ארנונה שנתית בהיקף של יותר מ-50 מיליון שקל (מסיבות שלא הוסברו, רק 32 מיליון מתוכם היו מונחים על שולחן הוועדה), אולם ניתוח של הוצאות המועצה וצרכיה הצביעו על עודף של לפחות 25 מיליון שקל בתקציב המועצה - עודף שהופנה ל-1,500 התושבים שלה ולא למרחב.

הנתונים הראו כי הכנסות המועצה ממתחם המלונות מושקעים חזרה במתחם במלואם, כך שלא הייתה צפויה פגיעה בשירותים שמקבל מתחם זה. היה ברור לכל כי יש לא מעט כסף שאפשר לחלק לרשויות בנגב המזרחי שזקוקות לכסף זה כמו אוויר לנשימה.

החלוקה של שקד לא תואמת את המלצות הוועדה

אבל יש צדק חלוקתי, יש חלוקה הוגנת ויש את החלטות השרה שקד. הוועדה קבעה חלוקה לפי קריטריונים ברורים ומדדים - נכונים או לא, הקריטריונים האלה ברורים וניתנים לחישוב - אבל החלוקה שעליה הכריזה השרה שקד לא תואמת את המלצות הוועדה.

בהחלטה שפרסמה השרה חל "שינוי קל". המועצות האזוריות היהודיות רמת נגב והערבה התיכונה קיבלו נתח גדול יותר, על חשבון המועצות האזוריות הבדואיות אל קסום ונווה מדבר. למה? כי התיישבות יהודית של 12-13 אלף תושבים חשובה יותר מ-25 אלף התושבים הרשמיים של אל-קסום ונווה מדבר, או יותר מ-70 אלף התושבים שמקבלים מהן שירותים. כן - יש עשרות אלפי תושבים בכפרים הלא מוסדרים שמקבלים שירות מהמועצות האזוריות הבדואיות, אבל אם הכתובת שלהם לא רשומה במועצה האזורית, לא צריך לתקצב אותה. גם הוועדה הגיאוגרפית שקבעה את חלוקת הכספים לא חשבה שצריך לספור את תושבי הכפרים הלא מוסדרים, אחרת דימונה לא הייתה מקבלת את החלק הארי בחלוקה כי אם מועצה אזורית נווה מדבר, המשרתת 42 אלף התושבים שלה - זאת לפי דו"ח פנימי של משרד הפנים. אבל המהלך של שקד התעלם בכלל גם מהשיקול הזה ופשוט העביר את הכסף למי שהיא חפצה בעיקרו.

העניין הוא שהמלצותיה של הוועדה, לא רק החלטותיה של השרה, לא מסתכמות רק בחלוקה מחדש של 32 מיליון שקל, הן גם מנציחות ומקבעות את העוני של הנגב המזרחי. במסגרת החומר שהוגש לוועדה נחשף שובר הארנונה של מפעלי ים המלח, עם פירוט של החיוב התגלה כי מפעלי ים המלח משלמים את תעריף הארנונה המינימלי הקבוע בחוק על חלקים נרחבים משטחי המפעל. בהשוואה למפעלים מזהמים אחרים כמו בז"ן חיפה נמצא כי פערי התעריף מסתכמים לפער של 80 מיליון שקל בגבייה.
אך הפער לא נעצר רק בשטחי המפעלים - תשלום הארנונה של המפעלים על בריכות האידוי נמוכים כל כך, שבהשוואה לתעריף הוגן, מפעלי ים המלח משלמים 100 מיליון שקל פחות מהתשלום שהיו משלמים אילו התעריף היה תעריף הוגן.

את 180 מיליון שקלים הללו הנגב המזרחי לא יראה, לא בזמן הקרוב ולא בטווח הרחוק, כי במסגרת ההחלטות של הוועדה נקבע כלל פשוט שמעקר את המוטיבציה של מועצה אזורית תמר להעלות את התעריפים לטובת כלל הנגב - מועצה אזורית תמר מקבלת סכום קבוע עבור "שירותים מוניציפליים" למתחם מפעלי ים המלח, ללא קשר לגובה התעריף. נטרול המוטיבציה הכלכלית של הגורם היחיד במרחב שיכול ליזום העלאת תעריפים למתחם מפעלי ים המלח מקבע את התעריפים הנמוכים ומנציח את בריחת ההון מהנגב המזרחי.

הכותב הוא יועץ כלכלי לרשויות מקומיות ותושב הנגב המזרחי. את כתיבת חוות-הדעת לוועדה ביצע בהתנדבות ביחד עם פעילים מקומיים מקבוצת "מרחב אזורי הוגן"