על בנק ישראל להפסיק להתערב בשוק המט"ח

אי שם בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת רווחה בישראל התפיסה שיש להעדיף את ענף התעשייה על ענף השירותים. ענפי השירותים נתפסו כעסקי אוויר שתכליתם אינה יצור של מוצרים ממשיים. הרעיונות המרכזיים של כלכלה חופשית ותכנון שוק כופפו בכדי להצדיק התערבויות שהעדיפו את ענף הטקסטיל על ענף הביטוח. בראיה לאחור, תפיסות אלו נראות כמובן חסרות כל בסיס. ענף השירותים, בפרט בתחום הטכנולוגיה העילית הוא הענף המוביל היום את הכלכלה הישראלית במונחי צמיחה, ייצור ופריון.

עם זאת, נראה שהשיעור המשמעותי לא נלמד. עיקר הטעות במדיניות הישראלית לא היה בהעדפת ענף התעשייה על ענף השירותים, אלא בהעדפת ענף כלשהו על ענף אחר. התמונה המסתמנת בשנים האחרונות היא שיש מלך חדש בשכונה והוא ענף ההייטק. העדפת ענף זה על ענפים אחרים מתבטאת לא רק בהצהרות של פוליטיקאים (והן רבות מכדי לצטטן כעת) אלא גם במדיניות המיושמת בפועל על-ידי רשויות שלטוניות שונות. התערבות בנק ישראל בשוק המט"ח בשנים האחרונות היא עוד מדיניות המעניקה יתרון לענף ההייטק.

הרכישות המסיביות של בנק ישראל בשוק המט"ח, אשר החלו בשנת 2008, היו כלי למניעת זליגת המשבר הפיננסי הגלובלי לכלכלה הישראלית. רכישות נוספות של מט"ח הוצדקו לצורך מניעת המחלה ההולנדית, דהיינו ספיגת היצע המט"ח שנבע מיצוא הגז הטבעי. אך כעת נראה שהרכישות משמשות לספיגת היצע המט"ח שנובע מהיצוא של ענף ההייטק. לכלכלה הישראלית יש עודף במאזן הסחורות והשירותים וכן במאזן השוטף בכל שנה ובהיקפים משמעותיים. עודף זה נובע בעיקרו מהעודף ביצוא של ענף ההייטק.

מדינת ישראל נמצאת במקום ה-15 בעולם מבחינת ההיקף הכספי של יתרות המט"ח ובאחד מהמקומות הראשונים בכל השוואה יחסית (ביחס לתמ"ג, אוכלוסייה, חוב חיצוני נטו ועוד). ונשאלת השאלה היא מהו אותו כשל שוק ייחודי לכלכלה הישראלית שמצדיק מדיניות כלכלית כה חריגה? והתשובה היא שאין.

 אמיר ירון, נגיד בנק ישראל / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

להתערבות זו של בנק ישראל השלכות משמעותיות על הכלכלה הישראלית. ההשפעה המיידית והמשמעותית היא על יוקר המחיה. כאשר בנק ישראל שומר על שער החליפין גבוה בצורה מלאכותית, הוא בפועל משפר את תנאי היצוא, משום שעלויות היצואנים הן בשקלים בעוד ההכנסות הן במטבע זר, ומנגד היבוא הופך ליקר יותר. בצורה הזאת, כל המוצרים המיובאים אותם אנחנו צורכים, ממכונות כביסה ומכוניות ועד התבואה להזנת משק חי, מתייקרים כתוצאה ממדיניות בנק ישראל. משמע, למדיניות זו יש השפעה ממשית על יוקר המחיה לכל משפחה בישראל ולכל יצרן אשר משתמש בחומרי גלם מיובאים.

מעבר לאפקט הישיר, ישנן גם השפעות עקיפות על הכלכלה הישראלית, בפרט דרך שוק התעסוקה. ההעדפה שניתנת לחברות הייטק, דרך שער החליפין, מאפשרת להן לתגמל את העובדים שלהן בצורה נדיבה יותר. מצד אחד, זה מייצר אפקט מבורך של תחרות על כוח אדם, ותגמול הולם לעבודה ולהשכלה.

מנגד, ישנה עלות, משום שהתמיכה הזאת משפיעה על הקצאת כוח האדם במשק. המשק הישראלי זקוק לכוח אדם כשרוני גם בענפים שאינם הייטק, בהוראה, בבנקאות וברפואה. העדיפות המוענקת להייטק הישראלי פוגעת בענפים האחרים שאינם מצליחים לאייש משרות, לעיתים חיונית, בשל מחסור בעובדים שעברו לתעשיית ההייטק. זה יהיה נאיבי לטעון ששינויים במדיניות הנוכחית יביאו לגל עזיבות משמעותי ממגזר הטכנולוגיה לעולם ההוראה, אבל עדיין ניתן לצפות להשפעה כלשהי על ענפים אחרים במשק - מהבנקאות, דרך המסחר, ועד לכלל תעשיית השירותים.

ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח פשוט מונעת מכוחות השוק להביא להקצאה היעילה של העובדים בין הענפים השונים, וחבל.

ד"ר כורש גליל הוא מומחה בשוק ההון. ד"ר דוד לגזיאל הוא מומחה בתורת המשחקים, שניהם מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב