הניסוי של מלזיה בחסות הקורונה: הקטנה משמעותית של כמות העובדים הזרים

כשהקורונה פגעה בכוח העבודה הזר במדינות רבות, החליטו חלק מהממשלות לבדוק אם הכלכלות שלהן יכולות להמשיך לתפקד עם פחות עובדים זרים מאשר בעבר.

אחת המדינות האגרסיביות ביותר מבחינה זו היא מלזיה, מדינה של 33 מיליון תושבים ששנים רבות מסתמכת על כמה מיליוני עובדים זרים בשכר נמוך, שעבדו בבתי החרושת שלה כפועלי בניין או בעבודות חקלאיות. חברות מלזיות בנו על עובדים זרים זולים לשמירה על תחרותיות המוצרים במקביל להתעשרות המדינה ועליה במשכורות של האזרחים המקומיים.

מלזיה סגרה את גבולותיה לעובדים זרים עם תחילת המגפה, ויצרה מחסור גדול בכוח אדם בתעשיות כמו ייצור בדים ושמן דקלים. דבר זה הקשה גם על תעשיית המעבדים של המדינה, שהיא בעלת חשיבות לעולם כולו, לעמוד בביקוש הרב. לשכת המסחר הלאומית של מלזיה אומרת שחסרים כיום במדינה כ־500 אלף עובדים, לאחר שמאות אלפי עובדים מהגרים חזרו למדינותיהם ולא הוחלפו באחרים.

תוכנית להקטנת הצורך בעובדים זרים

אפילו לאחר שכמות מקרי הקורונה תרד והכלכלה תיפתח מחדש, קבוצות עסקים רבות אומרות שלא ברור מתי תרשה ממשלת מלזיה לחברות לייבא עובדים זרים חדשים. במקום זאת הממשלה הכריזה על תוכניות להקטין את הצורך שלה בעובדים זרים, ולקדם תוכנית בשם "מלזיניזציה" המציעה שכר טוב יותר לעובדים מקומיים שייכנסו לתפקידים שבעבר עבדו בהם זרים. "אני לא יכול להפוך את המצב למבלבל על ידי ניסיון ליצור משרות לעובדים מקומיים ובאותו זמן להרשות להכניס כוח עבודה זר", אמר שר משאבי האנוש סרי סרבנאן במאי.

מנהיגי מלזיה אומרים שבמקום להזריק דינמיות לכלכלה, שלושה מיליון העובדים הזרים שחיו בה לפני המגפה עיכבו את המדינה בגלל שגרמו לחברות לא להשקיע באוטומציה ולקדם את שרשרת הערך. מסמך שפרסם הבנק המרכזי של מלזיה ב־2018 קבע, "הקלות והזמינות של העובדים הלא מיומנים האלה בעלות נמוכה יוצרת עיוותים עמוקים שמונעים מהחברות תמריצים להשתנות".

רעיונות דומים תפסו תאוצה במקומות אחרים בעולם. ערב הסעודית בשנים האחרונות לחצה על חברות לשכור עובדים מקומיים והטילה מסים על חברות שהעסיקו זרים. בבריטניה, ראש הממשלה בוריס ג'ונסון אמר שהמדינה מקטינה את ההגירה על מנת להעלות את השכר והפריון המקומיים, חרף העובדה שיש במדינה מחסור בעובדים.

בדיוק כמו שבריטניה נתקלה בבעיות הקשורות במחסור בכוח עבודה, שם הצבא נקרא לעזור לחלק דלק וחקלאים מדלגים על נטיעות בגלל מחסור בעובדים, גם מלזיה מתקשה להסתדר מאז האיסור על עובדים זרים חדשים. "זה איזון בין שיקולים של טווח קצר, מבחינת שמירה על השיקום, מול המטרה לטווח ארוך להזיז כלפי מעלה את שרשרת הערך ולהגדיל משכורות והכנסות לאזרחי מלזיה", אמר יה קים לנג, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת סאנוויי, במלזיה.

מענקים לעידוד השקעה באוטומציה

נראה שקובעי המדיניות נחושים בדעתם לזעזע את מלזיה, מדינה בעלת הכנסה בינונית שהתמ"ג שלה לנפש עומד על כ־10,000 דולר שעוד לפני המגפה התמודדה עם צמיחה לא חזקה. אחת הדרכים הייתה הענקת מענקים לעידוד חברות להשקיע באוטומציה, כשהמטרה המוצהרת היא להקטין את התלות בעובדים זרים, המגיעים למלזיה ממדינות הכוללות את אינדונזיה ובנגלדש. עדיין, הקטנת כמות העובדים הזרים מביאה איתה אתגרים, במיוחד בתעשיות התלויות במידה רבה בכוח העבודה כמו ייצור ושמן דקלים.

למטעי שמן הדקלים במלזיה חסרים 75 אלף קוצרים, וזה פוגע בייצור ומקשה על חברות ליהנות מהמחיר שהוא גבוה ברמה גלובלית, כך אמר נג'יב ווהאב, מנכ"ל איגוד שמן הדקלים המלזי, קבוצת חברות בתעשייה.

בתחילת נובמבר, ארגון החקלאות והמזון של האו"ם הודיע שהמשך המחסור בעובדים זרים במטעים במלזיה, היצרנית השנייה בעולם של שמן דקלים אחרי אינדונזיה, היה אחת הסיבות לכך שמחירי המזון בעולם הגיעו לרמה הגבוה ביותר מאז 2011.

בסוף אוקטובר, ראש הממשלה המלזי, איסמעיל סברי יעקב, אמר שהממשלה אישרה ל־32 אלף עובדי מטע להגיע למלזיה, אם כי היא עדיין הייתה צריכה להחליט על תאריכי כניסה למכסות עובדים זרים לגבי תעשיות אחרות. נג'יב אמר ש־32 אלף עובדים לא יספיקו לכיסוי צרכי התעשייה. יצוא של שמן דקלים מלזי ירד ב־12% מינואר עד ספטמבר השנה, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, כך אומרים במועצת שמן הדקלים של מלזיה, קבוצת תעשייה אחרת.

בעלי חברות אומרים שמלזים צעירים לרוב לא מעוניינים בעבודות קשות ומלוכלכות. המקומיים לא רוצים לעבוד בסיור במטעים עם מוטות ארוכים שמחובר לקצה שלהם מגל, לנער את הפירות שייפלו מהעצים, אמר נג'יב. "זה לא בגלל הכסף", אמר. "זה בגלל אופי העבודה".

חבילות שכר גבוהות ב־50%

כשיש פחות עובדים זרים, נותרת למעסיקים המלזים מעט ברירה והם מנסים למשוך אזרחים מקומיים למילוי המשרות. לים קואנג סיה, מנכ"ל Kossna Rubber Industries, אחת מיצרניות כפפות הגומי הגדולות ביותר בעולם, הוסיף כ־500 עובדים מקומיים לחברה שלו במגפה במקום 400 עובדים זרים שעזבו את המשרות. על מנת לגייס עובדים מלזים, הוא פנה למנהיגי קהילות והציע חבילות שכר הגבוהות בכ־50% משכר המינימום.

למרות שכרגע אין ללים מחסור בעובדים, הוא חושש שכ־4,000 עובדים זרים שהוא עדיין מעסיק יחזרו למדינות המוצא שלהם בחודשים הקרובים והוא לא יוכל למצוא מקומיים שיחליפו אותם. זה עודד אותו להרחיב את ההשקעה בציוד, כולל מכונות העוזרות לארוז את הכפפות בקופסאות כדי שיוכל להסתדר עם פחות עובדים זרים בעתיד. לים אמר שהמטרה שלו היא שמספיק משרות יועברו לאוטומציה כך שיוכל להיכנס למפעל שלו ו"בקושי לראות אנשים".

בתי חרושת אחרים מנסים אסטרטגיות שונות לגיוס עובדים מקומיים. טאן תיאן פו, בעלים של מפעל במלזיה, שמר רק על כ־300 מתוך 1,000 העובדים הזרים שהיו תופרים בגדים במפעלים שלו, וזה גרם לייצור אצלו לקרטע.

ואולם, מה שרע לבעלי המפעלים יכול להיות יתרון לעובדים. "המפעלים כעת כל כך נואשים, שהם גונבים עובדים זרים ממפעלים אחרים", אמר טאן. "כולם מנסים לעקוף אחד את השני. יש בלגן גדול בשוק כיום".

מיקום מפעלים באזורי עוני

הפתרון של טאן למחסור בעובדים הזרים היה לקנות מפעל בקלאנטאן, אזור עני וכפרי של מלזיה שנמצא רחוק מהמפעלים העירוניים שהוא מחזיק כיום. הוא צופה שהמקומיים שם יהיו יותר מעוניינים במשרות התפירה בשכר נמוך שהוא מציע לעומת תושבי הערים. המפעל אמור להיפתח בדצמבר.

טאן אמר שהמעבר יהיה מאתגר. המפעלים האחרים שלו מסתמכים על רשת של קבלני משנה שעבדו בתפקידים כמו הדפסת עיצובים על חולצות, אבל הוא לא חושב שהשירותים האלה יהיו זמינים בקלאנטאן. חלק מהעובדים שלו לא רוצים לעבור לאזור כפרי. יחד עם זה, טאן מעודד בעלי מפעלים אחרים לעשות את הצעד ולהעביר את המפעלים שלהם לאזורים יותר זולים, משום שזו אחת הדרכים להתקדם במלזיה עם פחות עובדים זרים.

עוד תעשייה שמושכת תשומת לב והושפעה משמעותית מהמחסור בעובדים זרים היא תעשיית המעבדים. מלזיה היא מרכז גדול להרכבת מעבדים ומוליכים למחצה ( Semiconductor ), ומגבלות קורונה קשות מוקדם יותר השנה פגעו בתפוקה והחמירו את המחסור העולמי. כעת הוסרו המגבלות ותנאי ייצור נורמליים חזרו, אבל המחסור בעובדים מקשה להגדיל את הייצור יותר על מנת למלא את הביקוש העולמי הרב, כך אמר וונג סיאוו האי, נשיא איגוד תעשיית המעבדים המלזית. הוא העריך שבתעשיית המעבדים והאלקטרוניקה חסרים כ־30 אלף עובדים.

על פי החשבון שלו, במקום להגדיל את התחרות, המגבלות על כוח עבודה זר עשויות להפריע. "ההרחבה תאט קצב אם לא יהיו לנו מספיק עובדים", אמר.